יום ה' 20/09/2018 | 2:14
 
 
 
 
 > מעבדות לחרות

מאת: שני הורביץ

חופשת פסח בפתח ואנו ההורים המתנהלים גם כך כלוליינים המקפיצים כדורים כלהט וכמעשי ניסים, עומדים אל מול מציאות חדשה - שלושה שבועות של שכרון חושים עם ילדינו היקרים. מגוון התפקידים שאנו ממלאים כהורים הינו כה רחב, מה שעושה תפקיד זה מורכב ומאתגר עד מאוד. אני הורה לילדי, אני ילד/ה בעצמי, אני בן/בת זוג, אני אשת קריירה, אני חברה, קולגה ועוד כל מיני תפקידים שכל אחד חווה באופן אישי. בימים שבשגרה כבר כאילו התרגלנו למעשי הניסים והלהטוטים שלנו, למשחק התפקידים המגוון מאין כמוהו, אך כשחופשת הילדים מגיעה, כשאנו עוברים ממציאות אחת מוכרת למציאות חדשה, יש בזה מן האתגר... 
האמנם?

ישנם הורים המגיעים לחופשה זו בפחד, חשש או דאגה:

"איך נעבור זמן זה עם ילדינו, מה נעשה איתם, במה נעסיק אותם, איך נעסיק את עצמנו לידם, איך נתמודד עם האין סוף דרישות ורצונות,

איך נתמודד עם הריבים והחיכוכים, איך נמלא אחר חובות מגוון תפקידינו, איך נעמוד בציפיותיהם של כל אלו עימם אנו במגע בשגרת היומיום,

איך נשמור על שפיות דעתנו ומנוחת נפשנו בכל הכאוס הזה?"


ישנם הורים המגיעים לחופשה זו בהתנגדות או בהכחשה:

ממש לא מתאים לי עכשיו חופשה ארוכה כזו, זה לא ממש מזיז לי או מעניין אותי יש לי עבודה/מטלות ואני צריך למלא אחריהם,

הם יבואו איתי לעבודה או שיעסיקו את עצמם בבית תוך כדי עבודתי, זה בכלל לא התפקיד שלי-זה התפקיד שלך,

מה עם אמא שלך או אחותך, אולי הן פנויות לטפל בהם...?"


ישנם הורים המגיעם לחופשה זו בציפייה ובהתרגשות:

נסיעה משפחתית לחו"ל, נופש או טיול מתוכנן מראש, הזדמנות לבלות זמן איכותי עם הילדים, הזדמנות לצמצם פערים בכל הקורות אותם,

להעניק להם תשומת לב, לשחק איתם, לקרוא איתם, להשתובב איתם, ליצור איתם, פשוט זמן הוויה ונוכחות ללא שום מגבלה של זמן, חובות ומטלות.

ישנם הורים המגיעים לתקופה זו ב"עירבוביה" של כל האפשרויות הנ"ל.

ומה איתכם? איך אתם בוחרים להגיע לחופשה זו?

כך או כך, כל בחירה שלכם היא בסדר, זה בסדר לפחד ולחשוש, זה בסדר להתנגד ולהכחיש, זה בסדר לצפות ולהתרגש וזה גם בסדר להיות ב"עירבוביה" של הכל  -

כל תחושה ורגש בהם אתם בוחרים להיות זה בסדר גמור, לגיטימי מובן ומקובל.

שום דבר, שום בחירה לא עושה אתכם פחות טובים, "פחות שווים", אין נכון או לא נכון, אחרי הכל מי אנחנו שנשפוט תחושות ורגשות??

אחד המסרים החשובים ביותר במסכת "יציאת מצריים" הינו היציאה מעבדות לחרות

עבדות: שהריני כפוף לרצונו, החלטתו ובחירתו של האחר, שהריני קורבן

חירות: שהריני חופשי להחליט, לבחור ולרצות עבור עצמי, שהריני יוצר

אז מהו המסר?

היציאה מעבדות לחרות הינה מסע פנימי של כל אחד ואחת מאיתנו,

המסע בין נקודת חוסר המודעות לחופש הבחירה אל המודעות לבחירה, אחריות ויצירה אינסופית. במסע שבין לחיות את חיי כקורבן ובכך להאשים כל דבר וכל אחד במה שקורה לי, איך שקורה לי, באיך שאני מרגיש, באיך שאני מגיב, במה שאני עושה או לא עושה אלההבנה, הידיעה וההפנמה כי הכל בבחירתי, בהחלטתי ובאחריותי

כל אחד ואחת מאיתנו עומדים מול מציאות זהה: "חופשת פסח" וכל הורה חווה אחרת תקופה זו, אז מה השוני בין הורה אחד למשנהו? מהו ההבדל?

ההבדל הינו בבחירה.  איך אני בוחר להרגיש כלפי תקופה זו? מהיכן אני בוחר להתנהל? מהי נקודת המבט שלי כלפי חופשה זו? שאלות אלו יכולות, כמובן, להשאל לגביי חיינו בכלל, האם אני בוחר להתנהל ממקום ומנקודת מבט של עבד/קורבן או של אדם חופשי/יוצר?
כל נקודת מבט שלא תהא, יכולה להיות מוחלפת כהרף עיין בנקודת מבט אחרת. הרי כל  סיטואציה, כל תמונת מצב יכולה להיות מפורשת בכמה פרשנויות, אין אמת אחת והכל בראשנו ובמחשבותינו. 
במחשבותינו אנו יוצרים את מציאותנו, לכן, באם נחשוב על תקופת החופש כמטרד, כמועקה, כבעיה אזי כך יהיה! באם נחשוב על תקופה זו כתקופה של הזדמנות פז לנוכחות, הוויה וכיף עם ילדינו, להפתעתנו, כך יהיה!

ברגע שנבין כי אנו הבוחרים היחידים לתחושותינו, רגשותינו ומציאותנו אזי באמת נהיה חופשיים, אזי באמת יצאנו מעבדות לחרות

חג שמח, חופשי ומאושר

מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008