מאת: עינת ברזילי
בחוגים מסוימים, בתקופות מעודנות, נהגו לקרוא לשירותים "בית הכבוד". מקום אליו הולכים אחר כבוד, ולא מדברים על זה יותר. נזכרתי בזה כשצפיתי במקרה (נשבעת, עשיתי בייביסיטר) בקטע מהאח הגדול, ובו התקוטטו שני דיירים בשאלה האם מותר להכניס את התנ"ך לשירותים.
האחת טענה שהיא חייבת חומר קריאה, ומכיוון שזה הספר היחיד בבית, הוא הולך איתה באשר תלך. האחר טען בדמעות שהדבר פוגע ברגשותיו. לא יפתיע אתכם לגלות שהאחת היא חילונית מתל אביב והאחר הוא דתי מעפרה. ובעצם, חבל שלא.
אם היה מבקש הדתי לכפות את חוקי התנ"ך על משתתפי הבית, הייתי כועסת ומוחה. אבל הוא לא. הוא לא ביקש מהם להימנע מקפה אחרי הפסטרמה, ולא דרש שיכנסו לג'קוזי כשהם לבושים למשעי. הוא אפילו לא תבע שלא יעשנו בשבת. הוא לא ביקש לכפות את אורח חייו, למרות שכמיעוט אורח החיים של הרוב בתוך הבית, נכפה עליו. מבלי שירצה, הוא עד לגופיות דקיקות, לגיפופים עבים, להדלקה וכיבוי אורות בשבת, לעישון ובישול בה. בכל אלה, אין לו זכות לדרישות, בשם אותו "חיה ותן לחיות". לגיטימי.
אז אורח חיים אסור לכפות - אבל מותר לאדם לבקש שלא יפגעו במשהו שקדוש עבורו, שלא יחללו מה שעבורו הוא סמל רוחני נעלה. בתנ"ך, מעבר לסיפורים פסיכולוגיים על אוהבים ויריבים, נמצאת בשורה רוחנית וכתוב שמו המפורש של בורא העולם, שלא צריך להאמין בו, אבל מוכרחים להכיר בעובדה שהוא מהות נפשית עבור נתח נכבד מהאנושות כולה. לכן, לו אני שם ומישהו היה מכניס תנ"ך לשירותים, הייתי שוברת את הכלים והולכת הביתה. עניין של כבוד.
סופת הפוסט מודרניות לפיה בוטלו ההיררכיות עשתה נפלאות לאמנות ולתרבות. בכל מה שקשור לערכים - אני לא קונה את התזה. יש מקודש ויש חולין. יש גבוה ויש נמוך, יש איכותי ויש רדוד. לכל אלה זכות לביטוי אישי, אבל אני לא חייבת להכיל אותם באותה דרגת קבלה. והתנ"ך כן מתנשא מעל כולם, בדיוק כמו שאהבה או מסירות לילדים מתנשאים מעל ערכים אנושיים אחרים.
אם לחזור לבית הכבוד, הסוגיה הנידונה היא לא כבוד התנ"ך, אלא כבוד בכלל. כבוד למה שמקודש עבור האחר. מה ששברירי ועדין עבורו עד מאד. ואם אפשר להימנע מפגיעה בו - זו הדרך הנכונה.
מי שקורא להפרדת הדת מהמדינה טוען שקדושתם של אמונות וטקסים נובעים מכוח עצמם, מהבנה אזרחית שקטה, ולכן אין צורך לכפות יהדות בחוק. עקרונית אני מסכימה. עד שבא אירוע כמו זה בבית האח הגדול ומערער את התפיסה הזו. לא הייתי רוצה לחייב מישהו בחוק לשמור שבת. גם לא הייתי נכנסת להרגלי השירותים או הקריאה של הזולת. אבל באין רגש טבעי, פנימי, בנושא קדושת התנ"ך, איך אפשר להבטיח כל קדושה אחרת?
מתוך אתר צו פיוס
