יום ש' 24/10/2020 | 21:32
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > החינוך לאמנות — ההלכה והמעשה

מה כוחה של אמנות טובה
האמנות הטובה פועלת עלינו כמעשה קסמים, מציתה את דמיוננו ומפעילה את חושינו. אנו בוכים וצוחקים, מתענגים וכואבים. האמנות בוראת עולמות ומחריבה אותם, חושפת את הנסתר ומאירה את הסתום, מכסה את הידוע ומערפלת את הקיים.
כוחה הסוגסטיבי של אמנות הוא חמקמק, קשה להגדרה ועוד יותר קשה לתיחום. מעשה הפרשנות, הזיהוי וההבנה של הצופה את הצפנים האסתטיים, התרבותיים והאמנותיים של היצירה, מעניקים לו את היכולת להעריך את משמעותם, וכך הם מעצימים את החוויה הרגשית והם הם מקור ההנאה הרוחנית.
אמנות במיטבה מעוררת אותנו להתבונן בעצמנו ולבדוק את התנהגותנו. היא מערערת את ביטחוננו וגורמת לנו להטיל ספק באמיתות מוסכמות. אמנות טובה מעוררת דילמות, מציבה סימני שאלה ואינה נותנת תשובות ישירות. היא היפוכו המוחלט של הסטריאוטיפי, הטריוויאלי והוולגרי.

כיצד מתיישב החינוך לאמנות איכותית עם חינוך לרב-תרבותיות
הניסיון לייחס את התואר "גבוה" לסוג אמנות אחד, ואת התואר "נמוך" לסוג אמנות אחר, ולמיין יצירות אמנות בדרך זו, הוא מעשה פוליטי שאין לו קשר לאמנות עצמה. בכל סוג,  בכל סוגה ובכל תרבות נוכל למצוא מעשי אמנות איכותיים או גבוהים, כשם שבכל סוגה או תרבות נוכל למצוא מוצרי אמנות ממוסחרים או נמוכים. מכאן שהחינוך לאמנות איכותית, לא רק שאינו סותר את החינוך לרב-תרבותיות, אלא הוא מוסיף לו תוכן ומשמעות ראויים.

כיצד ניתן לחנך לפלורליזם תרבותי
איש החינוך פרופ' צבי לם טוען שכל תרבות היא אתנוצנטרית. מכאן שכל מי שגדל בתרבות מסוימת אחת, שבוי בה ונוטה להעדיפה על פני האחרות. 
פרופ´ לם מוסיף ואומר, שהתנשאות תרבותית מאפיינת את כל התרבויות,  ולכן, הדרך להתגבר עליה היא באמצעות הכרות עם תרבויות אחרות. "רק אם האדם מכיר יותר מתרבות אחת הוא מסוגל לדעת כי התרבות המקובלת עליו היא אפשרות אחת מתוך רבות, ואין לה יתרון מוחלט על תרבות אחרת". פלורליזם מוחלט הינו תנאי לקיום-יחד של בני תרבויות שונות מתוך יחס של סובלנות הדדית. פלורליזם כזה מושג על ידי חשיפה מודעת ומכוונת של בן תרבות אחת לתרבות אחרת: המזרחי למערבי, החילוני לדתי, היהודי לערבי וכך הלאה. 
סל תרבות ארצי חרת על דגלו את החינוך לפלורליזם תרבותי כערך שיש לקדמו. תכנית סל תרבות ארצי משרתת רעיון זה בתביעתה לפריסה סגנונית, ולביטול ההעדפה של תרבות אחת על אחרת.

האם יש לקשור את תכנית סל תרבות ארצי לתכנית הלימודים
ככל שהאופק התרבותי של התלמיד רחב יותר, כך הבנתו הכוללת וחווייתו האמנותית הספציפית יכולים להיות עמוקים יותר. הכרות עם הרקע ההיסטורי של יצירה, ועם גלגוליה בעבר ובהווה, מעשירים את החוויה הרגשית. לעתים מהווים נכסים רוחניים אלה תנאי הכרחי להבנתה. מכאן שאין ספק לגבי התרומה הכוללת שניתן להשיג מיצירת קשר בין נושאי הלימוד לבין הצפייה ביצירות אמנות. הלמידה מקבלת בדרך זו ממד מיוחד, והיצירה יוצאת נשכרת מההכרות הרחבה של התלמיד עם התקופה, הרעיונות והפילוסופיה שמזינה אותה.
אולם מאחר שהיצירה האמנותית מתקיימת באופן בלתי תלוי בסדר היום של בית הספר, הרי שלא ניתן לבחור תכנית אמנות שתתאים לתכנית הלימודים (כפי שאולי מבקשים לעשות מורים מסוימים). יש לנהוג בדרך הפוכה; לבנות את תכנית המופעים על פי היגיון פנימי משלה, ולהקדיש שעות לימוד נפרדות להכנת התלמידים, וכך להשלים את ההשכלה הדרושה להם לקראת המופעים שנבחרו. 
לעיתים קרובות נוטים המורים להשתמש באירועי תרבות לקידום נושאים לימודיים וערכים חינוכיים. מגמה זו הולידה הפקות מגויסות, שלרוב נגועות בחד ממדיות וברדידות –- הפקות שבינן לבין אמנות טובה המרחק רב. יצירות מסוג זה, לא זו בלבד שהן מחטיאות את מטרת החינוך לאמנות, אלא הן אף גורמות לתלמיד לגלות חשדנות ביחס לכל מופע שהוא צופה בו במסגרת לימודיו. 
לפיכך חשוב שהמורה יבחר במופעי אמנות כשהוא משוחרר משיקולים זרים, ורק שיקולי איכות אמנותית (על הבעייתיות הגדולה בהגדרת איכות זו), מורכבות ועניין מנחים את בחירתו. כל ניסיון לנהוג בדרך אחרת, ולהתאים את מופע האמנות  לתכנית הלימודים, יוביל בהכרח לפשרות בלתי רצויות.

מתוך אתר סל תרבות ארצי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008