מאת: רותי גליק
אחד מתחומי המחקר העיקריים בהם עוסקת פרופ’ מירי פאוסט, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, הוא הזיקה בין צליל למשמעות בשפה [פונולוגיה]. באחד המחקרים החשובים נמצא כי הקושי של ילדים מסוימים ברכישת השפה נובע מפגיעה בקשר שבין משמעות לצליל. לדבריה, המחקרים מחזקים את החשיבות של הוראת הקריאה על פי הגישה הפונטית שהונהגה בשנים האחרונות במערכת החינוך הישראלית
ממצאי המחקרים שערכנו בשנים האחרונות תומכים בשיטות להוראת קריאה המתמקדות באימון ותרגול אינטנסיבי של המערכת הפונולוגית [מערכת הצלילים ממנה מורכבת השפה האנושית]”, קובעת פרופ’ מירי פאוסט, ומדגישה כי ילדים רבים מתקשים להבחין בצלילים הבודדים מהם מורכבות ההברות והמלים, ולכן דווקא שיטת הוראה המבודדת צלילים ולא מלמדת מלים שלמות, היא הגישה המתאימה יותר להוראת קריאה. היא סבורה כי אין די בהפיכת הגישה הפונטית להוראת הקריאה לגישה הדומיננטית, אלא צריך גם להקדים ולאמן את המערכת הפונולוגית של כלל הילדים מוקדם יותר, כבר בגיל הרך, וכן לאתר ילדים בסיכון, שהתפתחות השפה שלהם איטית, או שיש במשפחתם בעלי קשיים התפתחותיים בשפה.
“אין כל ספק שהמחקר מכריע היום לכיוון הפונולוגי”, מוסיפה פאוסט. “ילד רגיל ילמד לקרוא בכל שיטת לימוד, אבל המתקשים, בלי הוראה מתאימה עלולים לא לפתח את יכולת הקריאה. הטיפול בהם צריך להתבסס על שיקום המערכת הפונולוגית, בעזרת תרגול פונולוגי שפירושו שחזור צלילים של מלים”.
פרופ’ מירי פאוסט נושאת בכמה תפקידי מפתח בבר-אילן. בנוסף להיותה ראש המחלקה לפסיכולוגיה, היא עומדת בראש המעבדה למוח ושפה במרכז הבן-תחומי לחקר המוח על שם גונדה באוניברסיטה, חברה בוועד המנהל של המרכז לחקר המוח ובוועדה לתואר שלישי, ויועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטת בר-אילן. פאוסט, שפרסמה עד כה כ-60 מאמרים מדעיים בכתבי עת בינלאומיים, היא גם חברת מערכת של כתב העת הבינלאומי brain and language, ומשתתפת בקביעות במחקרים ובכנסים בינלאומיים בתחום של מוח ושפה.
הקשר בין אימון פונולוגי ורכישת שפה זרה
אחד המחקרים החשובים בתחום השפה שנערך בבר-אילן הוכיח כי אימון פונולוגי וחיזוק מערכת הצלילים בשפת האם, יכול לסייע גם ברכישת שפה זרה. במחקר (קטי בורודקין) שבדק סטודנטים שמתקשים ברכישת האנגלית, נמצא כי יש להם בעיות בקשר בין צלילים למשמעות בעברית. “לאנשים אלה יש חולשה פונולוגית מרכזית ברמה מוחית”, מסבירה פאוסט, “והם יכולים להתבטא גם בקשיי כתיבה וקריאה בשפת האם. חשוב לדעת שלפעמים הבעיות בשפת האם יתגלו רק כאשר אנשים אלה צריכים לרכוש שפה זרה, כלומר מערכת פונולוגית חדשה”.
מחקר אחר (הילה יעקובי) הוכיח כי לסטודנטים המתקשים ברכישת שפות זרות, קשה להבחין בין צלילים ולזכור צלילים. “המערכת הפונולוגית מתפתחת בשנה הראשונה לחיים, והמוח מכוון לשפה הראשונה, כלומר לשפת האם, זהו טווח הצלילים שהוא יודע לקלוט ולעבד. גדילה בסביבה רב לשונית מגדילה את טווח הצלילים ולכן היא חשובה. היא אף יכולה לסייע במקרים של בעיות פונולוגיות מולדות. כנראה שהמוח מקבל גרייה עשירה ומגוונת שמסייעת לו להתגבר על מגבלות ראשוניות”.
