בשנים האחרונות אנו עדים לעיסוק יתר באכזבה ממצב מערכת החינוך. מדברים על מעמד המורה ושכרו הנמוך, על התנאים הבלתי אפשריים לקיום למידה משמעותית, על המשמעת הרופפת בבתי הספר, על השיעור הנמוך של הזכאים לתעודת בגרות משמעותית, על חוסר הרגלי למידה, על הרמה נמוכה של אנשי הצוות החינוכי ועוד. ידוע שנעשים ניסיונות רבים לשיפור המצב, מוזרמים כספים רבים, הוקמו ועדות אין ספור ונכתבו אין ספור תוכניות, אולם כדי שכל המשאבים הללו לא ימשיכו לרדת לטמיון ראוי להבין את שורש הבעיה הטמון בתפיסה.

 
בעבר נתפס המורה כמומחה בתחום הידע ובאמצעותו הוקנה רוב המידע לתלמיד. ברור שנעשה גם שימוש במאגרי ידע נוספים ובהתאם למידת החשיפה אליהם הצעיר הפך לבוגר משכיל יותר. התפיסה היתה שבית הספר הוא המקור המרכזי להקניית הידע.

אם קיימת הסכמה לעובדות הללו משתמע מכך שעלינו המבוגרים לשנות את התפיסה לגבי המבוגר בכלל ואיש החינוך בפרט: לא עוד המומחה הכל יודע אלא המתווך בין הידע העצום לבין הלומד (between ) או נמצא בתווך: לומד---מבוגר---מידע. במפגש המשולש עשויה להתרחש למידה משמעותית כאשר הגורם האנושי יהיה מודע לתכונות כל אחת מ"צלעות המשולש": הלומד מגיע למפגש עם ידע העולם שלו ועם חוויותיו המגוונות המלוות ברגשות מגוונים. המידע הוא אינפורמציה שהינה פרי ההתפתחות האנושית בתחום המדע (החלק הפאסיבי). המבוגר מגיע גם עם הידע האישי והמקצועי שלו השזורים בחוויותיו ואומנותו מתבטאת גם בהקניית מיומנויות להתמודדות עם הידע העצום שיש היום בעולמנו. זאת ועוד, המבוגר והלומד הם הפעילים אך חייבת להיות אינטראקציה בין שלושת הגורמים הללו.

 לפיכך עלינו להבהיר מה נדרש ממתווך? ואילו תכונות תסייענה לתיווך יעיל?

יכולת הקשבה, פתיחות וההכרה שמכל מפגש ניתן ללמוד עשויים לפתח את היכולת לגשר ביעילות בין צרכי הלומד לבין המטרה אליה רוצים להגיע או לממש. רק כאשר מכירים את היטב את הלומד מחד ואת המטרה מאידך ניתן לבצע את הגישור המשמעותי. לראייה, מאבחן (רופא, מטפל או טכנאי) חייב להיות מומחה בתחום הדעת שלו. במפגש עם המטופל או התקלה הוא חייב לזהות את מוקד הקושי (וזמן הזיהוי שונה בכל מקרה) ורק אז להשתמש בכלים הנמצאים ברשותו כדי להגיע למטרה: ריפוי, לימוד או תיקון או פתרון חוסר האיזון שנוצר בסיטואציה.

 
אהבת האומנות בה עוסקים, האמונה בה והיכולת להעניק ללא תנאי מסייעים להגיע למפגש פתוחים ללמוד דברים חדשים ולעורר אצל המטופל את המוטיבציה לערוך שינוי או להגיע מהמקום בו הוא נמצא למקום שיוגדר מראש ויתאים לתנאים ההכרחיים לביצוע השינוי בזמן נתון.

