החיים בגטו
במדרכות, בימי צינה עזה שאין לשאתה, משוטטות משפחות שלמות, כולם בבלואי- סחבות, ואינם מקבצים על יד, אלא מקוננים בקולות קורעי-לב. אב ואם וילדיהם הקטנים החולים, בוכים ומייבבים וממלאים את הרחוב בצליל יפחותיהם. (מסע אחרון, מרטין גילברט, עמוד 86-7)