יום ג' 25/07/2017 | 17:41
 
 
 
 
 > שכונות בירושלים

מאת: רפי כפיר
נחלת שבעה -  יוסף ריבלין
שכונת נחלת שבעה שבמרכז ירושלים נקראה בשם זה כדי להנציח את בוניה שהיו שבעה.  הפרקים הראשונים בסידרה המוקדשת להקמת השכונה, יעסקו במקימים.
וכותב עליהם יעקב גליס בספרו "שכונות בירושלים":
"שבעה היו האנשים שקמו ויצאו את חומות העיר העתיקה, ותקעו יתד במדבר השומם והשורץ חיות טרף ושודדים לרוב.  שבעה היו שהחזיקו מעמד גם אחרי ההתנפלויות הראשונות של הערבים, ואף אחרי שנפלו גם קורבנות אדם.  היו אלה יהודים פשוטים, יהודים של כל ימות השנה, יהודי בית המדרש.  הם סבלו רבות עד שראו את השכונה עומדת על מכונה.  קרוביהם ומכריהם הסתכלו עליהם כעל אנשים שדעתם נטרפה עליהם, וביקשו מרבנים וראשי העדה שישפיעו עליהם, לבל יסכנו את חייהם על ידי יציאה למדבר.  כמה מנשי המתישבים תבעו מבעליהן גט פיטורין, שמא יטרפו על ידי חיות טרף והן תשארנה עגונות כל ימי חייהן.  היו גם טרגדיות משפחתיות על רקע זה, אך כל זה  לא הועיל.  השבעה יצאו, פרצו את חומות העיר העתיקה, והניחו את היסוד להקמת העיר החדשה".[

וכותב ש"י עגנון בספרו "תמול שלשום":
"אלו שגופם חביב עליהם יותר מבנין ירושלים נשתיירו במקומם.  אלו שבנין ירושלים עליהם יותר מגופם, יצאו אל מחוץ לחומה, וקנו להם קרקע, ובנו להם שבעה בתים – בית לכל איש, וקראו לשכונתם נחלת שבעה, על שם שהיו שבעה.  אלו שבעה בתים ראשונים שמחוץ לחומה, מלבד בתי יהודה טורא ובתי משה מונטיפיורי שנבנו כעשר שנים קודם לכן".
ראשון לכולם היה ר' יוסף ריבלין:
ר' יוסף ריבלין,  נצר להלל ריבלין – מתלמידי הגר"א וממחדשי הישוב האשכנזי בירושלים, למד בצעירותו בישיבות: "עץ חיים" ו – "אור החיים", וכשבגר הפך לעסקן, ממקימי ה"ועד הכללי כנסת ישראל".
במסגרת פעילותו בעניני צבור עזר למאות עניים שאיכלסו את העיר,דאג לבנית שכונות והקמת מוסדות, וכמעט שלא היה ענין צבורי בחיי ירושלים שידו לא היתה מעורבת בו.
כתב עליו יחיאל מיכל פינס בעיתון החבצלת:
"הוא האיש אשר החל בבנין הפרוורים מחוץ לחומת ירושלים.  הוא הניח את אבן הפינה לאגודת נחלת שבעה, ויסד את מאה שערים, ויבן את משכנות ישראל, וישם זיכרון לשר מונטיפיורי בשכונות: מזכרת משה, אהל משה וימין משה, ועל ידו התכוננו: כנסת ישראל, עזרת ישראל, זכרון טוביה ושערי צדק.  כל הפרוורים האלה מצבות קיימות המה לדור דור, אשר אין בכוח כל עין צרה ולב רע לבטלן.  כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ תענינה: ידים אמונות בנו אותנו, ולא נמצא בנו מיחוש גזל אפילו שווה פרוטה".
כותב עליו ש"י עגנון בספר "תמול שלשום":
"ועדיין זוכרים זיקני ירושלים את ר' יושי ריבלין.  עשרים וחמש שנה היה סופר נאמן, ביום היה יגע עם העניים, ובלילה היה יגע על התורה, וכל ימיו לא ראה טובה.  מטה שכמו לסבול צרות ויסורים בלב טוב וברוח נמוכה, וכל הממון שבא לירושלים נתחלק על ידו, והוא לא אכל בשר ולא שתה יין, ואפילו בשבתות וימים טובים.  הסתפק בפת שחורה ובקהווה שחורה, וכשנפטר מהעולם לא הניח לאלמנתו ויתומיו אפילו מזון סעודה אחת, אבל הניח אחת עשרה שכונות שהוסיף לירושלים".
גם פנחס גרייבסקי העלה קוים לדמותו בחוברות:"זכרון לחובבים ראשונים", וכך הוא כותב:
" איש היה בירושלים ור' יוסף ריבלין שמו.  תם וישר וירא אלקים, למדן, דרשן, מטיף, נואם, נעים, וגם מושך הרבה בעט סופר.  בעל נפש עדינה היה האיש, רחמן וטוב לב מטבעו,…. ויהי לתפארה לאחיו הארץ – ישראלים…כשמחה בקציר כן היתה שמחתו תמיד בעת שזכה לראות חנוכת אחת השכונות שנתכוננו על ידיו, אחת אחרי השניה.  הרבה יש לירושלים בירתנו להודות לאיש רב פעלים זה, שעבד בלי הפוגות ובלי לאות לטובתה ולטובת בנינה.  אכן צדקו ועדי השכונות שכינוהו בשם: "המיסד העיקרי של השכונות בירושלים", אשר אחרי הרמב"ן לא זכה לתואר בלתי שכיח זה איש זולתו".
הרבה אגדות הלכו על דמותו של ר' יוסף ריבלין. מספרים שסבו, ר' משה, בא אליו בחלום ואמר לו ש"ציון" היא בגימטריה "יוסף" כשמו, ובזכות פעילותו למען ציון תתגשם תפילתו הגדולה לצאצאים ואכן בשנה הראשונה להתישבותו בנחלת שבעה, נולדה לו בת לאחר 15 שנה ללא ילדים.