מותר האדם - השפה
מירי פאוסט, 57, גדלה בירושלים, חניכת בית-הספר “מעלה” ואחר כך עברה לתלפיות בתל אביב, וסיימה את בית-הספר לבנות צייטלין בעיר. שירות לאומי עשתה בנתיבות, כרכזת מועדון שכונתי ומורה למבוגרים. היא סיימה תואר ראשון בהפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, ועבדה כ-10 שנים כקלינאית תקשורת בבית החולים שיבא.
את התואר הראשון והשני בפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, עשתה בנושא עיבוד שפתי במוח הימני והשמאלי. “היה ברור לי שאני רוצה לעסוק במחקר, אבל בתחום שעוסק בשפה, ושפה נוצרת במוח”. פאוסט הפכה לחוקרת בכירה במוח ושפה, תחום מחקרי חדש יחסית.
הגילוי שעיבוד השפה נעשה אצל רוב בני האדם בצד השמאלי של המוח התרחש במאה ה-19, לרוב בעקבות תצפיות על אנשים שנפגעו בצד השמאלי ואיבדו יכולות לשוניות. בשלב זה זוהה החלק הימני של המוח, בין היתר, עם יכולות כמו ראייה מרחבית ותפישת פנים. רק לפני כ-40 שנה התבססה ההנחה שגם החלק הימני של המוח משתתף ביצירת השפה. “חשוב לזכור ששפה, כמערכת של סמלים שרירותית שניתן לצרפה באופן גמיש, קיימת רק אצל בני אדם, ולכן אפשר לחקור אותה רק על בני אדם”.
בעבר חקרו את הקשר בין מוח ושפה בעזרת פגועי ראש. “רק ב-50 השנים האחרונות התפתח מחקר במוח התקין, לאחר שפותחו טכנולוגיות שמאפשרות בדיקה של פעולות המוח בלי להיכנס לראש”, מציינת פאוסט.היום כבר יודעים שהמרכזים שאחראים על תפקודי השפה נמצאים במקומות שונים במוח: חלק הצורה - צלילים, מלים ומשפטים - באונה השמאלית, חלק התוכן - המשמעויות של השפה - גם בשמאל וגם בימין, וגם בחלק השימוש - בהקשר החברתי - יש לצד ימין מעורבות גדולה. פאוסט מדגישה עד כמה חשוב לחקור את הקשר בין השפה למוח. “כל תחומי הלימוד נשענים על שפה. בארצנו, שאת לשונה מדברים מעט מאוד אנשים בעולם, יש חשיבות עצומה לרכישת שפה, גם שפה זרה, ברמה גבוהה. לכן חשוב מאוד לאבחן בעיות לשוניות ולשקם אותן נכון”.
חקר המוח מהווה מטרה מרכזית במדע בן זמננו, ובישראל כמו בעולם כולו, הוקמו בשנים האחרונות מכונים לחקר המוח בתוך האוניברסיטאות. אחד הגדולים שבהם הוא המרכז הבין-תחומי לחקר המוח ע”ש גונדה באוניברסיטת בר-אילן, המשמש כמקום מפגש לחוקרים מתחומי מחקר שונים החיוניים להבנת המוח, כגון: פסיכולוגיה, ביולוגיה, בלשנות, מתמטיקה, ביו-כימייה והפרעות בתקשורת.
