יום ו' 30/10/2020 | 2:55
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > ריקוד מושחת

את הסיפור  ניתן לקרוא כמשל על חברה שאינה מכבדת את זקניה ומביאה בכך חורבן על עצמה. במרכז הסיפור
החכם רבי שמעון בן חלפתא, המופיע כאדם זקן, שמגיע למקום זר, לרגל מסיבת ברית מילה שאליה הוזמן. בדרכו, הוא נתקל בחבורת ילדים מקומית שאינה מזהה אותו. מסתבר כי ילדים אלו אינם מכירים בפסוק "והדרת פני זקן" והם מחליטים שזוהי הזדמנות להשתעשע. הילדים מנצלים את עובדת היותו זר במקום, את כוחם כקבוצה מול היחיד ואת חולשתו הפיסית של הזקן ודורשים ממנו לרקוד לפניהם.
לפנינו אם כן, סיפור קשה על ניסיון התעללות של ילדים בזקן עובר אורח. רבי שמעון מסרב כמובן לדרישתם ואף מסביר כי היא אינה הולמת את מעמדו כאדם זקן. נראה כי הילדים לא מתרשמים מטיעון זה ורואים את היותו זקן נקודת חולשה ולא זכות. רבי שמעון מוסיף וגוער בהם, אך הם אינם משנים את יחסם.
בשלב זה רואה רבי שמעון כי החצר שבתוכה הם נמצאים עומדת להתמוטט. הוא מבין כי לא ניתן להניא אותם מהתנהגותם השלילית וכדי להצילם הוא נענה לכאורה לדרישתם ושר לפניהם שיר שמטרתו להזהיר את בעל החצר הישן. כאשר מתעורר בעל החצר הוא מבין מיד כי האסון המתקרב הוא עונש על התנהגות הילדים ומתחנן בפני הרבי שיסלח להם. רבי שמעון מסביר לו כי בשלב זה כבר לא ניתן למנוע את חורבן החצר אך הוא מבטיח להשהות את ההתמוטטות כדי שאפשר יהיה להוציא את הילדים ואת הרכוש שנמצאים בחצר.
ניתן לראות בסיפור משל ונמשל ולפיהם החצר היא משל לחברה אשר מנהיגיה רדומים ואינם ערים לכך שבתוכה מתקיים יחס של זלזול בזקנים המגיע אף לידי התעללות. ההתעלמות מן הזקנים היא "חטא שתחילתו מתוק וסופו מר"
כלומר ההתעלמות ממצבם של הזקנים וחוסר חינוך של הצעירים לכבד את הזקנים, משחררים את החברה ממחויבות ומאמץ,
אך סופם לגרום להתמוטטותה. על פי סיפור זה, הכבוד לזקן הינו מערכי היסוד שעליהם מושתת החברה ופגיעה בערך זה גורמת לחורבנה.
בסיפור מתקיימות שתי מערכות ערכים מנוגדות. בפתיחה אנו פוגשים ברבי שמעון הזקן המוזמן לטקס ברית מילה של תינוק  אשר זה עתה נולד. זהו ביטוי ליחס של כבוד והכרה בחשיבות של הזקנים לגבי דור העתיד. בניגוד גמור לכך עומדת ההתנהגות האלימה של הילדים הצעירים כלפי רבי שמעון הזקן. כל זה מתרחש בשער העיר ציפורי. אנו מכירים את שער העיר מן המקורות כמקום בו מתכנסים הזקנים המנהיגים את העיר אך במקרה זה שער העיר הוא מקום שזלזול ופגיעה בזקנים יכולים להתרחש בו  בפרהסיה. לא ניתן שלא לשאול האם יודעים גדולי ציפורי כי מעשים כאלו מתרחשים בעירם? מה האחריות שלהם ליחס של צעירי העיר לזקנים? האם אכן יספיקו להציל את הילדים לפני ש"החצר" תתמוטט עליהם?
מעניין, כי במסכת שבת בתלמוד הבבלי מובאים דבריו של אותו רבי שמעון בן חלפתא המתאר בלשון עוקצנית את הווית הזקנה. 
רבי יהודה הנשיא שואל אותו מדוע לא בא להקביל את פניו בחג וכך עונה לו רבי שמעון בו חלפתא: סלעים (קטנים) נעשו גבוהים (מפני שזקנתי), קרובים נעשו רחוקים (חולשת הראיה גורמת לדברים קרובים להיראות רחוקים), משתים נעשו שלש (שצריך אני משענת בכדי ללכת).

מתוך אתר משרד החינוך

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008