מאת: רות גביזון
...החלטת כ״ט בנובמבר התאפשרה, בין השאר, בזכות התרשמות מקבלי ההחלטה מכוחה של הציונות כרעיון שגרם ליצירת מציאות חיה ותוססת בארץ ישראל, ומאמונתם של חבריה בצדקת דרכם המוסרית. אל מול מציאות זו מתארת גביזון תהליכים של הזנחת העיסוק הרעיוני בציונות וביהדות לאחר הקמת המדינה, ואת המחלוקות הגדלות בעניין השימוש בכוחה של המדינה, כלפי פנים וכלפי חוץ, שעוררו ספקות וגרמו להיחלשות האמונה בצדקת הדרך. אני מאמינה כי הציונות עדיין חשובה, וכי עדיין מוצדק שתהיה לעם היהודי הגדרה עצמית בחלק ממולדתו ההיסטורית. עם זאת, אני סבורה כי חיוני להחיות את העיסוק הרעיוני בציונות, בזהות היהודית ובסוגיות הליבה השנויות במחלוקת, ולתת במה לשיח פנים־יהודי ער ופורה המלבן את הדרכים שבהן ערכים יהודיים וציוניים משתלבים, וצריכים להשתלב, בגישות הומניסטיות וליברליות. לצורך כך חשוב להבחין בין מוסדות המדינה, המחויבת לכל אזרחיה, לבין מוסדות העם היהודי והחברה האזרחית היהודית, שהמשך אמונתם בהגדרה עצמית יהודית חיוני לשגשוגה של ישראל ולבירור יחסיה עם התפוצות.
חלק זה אומר כי הקמת המדינה יצרה בעבור היהודים אחריות חדשה ועמה פוטנציאל להישגים אך גם לבעיות. המדינה היהודית כבר אינה אחראית רק לרווחת היהודים. היא צריכה להפעיל את כוחה לרווחת כל תושביה. זו אחריות. נוסף על כך, אמנם כוח המדינה חיוני גם למטרות חיוביות חשובות, אך הוא מעורר תמיד את החשש של ניצולו לרעה. מדינת ישראל עשתה שימושים חיוביים מאוד בכוחה, אך לא תמיד השכילה שלא לנצלו לרעה. לעתים קרובות לבנו גס באנשים, לא יהודים ויהודים כאחד, המשלמים את המחיר של המפעל שלנו. המדינה גם אפשרה לחלק מאתנו לזנוח את הצניעות, שצריכה להיות לנו מול מורכבותן - עומקן, אורכן ורוחבן - של מכלול הזהויות היהודיות. המדינה גם ניוונה יכולות ונטיות שהן חיוניות כדי להבטיח את קיומו ארוך הטווח של העם היהודי בישראל ובכל תפוצותיו. המדינה היהודית היא הישג עצום לעם היהודי, שקיומו אינו מובטח. התנועה הציונית אפשרה את הקמתה. כיום, החפץ ברווחת העם היהודי ובהמשך קיומו צריך לבחון כיצד המדינה מסייעת במימוש מטרות אלו, ועליו לבחון מחדש את יחסיו עם המדינה.
מתוך הספר שישים שנה לכ"ט בנובמבר 1947