מחקר בין תחומי
“למרכז תפישה רב-תחומית מובהקת, שלפיה כדי להבין תופעות מורכבות צריך להסתכל עליהן במבט רב-תחומי”, היא מדגישה. “זו גם אחת הדרכים לקדם יצירתיות - לחבר בין מרכיבים שנתפשים כלא קשורים. הסיכוי לקבל מבט אחר על המוח או על כל תופעה מורכבת הוא ליצור שיח בין אנשים מתחומים שונים”. במרכז שהוקם ב-2002, חוקרים, בין היתר, תהליכים כמו קשב, זיכרון, תקשורת ורגש, מוח ושפה, בינה מלאכותית, הבנת המנגנונים העצביים שביסוד מחלות כמו פרקינסון ודרכים להתגבר עליהם, בניית מודלים של רשתות עצביות, ניתוח מתמטי של גלי מוח ועוד. במרכז למעלה מ-30 מעבדות מחקר לתחומים השונים.
איך המוח מבין שיר?
תחום מחקרי נוסף שבו מתרכזת פאוסט בשנים האחרונות הוא יצירתיות לשונית. “יצירתיות בשפה היא חיבור חדש ומקורי בין מושגים שלכאורה אינם קשורים”, אומרת פאוסט ומסבירה שכדי להבין, או לייצר, מבנים לשוניים יצירתיים כמו דימויים, דו משמעות, אירוניה והומור, אנחנו מערבים חלקים מסוימים במוח הימני. המחקרים מוכיחים כי האזור הימני במוח, שכמעט אינו מעורב בתהליכי עיבוד השפה הרגילה, משתתף באופן פעיל כאשר מדובר בשפה יצירתית.
המחקר הראה הבדלים בין חלקי המוח השונים המסבירים את התפקודים השונים בעיבוד השפה. הצד הימני מתאפיין במערכת אסוציאטיבית פתוחה ורופפת, בניגוד לצד השמאלי שיש לו רשת אסוציאטיבית הדוקה. המערכת השמאלית נשלטת על ידי חוקים של השפה, ואילו המערכת הימנית מאפשרת הגמשה ואף הפרה של החוקים. כדוגמא מביאה פאוסט את הביטוי ‘נפש רצוצה’. לכאורה שתי מלים לא קשורות, שצירופן זו לזו יכול בהקשר מסוים ל’דבר’ לאנשים, לרגש אותם.
- כיצד אפשר ליישם מחקרים על יצירתיות במערכת החינוך?
פאוסט: “כדי שילד יוכל לעשות חיבורים חדשים ולא שגרתיים, חשוב שיהיה לו עולם מושגים עשיר ורחב. צריך שיהיה לו ידע רב תחומי ומגוון ויכולת לחבר בין תחומי דעת שונים. יש לעודד למידה בדו-שיח, לעודד תלמידים להציג את עמדותיהם, לזרוק לחלל רעיונות, ורק אחר כך למתוח עליהם ביקורת. כמו כן לאפשר התנסויות שונות ללא הכוונה מראש, עם סובלנות לטעויות.
“יש לנו תוצאות ראשוניות שמראות שניתן לגרום לאנשים לחשוב מחדש על דברים שגורים, על ידי חשיפה לדברים לא שגרתיים. למשל סטודנטים שנחשפו לאסוציאציות רחוקות, המוח שלהם שינה את תגובתו לצירופים שגרתיים והראה יכולת להבינם בצורה מקורית.
“טיפוח חשיבה יצירתית צריך להיות אתגר של מערכת החינוך. שכן אנשים יצירתיים הם אנשים שמשנים את העולם ומצעידים אותו קדימה. יצירתיות היא הכרחית לאושר הפנימי של האדם. הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקן דונלד ויניקוט זיהה יצירתיות עם תחושת חיות”.
- מה דעתך על הטענה שילדים הם יצירתיים מטבעם, ואנחנו כבוגרים ‘הורגים’ את היצירתיות שלהם?
פאוסט: “כחוקרים, אנחנו מאמינים שבסיס של ידע ומותאמות הם התנאי ליצירתיות, ולכן קשה לדבר על יצירתיות כזאת אצל ילדים צעירים מאוד. שאלה מעניינת היא איך צריכה מערכת החינוך לדאוג לכך שהראייה הרעננה תישמר”.