 
מודעות עצמית גבוהה והיכולת לבצע באומץ רפלקציה על תהליכים המתרחשים גם הם תנאים הכרחיים לביצוע שינוי. כאשר אנו מתבוננים או הופכים להיות צופים על המתרחש בחיינו ניתן להבין ולנתח תהליכים או אירועים ולצמוח מהם. יש להסתכל באומץ על הצלחות ועל אי הצלחות ולהבין שזוהי זכות שהם נקרו בדרכינו והם חלק מחוויות חיינו. תפיסה זו תהפוך גם את מושא השינוי לנחוץ ולבעל משמעות ותסייע להתפתחות הדדית של הלומד והמתווך בדרך לכל מטרה שיציבו בהסכמה.

זאת ועוד, שינוי משמעותי הוא תהליך המלווה בתחושת פחד מהפרידה מהמוכר. תחושת הפחד משתקת אותנו ומונעת מאיתנו עשייה משמעותית לכן אנו חייבים לזהות את מוקדיה, להבין את הסיבות, להיות אמיצים וכנים עם עצמנו ולהודות שאנו מוכנים לנהוג אחרת: להיות פתוח לשינוי.

כדי שיתרחש שינוי במערכת החינוך לא צריך עוד כסף אלא צריך אנשי חינוך המוכנים להיות גמישים בחשיבה, להכיר בעובדה שאנו חיים בעולם משתנה, להיות פתוחים יומיום ללמוד דברים חדשים, עולמות אחרים, תפיסות עולם השונות מתפיסות עולמנו ולהיות בעלי תשוקה לדעת ולהכיר עוד ועוד ללא פחד להיפרד מתפיסות שהיו לנו ואף הצהרנו עליהם בגלוי.

אבחון וטיפול בליקויי למידה, חינוך לשוני

 www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

לכן איש החינוך חייב להתמחות במלאכת התיווך ולא להתיימר להציג עצמו כמאגר ידע בלתי נדלה מכיוון שבמקרה ויתקל בנושא חדש ולא מוכר הוא עלול להרגיש מאוים ולהיות פחות יעיל במילוי תפקידו הנעלה שהינו אומנות לכל דבר. יתרה מזאת, הניסיונות הרבים להכניס שינויים למערכת זו לא הצליחו כמצופה עקב הדרישה להתמודד עם עקרונות ולא עם מידע הידוע מראש. לדוגמא התמודדות עם unseen הנדרשת כיום בתחומי דעת רבים גורמת לחוסר שביעות רצון ולתחושה של חוסר שליטה בנושאים עליהם נדרש התלמיד להבחן, אולם אם יוקנו לו הכלים להתמודדות עם טקסטים ותטופח יכולת ההסקה הלוגית אין כל סיבה לחשש. נהפוך הוא, הלמידה עשויה להיות חוויה ללומד ולמתווך: כאשר כל אחד מהם יביא למפגש גם את ניסיונו האישי, רגשותיו וחוויותיו תתרחש למידה הדדית.

לפחות בשני העשורים האחרונים אנו חיים בעולם בו כמות הידע היא כמעט אין סופית וזמינה. מתמחים באקדמיה בוחרים תת-נושא מתוך המגוון הקיים וחוקרים אותו כדי להעשיר את המידע שלנו באותו תחום דעת אך לא מצופה מאותו מומחה שידע דברים נוספים בתחום הספציפי או בתחומים אחרים. כמו כן, כיום צעירים (ילדים ומתבגרים) משוטטים במאגרי מידע מקומיים ועולמיים רבים ונחשפים לתחומי דעת שלא בהכרח נלמדים בביה"ס. לכן נוצר מצב חדש בו המבוגר אינו יכול להיות בעל הידע העיקרי אלא מומחה בתחום מאוד מצומצם.

מאת: יעל סנדר

המתווך חייב להיות מומחה בתחום הדעת בו הוא מתמחה ועליו להעמיק ידיעותיו בכל דרך המתאימה לו ולהתעדכן בשינויים ובתמורות האופייניים לעולם הפוסט-מודרני. משתמע מכך שנדרשת ממנו סקרנות טבעית, תשוקה לדעת והכרה באפיוני עולמנו המשתנה כתנאי לבצע את התיווך ביעילות.