בישראל ובארצות נוספות חינוך סביבתי אינו מקובל כמקצוע לימוד. בדרך כלל, הוא נתפס כמסגרת חינוכית
רחבה, שבאה לידי ביטוי בהוראה של מיגוון מקצועות לימוד, אך בעיקר – כתפיסה המכוונת את דרכו
והתנהלותו של בית ספר. בתי ספר, כמו מוסדות ואירגונים אחרים בעולם, נקראים מזה יותר מעשור להפעיל
מדיניות של פיתוח בר קיימא, כלומר להתנהל באופן המקטין את הפגיעה בסביבה. בית הספר נקרא לשתף את
הקהילה ביישום מדיניות סביבתית-חברתית המדגישה אכפתיות, שותפות ודאגה לקהילה והסביבה בהווה
ובעתיד. חינוך סביבתי בגישה זו מכונה "חינוך לקיימות".
האם הופעתה של הגישה של "חינוך לקיימות" משנה את אופיו של החינוך הסביבתי? האם חינוך לקיימות
יתרום יותר לפתרון הבעיות העולמיות? האם הוא ירחיב את הגבולות "המוגבלים" של החינוך הסביבתי?
מאנגליה, למשל, שואל האם המסגרת של (Sterling) שאלות אלה מעסיקות רבים בעולם. סטיוון סטרלינג
חינוך לקיימות יכולה להיות מכנה משותף לכל הזרמים השואפים לשינוי חברתי, אזרחות, שלום, בריאות, זכויות
מקנדה, טוענת, שחינוך (Sauvé) אדם, רב תרבותיות, שמירה על הסביבה ופיתוח מאוזן. לעומתו, לוסי סובה
לקיימות מחזק ומנציח דווקא את הסדר הקיים בעולם המערבי.
האם כל הדיון הזה הוא אקדמי בלבד, או שיש לו השפעה על הגישות בחינוך סביבתי במערכת החינוך
בישראל? להלן נדגים את הקשר בין השקפה על אופיו של חינוך סביבתי לבין הפעלתו:
כדי להשיג את מטרות החינוך הסביבתי, תלמידים צריכים לעבוד ביחידות או בקבוצות למען הבנתן "ופתרונן"
של בעיות סביבתיות. מורכבות הבעיה קשורה כמובן לגיל וליכולת של התלמידים. ההוראה והלמידה צריכות
להיות במסגרת תהליכים שיתופיים של חקירת נושאים סביבתיים אמיתיים ופעולה למען הסביבה. תהליכים
אלה דורשים שהתלמידים יפעילו חשיבה ביקורתית ומערכתית. ההתפתחות של הידע, המיומנויות והערכים
מושגת תוך כדי פעולה וגם בהכנה לקראת פעולה. לכן, בנוסף לעקרונות המוזכרים לעיל, תוכנית הלימודים
והגישות להוראה חייבות להיות גמישות במטרה להתייחס ולהגיב לאירועים ברמה המקומית, הארצית
והגלובלית. כל אלה, עלולים לעמוד בסתירה למערכת חינוכית, שבה המטרה העיקרית היא הקנייה של ידע
ומיומנויות מוגדרים מראש, ושבה נעשה שימוש רב שנים באותם חומרי למידה ושיטות הוראה. אפשר לבחון גם
את מבנה יום ההוראה בבית הספר. האם ביום הלימודים המורכב מיחידות של שיעורים בני 45 דקות ניתן
לחקור ברצינות בעיה חברתית-סביבתית? או שמא יש לעודד למידת חקר (או למידה מבוססת פרויקטים)
הכרוכה גם בשינוי מבנה יום הלימודים ובשינוי בתפקוד המורה. ניתן לשאול גם מה מקומה של הקהילה
הרחבה יותר של בית הספר בתהליך החינוכי? שאלות אלה ודומות להן יכולות להצביע על כך, שפדגוגיה טובה של חינוך סביבתי עלולה לעמוד בסתירה למבנה ולסדר הקיים בבתי ספר.

מתוך אתר המשרד לאיכות הסביבה