דוגמאות ליכולת לפתח יצירתיות, על בסיס ידע קיים, מוצאת פאוסט במסורת הפרשנית של היהדות, המחפשת את הרבדים הסמויים, ואינה מקבלת טקסים כלשונם. למשל פסוק כמו ‘חרות כל הלוחות’ ממדרש רבה, שאפשר לפרשו גם כ’חירות’, כלומר החופש לתת פרשנות משלך, או הפסוק מפרקי אבות ‘הווי מתאבק בעפר רגליהם של חכמים’, שאפשר לפרשו לא רק כהסתופפות בצל חכמים, אלא גם מאבק בהם. “הרעיון במסר הדו-משמעי כאן הוא לקבל סמכות אבל גם להיאבק על הזהות שלך. אנשים יצירתיים הולכים לדברים הלא קבועים והלא מובנים, ועל כך נאמר: 70 פנים לתורה. אז מלבד הבנת הטקסט כלשונו, יש עוד 69 דרכים להבין אותו, והיכולת היצירתית הזאת היא גם תנאי מרכזי לאנשי אקדמיה”.
נשים בין קריירה ומשפחה
זו השנה השישית שפאוסט משמשת גם כיועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטת בר-אילן. על השאלה מדוע דרוש עדיין תפקיד כזה באוניברסיטה, היא משיבה:
“אני לא חושבת שיש היום אפליה גלויה באוניברסיטה או דעות קדומות כלפי נשים, לפחות לא אצל רוב חברי הסגל, אבל יש קושי אובייקטיבי בניהול קריירה ומשפחה. אני רואה את זה מההיבט האישי שלי. עברתי את המסלול הזה. התחלתי דוקטורט עם שני ילדים, ובמהלכו נולדו לי עוד שניים. החברה הישראלית היא מסורתית והמשפחות גדולות יחסית. השנים של בניית קריירה, מסוף שנות העשרים ועד סוף השלושים, הן בדיוק השנים שבהן בונים זוגיות ומשפחה, והנטל המשפחתי הוא עדיין גדול יותר על נשים. העבודה האקדמית דורשת חשיבה יצירתית ופנאי נפשי, הקריירה האקדמית דורשת גם נראות בינלאומית, אבל נשים נדרשות גם לעסוק בשלומם וברווחתם של בני המשפחה, ולכן חוות עומס וקשיים”.
לפי תפישתה, אסור לאוניברסיטה להתפשר על המצוינות של נשים מבחינת הישגים, אבל יש לתת למצוינות הגדרה קצת שונה. למשל מרווחי זמן גדולים יותר כדי להגיע לאותם הישגים, ולהתחשב בנסיבות ספציפיות, משפחתיות ואחרות. “בבר-אילן התקבלה החלטה של הסנאט לאפשר לנשים שילדו תקופת זמן נוספת, כמו גם לגברים שלא יכלו לעמוד במטלות בנסיבות מוצדקות”, היא מציינת. “חשוב לזכור שמהישגי הנשים מרוויחים בסופו של דבר גם הגברים”.
פאוסט משמשת כתובת לסטודנטיות בכל הקשור להגשת בקשות מיוחדות, מול האוניברסיטה ורשויות נוספות. היא הקימה באוניברסיטה מערך של חדרי הנקה לדוקטורנטיות וגם פינת החתלה ומקרר לאחסון המזון. לנשות הסגל הקימה אתר אינטרנט וארגנה כנסים שנתיים. כמו כן ערכה סקר על מצב הנשים באוניברסיטה בדרגות שונות.
“אנחנו במגמת שיפור מתמדת”, היא מסכמת את ממצאי הסקר. “אחוז הנשים בסגל האקדמי נמצא בעלייה ורואים נשים בדרגות הגבוהות ביותר. המחלקה שלנו היא אולי דוגמה מובהקת לכך, אני האישה הראשונה בתפקיד ראש המחלקה. בפקולטה למדעי החברה כמחצית מראשי המחלקות הן נשים, וגם בכלל האוניברסיטה יש נשים רבות העומדות בראש מחלקה. עם זאת, המצב עדיין רחוק משוויון. ועדות האוניברסיטה, שבהן מתקבלות החלטות על קידום והענקת מלגות, מורכבות עדיין, ברובן, מגברים”. ■
מתוך אתר הסתדרות המורים - אתרוג
