תיאור קצר של מעבר בית הספר מניהול המבוסס על ערימות נייר אל ניהול מבוסס אימייל (דוא"ל), אתר בית ספר, וכתוצאה מכך שינוי בתרבות הארגונית של בית הספר.

עד לפני כחמש שנים בית הספר שבו אני עובד, אורט הבונים בת-ים, נוהל בשיטת החוזרים שנתלו על לוח מודעות, או נתחבו לתאי המורים. על מנת לקבל אישור שאדם קיבל את החוזר, היה עליו לחתום על רשימה שמית. דו"חות ציונים כיתתיים – חלקם הוקלד, חלקם נכתב ידנית. דו"חות ומיפויים הודפסו, וכל מניפולציה בהם נעשתה ידנית ואחר כך הועלתה למחשב.

ישנם יתרונות רבים לניהול המבוסס על ניירות. אפשר לתייק אותם, למשש אותם. הם משדרים "יציבות", הם לא תלויי מחשב ומסך, ולכאורה אפשר לשלוף אותם מייד ול"הוכיח" קיומם.

ישנם חסרונות רבים לניהול המבוסס על ניירות. אצביע על שלושה. הראשון הוא זמינות ונגישות. כמה מזוודות של נייר אפשר לסחוב? מהי זמינותו של מסמך שנשלח בדואר רגיל, אפילו בפקסימיליה? החיסרון השני – מהירות. הפצת מסמך הכתוב בנייר לוקחת זמן רב מאוד – החל מכתיבתו, הגהתו, וכלה בשכפולו והפצתו לנמענים. החיסרון השלישי האקולוגי הברור: כריתת עצים, זיהום מים ואוויר, אם כי מחקרים שהתפרסמו לאחרונה מעלים שחוות שרתים הן מגורמי הזיהום הבולטים בשנים האחרונות.

 מה קרה לפני חמש שנים?

השלב הראשון במהפכה התקשובית של בית הספר קשור בטבורו להתפתחות אתר בית הספר, ולכך שבפעם הראשונה מורי בית הספר נחשפו לתהליכי עבודה הקשורים לאינטרנט. המושגים אינטרנט, אימייל, פורום – הפכו לחלק מהשפה הבית ספרית וגם לחלק מהתרבות הבית ספרית. יתרה מכך, בבית הספר הועברה השתלמות כליקיט בגרסתו הבסיסית, שאליה הצטרפו מורים ומורות רבים, שנאלצו כתוצאה מכך לפתוח חשבון אימייל וללמוד את
הבסיס של גלישה ברשת. הכליקיט גם לימד את המורים על קיומו של עולם מידע ענק ברשת, על הזמינות ועל המהירות שבה אפשר להשיג חומרי למידה, ועל כך שאתר הבית הוא מבחינה אינטרנטית "בית", ואפשר לצבור בו חומרים רבים, הן באמצעות קישורים ואינדקס והן באמצעות העלאת חומרי למידה שונים אליו.

תהליך זה והציפייה ממנהלת בית הספר הקודמת, גב' גלי תיבון, שכל מורה יהיה מתוקשב, ולו ברמה של הזנת מידע דרך היומנט (מערכת שמכונה גם "מנבסון") – עודדו את התפתחותו המהירה של השינוי בבית הספר.

שלב היומנט

היומנט היה התפתחות נוספת בתהליך התקשוב של בית הספר, והשתנות הסביבה הארגונית מחוזרים וניירות אל העבודה המתוקשבת. כניסת היומנט לבית הספר לא לוותה בקשיים רבים במיוחד, בין היתר, כיוון שהמורים כבר ידעו להתחבר לרשת ולגלוש, וחלקם הרב הכיר את אתר בית הספר. הכניסה ליומנט היא דרך אתר בית הספר, כך מתוך "שלא לשמה", הרווחנו גם שיווק מהיר ויעיל מאוד של אתר בית הספר.

המורים קיבלו השתלמות קצרה בהפעלת היומנט, הופקה חוברת דקה הכוללת את כללי העבודה, וחלק מהמורים קיבל הנחיה אישית. אחד הקשיים היה מורים טכנופוביים. מורים אלה היו מבוגרים מאוד והתקשו מאוד לשנות הרגלי עבודה. זכור לי שהיו מורים שנתנו למורים אחרים להקליד עבורם ציונים, כי הם "לא הסתדרו" עם זה, אבל כיוון שלא התקבלו ציונים שלא דרך היומנט, ולא הופקו דוחות ידניים, והתעודות ממוחשבות לגמרי, גם לאותם טכנופוביים לא הייתה ברירה אלא להיענות לנהלים החדשים ולהשתלב בתרבות התקשובית של בית הספר.

רשת 10!

רשת עשר (הרשת הפנימית) ופתיחתה לכל דרגי הניהול בבית הספר קידמה את המעבר לתרבות מבוססת דוא"ל, אתר בית ספר ואתרי אינטרנט. כל רכזי השכבות ורכזי המקצוע קיבלו קוד כניסה למנב"ס, למודול הדו"חות. המעקב אחר תהליכים בביה"ס הפך ל"און ליין" , למשל, מי מקליד/לא מקליד אירועי משמעת. גם התפתחות תרבות ההערות הממוחשבות הנכנסות לתעודה עברה מהפך גדול, כאשר נערכו דיונים על אופי ההערות. חשיבותה הגבוהה של רשת עשר היא האימייל והכלים הניהוליים שיש בה כמו:

·        לוח תכנון עבודה

·        ספר כתובות

·        פתקאות

·        לוח זמנים

·        ועוד.

האפשרות שישיבות יכולות להתנהל באמצעות הדוא"ל, הידיעה שאפשר להזמין לישיבה  בקלות יחסית – כל אלה עודדו את רכזות השכבות ורכזי המקצוע להשתמש בכלים של רשת עשר.

סדרת האירועים שאותה ציינתי אפשרה לנו לעבור אל עבודה ממוחשבת כמעט מלאה. רשימות ספרי הלימוד מפורסמות באתר בית הספר, לוח הבחינות מפורסם באתר בית הספר, חוזרי הנהלה, פרוטוקולים של ישיבות הנהלה המיועדים לציבור המורים מפורסמים גם באמצעות רשימת התפוצה האימיילית וגם באתר בית הספר. ישיבות רבות ודיונים רבים מנוהלים באמצעות האימייל ללא צורך לקבוע ישיבה, כך שישיבות מקבלות עכשיו משנה תוקף.

 סיכום

עדיין איננו נמצאים במצב "אידיאלי" של תרבות מתוקשבת לגמרי, למשל: לבית הספר אין רשת חברתית או רשת של בלוגים פנימית שבה צוותים מנהלים את דיוניהם בצורה חופשית. בית הספר עוד לא עבר להוראה מבוססת על מחשב-בלוג או צורות אחרות של למידה מתוקשבת (אם כי צורת הפורום זוכה להצלחה אצל מורים יחידאיים בצוות). לו היינו מצליחים ליצור רשימת כתובות דוא"ל רק של בית הספר, שאליה גם יצטרפו כל התלמידים, אבל קשה לשכנע מורים לפתוח תיבת דוא"ל חדשה בתוספת על זו שיש להם.

המאמר לקוח מתוך גיליון מספר 7 של כתב העת "עיונים בחינוך בחברה בטכנולוגיה ובמדע".

אריק בנדק-חביב  הינו מנהל פדגוגי באורט הבונים, בת-ים 
  
 
מתוך אתר רשת אורט