יום ב' 26/10/2020 | 15:25
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חינוך חסר יסודות
מאת: ישראל הראל

כ-14,500 תלמידים סיימו אשתקד את לימודיהם התיכוניים במערכת החינוך הממלכתית הדתית. 4,000 מהם למדו שתי יחידות לבגרות בספרות עברית (המקסימום הוא חמש), 8,000 למדו יחידה אחת בלבד. השאר לא למדו כלל ספרות לבגרות. הדברים נכונים גם להדרת לימודי אמנות, מוסיקה (פעם לימדו בשיעורי זמרה שירים עבריים, שהיו מסד חינוכי וערכי לא פחות מהיסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך) ומקצועות הומניסטיים אחרים, שאינם נלמדים ברוב בתי הספר הדתיים ההולכים ומתחרדים.

הזרם הממלכתי הכללי בחר להדיר מקצועות אחרים הבונים את "היחד" הישראלי. גיאוגרפיה של ארץ ישראל, למשל, כמעט שאינה נלמדת בזרם זה. על אחת כמה וכמה אין נדרשים למקצוע תורה שבעל פה. גם ההיסטוריה של הבית השני כמעט שאינה נלמדת. מה לנו, אומרים לעצמם מן הסתם מנהלים ומורים בזרם הכללי, ולמקצועות אנכרוניסטיים ולא מעשיים אלה.

רוב הזרמים הרעיוניים מאמינים, שמדינת ישראל היא עובדה של קבע באזור. לביסוס קביעות זו, הבינו כל אדריכלי החינוך, יש ללמד את השפה הערבית. בשני הזרמים גם יחד הערבית היא מקצוע מוזנח. כי מה בסופו של דבר החשיבות של מקצוע זה, המאפשר בין היתר לתקשר ישירות עם אלה שבקרבתם אנו חיים ורוצים לחיות, לעומת הצורך להוסיף שעות לימוד למקצועות הפותחים דלתות לקריירות בתחומים ששכר מתאים בצדם?

חלק גדל והולך של בתי הספר בכל הזרמים משתייכים למעמד של "מוכרים שאינם רשמיים": המדינה מממנת אותם, אך מניחה להם למעשה לעשות ככל העולה על רוחם. התוצאה: "היחד" הישראלי, המכנה המשותף הערכי ואף הרגשי, שנרכש בלימודי ההיסטוריה, הספרות, הגיאוגרפיה, התנ"ך והתורה שבעל פה, הוא שטחי ואינו יוצר יסודות משותפים לתלמידי ישראל.

מסגרת השעות העומדת לרשות בתי הספר קטנה מכדי שיתבזבזו על מקצועות לא תכליתיים כמו מדרש, פיוט, מחשבת ישראל וכיוצא באלה. לאחדים מהם יש, עם זאת, די זמן להוראת תכנים - במסווה של הגנה על "זכויות האדם" - בעלי אג'נדה פוליטית-רדיקלית מובהקת. המימון להוראת תכנים אלה מגיע בדרך כלל מארגונים ישראליים, אך גם מארגונים בינלאומיים, כגון אמנסטי, שחלק ניכר מהאג'נדה שלהם מיוחדת לביקורת, פעמים ארסית, על ישראל.

שר החינוך, גדעון סער, מוכרח להציב ליבת חובה למקצועות הזהות. כדי להרחיב ולהעמיק את היסודות, כדי להשיב את "היחד" הישראלי, משרד החינוך אינו יכול להניח למנהלים להיות הקובעים העיקריים של תוכני הלימוד. עליו לשוב ולהגביר את הפיקוח עליהם, ובמקרה הצורך אף לאכוף את לימודי הזהות.

בלא הפנמתם, ולא רק בכמות, יגדלו כאן אולי אנשי טכנולוגיית עילית ושאר מקצועות מכניסים ומבוקשים - אך בלא התשתית הרוחנית והערכית, יהיו שורשיהם היהודיים שטחיים, הם כבר כאלה, ולא יהיה להם כל קושי להעניק את חילם והכשרתם, שמערכת החינוך הישראלית העניקה להם, לחברות ולמדינות זרות.

המאמר פורסם באתר "הארץ"
חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008