עמותת "חינוך לחיים" מעבירה תכניות התערבות, קורסים והשתלמויות מורים לקידום אקלים מיטבי ומוגן.
תכניות העמותה מבוססות על המודל לתקשורת לא-אלימה™
(ד"ר מ. רוזנברג ארה"ב).
התכניות מומלצות על ידי משרד החינוך בחוזר מנכ"ל התשס"א ומוכרות לצורך גמול השתלמות.
בתקופה האחרונה אנו עדים לשחיקה של הסמכות החינוכית בכלל ובבתי הספר בפרט. תוצאות השחיקה ניכרות בכל התחומים, באלימות ובהתנהגויות בלתי חברתיות, בבעיות חברתיות ובהישגים לימודיים נמוכים.  
ישנו קשר הדוק בין האקלים החינוכי בביה"ס לבין אופיה של הסמכות החינוכית בביה"ס. כמוסד מחנך, ביה"ס אינו יכול להסתפק במטרה מצומצמת של מניעת אלימות והתנהגויות בלתי חברתיות, אלא מוטלת עליו האחריות לטפח את התלמידים ולצייד אותם בכלים בוגרים להתנהלות.

גבולות, כללים, אחידות ועקביות, הן מאבני היסוד של החינוך,

השאלה היא כיצד שומרים על הגבולות?

שכר ועונש, אינו יכול להיות הכוח החינוכי הבלעדי להצבת הגבולות ולשמירה על הכללים.

"סמכות מכבדת" עפ"י עמותת חינוך לחיים "צועדת" על שתי רגליים:

הצבת גבולות                                                                דיאלוג אמפטי
אכיפת כללים ונורמות  אימון לכישורי חיים

שני הכוחות החינוכיים של הסמכות החינוכית
א. חוזה בית ספרי עם כללים ברורים ודרכי תגובה מובנות וידועות
    לטיפול במקרים של הפרת הכללים.
ב. דיאלוג חינוכי הממוקד בבניית מחויבויות על התנהגויות רצויות ודרכי מעקב, לווי ותמיכה.

הפרדת מרחבי הזמן

בעת הפעילות, המורה ממוקדת בניהול הפעילות; על כן במצבים של הפרת משמעת, התקשורת עם התלמיד ממוקדת בהוראות אסרטיביות להתנהגות. במרחב הזמן הזה אין מקום לעסוק בהיבטים חינוכיים העולים מתוך ההתנהגות; הללו מטופלים במרחב הזמן שמחוץ לפעילות, באמצעות שיחה פרטנית עם התלמיד.

אירוע משמעת: בעיה או הזדמנות?

כשתלמיד מתנהג בדרך בלתי מקובלת אנו רואים בכך איתות לקושי של התלמיד. התנהגות התלמיד במצב זה מהווה אמנם מטרד, אך במקביל, ניתן לנצל את האירוע כהזדמנות להעצמת התלמיד, לגבש דפוסי התנהגות יעילים יותר ומתאימים לחיים בחברה.

אימון חינוכי באמצעות דיאלוג (על מה מדברים?)

הדרך להעצמת התלמיד הינה לגייס אותו לשינוי מתוך מוטיבציה פנימית. לצורך כך, על המורה לקיים דיאלוג אמפטי עם התלמיד, המאפשר לו להתוודע לאסטרטגיות מקובלות ולקחת מחויבות להשתמש בהן בעתיד.
הדיאלוג החינוכי אינו עוסק באשמה ובתוכחה, אלא ממוקד בהבנת הרגשות והצרכים העומדים מאחורי ההתנהגות. כדי להוביל תלמיד לשינוי דפוס התנהגות בלתי רצויה, יש צורך לבחון יחדיו את הפירושים והמשמעויות מאחורי ההתנהגות, ולבנות "ארגז כלים" לסיפוק הצרכים בדרך נורמטיבית. תפקידו של המורה הוא לנהל דיאלוג אמפטי עם התלמיד שיסתיים בגיבוש הסכם על דרכי התנהגות במצבים דומים בעתיד.

תפקיד המורה
המורה, כדמות חינוכית, מהווה בראש וראשונה מודל להתנהגות בוגרת ואחראית. צורת התקשורת של המורה והיכולת לנהל בצורה מושכלת את מרחבי הזמן של התקשורת היא כלי חינוכי ממעלה ראשונה. מעבר לכך, תפקידו של המורה ללמד ולאמן את התלמיד בדפוסי חשיבה והתנהגות יעילים המאפשרים סיפוק הצרכים בדרך מיטבית ומקובלת. 

שותפות חינוכית עם ההורים
סוגיית המעורבות של ההורים בנעשה בביה"ס, במיוחד בזיקה להתנהגויות בלתי מקובלות של ילדיהם הינה מורכבת ומאתגרת. תהליך חינוכי עם תלמיד מחייב שותפות חינוכית בין הבית לבין ביה"ס. האסטרטגיה היא של הובלה בית ספרית עם הזמנת ההורים לקחת חלק ולחזק את התהליך החינוכי שביה"ס מקיים. זאת באמצעות נהלים ייחודיים ומיומנויות תקשורת המותאמות לקידום שיתוף פעולה חינוכי עם ההורים.

תכנית העמותה בבתי הספר
התוכנית פועלת בארבעה מישורים:
1. המישור הארגוני – נהלים, מרחבי זמן-מקום, טפסים ודרכי תיעוד, דרכי בקרה ומעקב וכו'
2. עמדות חינוכיות ומיומנויות הצוות החינוכי – אסטרטגיות למזעור בעיות משמעת בכיתה, כלים לתקשורת יעילה במצבי סמכות כמו-כם במצבי דיאלוג אמפטי, כלים לתקשורת יעילה עם הורים ועוד. 
3. המישור הפדגוגי – כלים ומערכים להקניית ערכים ומיומנויות המודל לתלמידים.
4. עבודה עם ההורים -  פעולות הסברה והדרכה ושותפות בקביעת קווים אדומים במערכת.
התכנית מלווה במדידה והערכה.
תכניות העמותה מותאמות ב"תפירת חייט" לכל ביה"ס בהתאם לצרכים.