בית ישראל - יבוש ביצות נוסח ירושלים

שכונת מאה שערים נוסדה בשנת 1874. מתחילת ההתישבות סבלו התושבים מקדחת וממלריה, והיו אפילו מקרים של מות. משך השנים רבו הנפגעים ממחלות אלו, והתברר שמקור הרע הוא בביצה שעמדה מצפון לשכונה. מראה המים בביצה היה עכור, וריח רע נדף ממנה. סביב הביצה תמיד היה ענן של זבובים, ושל יתושים ומעופפים למיניהם. גם כיום כאשר מגיעים למקום הביצה, אפשר להבין את הווצרותה באתר זה.
מיקומה של הביצה היה במרכז בית ישראל הישנה, בדיוק היכן שעומד היום בית הכנסת (השטיבלאך) של השכונה. כאשר עומדים שם, רואים שנמצאים במקום נמוך, כאשר קיים מעלה לצפון, לדרום ולמערב. לצד מזרח ישנו מישור, אך מספרים שהיה שם תל קטן שמנע את ניקוז המים משטח זה.
כאשר היה ברור מהו מקור המחלות, התחילו לחשוב איך מנקזים את הביצה. אבל דבר ראשון היה צריך לקנות את הקרקע, שכן היא היתה בבעלות ערבית.
כאשר ראו הערבים בעלי הקרקע שהיהודים להוטים לקנות את האדמה, העלו את המחיר. בצר להם פנו קברניטי הישוב לפחה. הלה הבין את מצבם, פנה לבעלי הקרקע והורה להם ליבש את הביצה. הערבים שלא רצו להתמודד עם הבעיה, מיהרו לר' יוסף ריבלין – נציג היהודים, ומכרו לו את הקרקע בתנאים נוחים. באותה הזדמנות קנה יוסף ריבלין קרקעות נוספות שאינם מנוקזות, כמו קרקע השכונה "כרם" ליד שכונת "מקור ברוך" של היום.

וכעת הגיעו לבעיה העיקרית והיא יבוש הביצה עצמה. ר' יוסף ריבלין הוגיע רבות את מוחו, ואף היה על סף יאוש עד שצץ בראשו רעיון הנקרא בהלצה "צנור, חבל וכלב"
כדי לרדת לעמקו של הרעיון יש להבין את הבעיה העיקרית, והיא הפחד מגישה קרובה אל הביצה עצמה. היו צריכים להשתמש ב"שלט רחוק", כאשר הכלב מילא את הפונקציה הזו.
לצורך חפירת תעלת ניקוז היו צריכים פטנט אחר, שכן עד ימינו אנו לא נמצאה השיטה כיצד ללמד כלב לעבוד בטוריה.
ועכשיו נגיע להסבר השיטה:
הרעיון היה להחליף את המים העכורים במים נקיים שישטפו אותם לכוון מזרח, שהוא הכוון הנמוך. לצורך זה הניחו צינור באורך 70 מטר בצד המערבי של הביצה. הצנור הונח כמובן במרחק בטוח ממנה, שכן כאמור פחדו להתקרב אליה. כדי לקרב אותו, חיברו לצנור חבל, אותו היו אמורים למשוך מהצד השני. כדי להעביר את הקצה של החבל לצד השני השתמשו בכלב, אליו קשרו את החבל ואותו הוליכו דרך הביצה לצד השני. כאשר הגיע הכלב ואיתו החבל לצד המזרחי, משכו את החבל והצינור הגיע לשפת הביצה. בינתיים הכינו מאות נודות של מים נקיים, אותם היו אמורים להזרים דרך הצינור, כדי שיחליפו את המים המזוהמים.
נשארה בעיה של חפירת תעלה דרכה ינוקזו מי הביצה. כאן היו חייבים להתקרב אל הסכנה, וכדי להחלץ בשלום השתמשו בפטנט ישן והוא סייעתא דשמיא (עזרה מהשמים).
הם עבדו כשבראשם ר' יוסף ריבלין ופיהם מלמל את הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה ה' עימדי". (תהילים כג' ד')
החפירה הושלמה במהירות וכולם נחלצו בשלום. בתום החפירה הוזרמו המים הנקיים בצינור והחליפו את המים העכורים שזרמו דרך התעלה שנחפרה.
מספרים שתוך חודש לא היתה במקום ביצה. נותר לברר בצורה "מדעית" אם אכן מקור הרע נעלם. כאן השתמשו ברעיון אותו אנו מכירים מדוקטור מזרקי שבא לבדוק עם יואל משה סלומון וחביריו את סכויי ההתישבות במלבס (פתח תקוה).
עד ליבוש הביצה נמנעו צפרים מלעבור באיזור, וכל שכן לנחות עליו. לקחו איפא צפרים ושלחו אותם מעל לשטח המנוקז, וראה זה פלא, הצפרים עברו מעליו ואף ירדו לפוש על הקרקע.
על מקום הביצה הוקמה לאחר מכן שכונת "בית ישראל".
היה גם מי שדרש ש "בית ישראל" בגימטריה היא "ביצת המות" (953).
לצערי על גורל הכלב לא נמצא שום מקור הסטורי.

מתוך אתר אהבת ירושלים - רפי כפיר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008