יום א' 28/05/2017 | 11:48
 
 
 
 
 > על חיים והווי בירושלים

מאת: רפי כפיר

בזכותו של שופר בכפר השילוח

העליה התימנית בתרמ"ב נקראה בשם "אעלה בתמר" מילים המופיעות ב"שיר השירים" (ז' ט') ומרמזות על עליה זו של יהודי תימן לפי דעתם. בעזרתו של ישראל דב פרומקין הקימו יהודי תימן התישבות בכפר השילוח.
אחד היהודים מהראשונים שהגיעו לכפר השילוח היה מורי סעדיה, וכשנולד לו בן קרא שמו "זכריה", על שם זכריה הנביא הקבור בקבר מפואר ליד ביתו. מנהג היה לו למורי סעדיה והוא לכנס את כל שכניו באחד הערבים של סוכות, ולשמוח בשמחת בית השואבה. הם ערכו הילולה כדת וכדין, מידי פעם הפסיקו את השירה והנגינה, ומורי סעדיה עלה על השולחן, הוציא שופר אותו הביא מתימן, ותקע : תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה. אחרי התקיעות ענה הקהל ואמר:
"כשם שזכינו לשמוע קול שופר זה, כך נזכה בקרוב לשמוע קול שופרו של משיח צדקינו."
בחצירו של מורי סעדיה היה עץ תאנים, ובחדשי הקיץ האחרונים, עת הבשילו התאנים, קטף אותם, הביאם לעיר העתיקה ושם מכר אותם. כאשר הלך מורי סעדיה לעיר העתיקה בדרך כלל התלוה אליו בנו זכריה, ובזמן שאביו התעסק במסחר, שיחק בנו עם ילדי המוכרים הערבים בשוק.
ביחוד התידד זכריה עם אחד הילדים, בן יחיד למשפחה ערבית מן הכפר אל עזריה.
יום אחד בתום המסחר ביקש מורי סעדיה לחזור לביתו וקרא לבנו, אבל הילד איננו. לא עזרו החיפושים, הן שלו והן של המשטרה התורכית שגויסה לצורך הענין, הילד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. חזר מורי סעדיה לביתו אבל וחפוי ראש. וכך עברו כמה חדשים ואין שום סימן מזכריה. כשהגיע חג הסוכות לא ידע מורי סעדיה אם לחגוג כמנהגו את שמחת בית השואבה, אבל זקני העדה שכנעו אותו לא לוותר על המנהג למרות יגונו.
נחזור עתה אל זכריה ואל אשר ארע לו באותו יום. זכריה כמנהגו שיחק עם חבירו מן הכפר אל עזריה, והחבר שכנע אותו לסור לביתו אל הכפר. זכריה הלך איתו וגם נכנע להפצרותיו להשאר וללון שם. הוא התקבל יפה על ידי המשפחה. בתחילה התגעגע אל ביתו ואל הוריו ומשפחתו, אבל משך הזמן התאקלם, והורי החבר התיחסו אליו כאל בן מאומץ.
לילה אחד שכב זכריה במיטתו כשלפתע שמע קול שירה ונגינה עולה מכפר השילוח הסמוך. מידי פעם הופסקה הנגינה ונשמע קול שופר. קול השופר הזכיר לו נשכחות, ומשך אותו כבחבלי קסם לכוון כפר השילוח, ישר אל בית הוריו. ועל מה שקרא שם כאשר לפתע הופיע הבן האובד נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו."

בזכותו של שופר בשכונת "בית יעקב"
 
 
שכונת בית יעקב נמצאת ממערב לשוק מחנה יהודה. שכונה זו הוקמה בשנת 1877 והיתה למעשה שכונה בודדת. שוק מחנה יהודה הנמצא לידה טרם הוקם, וגם רוב הבתים הנמצאים שם כיום טרם נבנו. הבדידות גרמה לכך שפורעים התנכלו אליה. על מקרה כזה מספר ישעיהו פרס בספרו "100 שנה בירושלים"
באחד הלילות התנפלו אנשי ליפתא על השכונה. הצעקות והקריאות לעזרה של תושבי השכונה נשמעו בשכונת מזכרת משה הקרובה אליה. (כיום השוק מפריד ביניהם אבל אז שטח השוק היה שדה ריק.) שמע ר' שלום סופר שהיה ב"מזכרת משה" את הצעקות, ניגש אל ארונו, הוציא ממנו את השופר, שהשתמש בו בימים נוראים בבית הכנסת בשכונתו, ותקע בו :
תקיעה, תרועה ותקיעה גדולה. שמעו הפורעים את הקולות המוזרים, אותם לא שמעו מעודם, נדהמו וברחו על נפשם.

מתוך אתר אהבת ירושלים - רפי כפיר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008