יום ג' 20/08/2019 | 6:33
 
 
 
 
 > חינוך, בגרויות ומה שביניהם

מאת: ד"ר ניר ארגוב

פעם בשבוע, ולרוב עם פרסום עוד נתונים מדכאים אודות מצבה של מערכת החינוך הישראלית, מתחוללת סערה. המשותף לכל התגובות היא שטחיות הדיון הציבורי המנוהל בנושא החינוך, שהוא עניין חיוני לעתידה של החברה הישראלית. לפניכם כמה הצעות לשיפור מערכת החינוך הישראלית, כפי שהן מובאות ממורה בתיכון אורט קרית ביאליק. 

כאשר רצה לה עליסה במחילות ארץ הפלאות, היא מגיעה לצומת ועל העץ שבצומת מחייך לו חתול. "לאן עלי לפנות?" שואלת אותו עליסה. "לאן ברצונך להגיע?" שואל החתול. "אינני יודעת" אומרת עליסה. "אם כן", עונה החתול, "אין זה משנה כלל לאן תפני".

זהו מצבה של מערכת החינוך הישראלית כבר עשרים שנים. היא אינה יודעת להיכן לפנות, ואחת לכמה שנים, בוחרת בניסוי מסוים בתחום מקצועי או ארגוני, מקצצים בתקציבים ומתפלאים על הכישלונות.

מאמר זה מבקש להציב ראשי פרקים מורחבים שיביאו לדיון ציבורי ואחריו מקצועי שמטרתו שיפור משמעותי של מערכת החינוך הישראלית והתאמתה לאתגרי העתיד.

א. קביעת מטרות לחינוך במדינת ישראל

מטרות על של מערכת חינוך כלשהי הן הענקת כלי חשיבה, ידע ושפה הכוללת הבעה בכתב ובעל פה, שיאפשרו לבוגרים להתמודד עם אתגרי המאה ה-21. אליהן יש לצרף הקנית בסיס תרבותי ואזרחי ראוי לשילוב בוגר מערכת החינוך בחברה ובכלכלה הישראלית.

לשם כך יש למנות ועדה בה ישבו מחנכים, אנשי אקדמיה והוראה, נבחרי ציבור, משפט, כלכלה וחברה. רצוי להגדיר מטרות על מצומצמות ולאחר מכן יש לפרוט אותן למטרות ספציפיות ואופרטיביות. גורמי הקצה, שהן רשויות מקומיות, מנהלי בתי הספר והורי התלמידים יהיו רשאים להוסיף עליהן כרצונם ובתנאי שלא יסתרו או יפגעו במימוש מטרות העל.

ב. קביעת תוכנית ליבה מחייבת את כל מגזרי החברה

בבסיס התוכנית כולה עומד העיקרון, שיש ללמד את כל ילדי מדינת ישראל מיומנויות יסוד ותכני לימוד בסיסיים בעזרתם יוכל בוגר התיכון הישראלי לממש את ייעודו בתחום האקדמי והמקצועי בהתאם לכישוריו ונטיות ליבו. "תכנית הליבה החינוכית" מבקשת להעניק לבני ה- 18 מיומנויות למידה, חשיבה מדעית ועיונית, שפות ותרבות, בעזרתם יוכל לבחור את המשך דרכו והתמחותו הלימודית והמקצועית. תוכנית ליבה מינימאלית, תענה לדרישות כל המגזרים ללא יוצא מן הכלל. אנשי מקצוע יבחנו כמה שעות לימוד בשנה צריך להקדיש לכל תחום ומיומנות יסוד ואותם יש לתקצב באופן דיפרנציאלי בהתאם לנתונים הסוציו-אקונומיים. הממשלה והכנסת חייבות להעביר בכנסת חוק ברוב דרוש כדי שיהווה חוק יסוד. העברת "חוק לימודי הליבה" ויישומו, יצמצמו את הפערים החברתיים במדינה, שהיום הם הגבוהים בעולם המערבי ומהווים סכנה ממשית לחברה הישראלית כולה.

ג. לימודים מעבר ללימודי הליבה

מעבר לשעות הלימוד שיקבע משרד החינוך ללימודי הליבה בכל שכבה, יתקצב המשרד מספר מינימאלי של שעות העשרה אותן יקבלו התלמידים בכל שכבה. לימודים אלה יהוו כשליש מכלל שעות הלימוד ולא יפגעו בלימודי הליבה. באופן כזה אפשר יהיה להבחין בין בתי הספר לפי תוכן לימודי הבחירה והעשרה. אפיון בתי הספר ייקבע על ידי הרשות המקומית, הנהלת בית הספר והורי התלמידים. משרד החינוך יתקצב שעות אלה, ומנהל בית הספר וראש הרשות המקומית יצטרכו להיות אחראים אישית לקיום סל שעות הליבה וסל שעות ההעשרה. לחץ ההורים על הרשות המקומית מחד, ותקציב ראוי של משרד החינוך מאידך, יציבו את המנהלים והמורים בביקורת ציבורית אמיתית.

ד. בחינות הבגרות: צמצומו של עגל הזהב

מערכת החינוך הישראלית מקדשת את השגת תעודת הבגרות כאמת המידה היחידה והבלעדית לבחינת הצלחות וכישלונות של תלמידים, בתי ספר ומערכות חינוך עירוניות או אזוריות. בתחום זה מציגה מערכת החינוך הישראלית שנה אחר שנה כישלונות, ואחוז הזכאים לתעודת בגרות מלאה לא עבר מעולם את רף 50% מילדי מדינת ישראל בני ה-18. בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית הפכו את התיכון הישראלי ממוסד חינוכי לבית חרושת לציוני בגרות, את המורים לטכנאים חסרי חופש אקדמי, ואת התלמידים למסוממי ציונים הלומדים יותר מבני גילם באירופה ובארצות הברית תחומים שאינם מעניקים להם בסיס השכלתי, תחומי דעת וכלי חשיבה ראויים לאזרחי העתיד. הנזק מתבטא בתחומים כמו פסיביות הלמידה, חוסר רלבנטיות של הנלמד ואמצעי ההוראה לחיי הבוגר בן המאה ה-21, למידה לקראת בחינה הכוללת שינון של חומר הלימוד, העמדת המבחנים כערך עליון על הלמידה העצמית והחשיבה, ביטול לימודים לקראת בחינות ולאחר חופשת הפסח, התייחסות שלילית למקצועות שלא נבחנים בהם, השקעת הון בשיעורים פרטיים, פיצול חברתי ועוד. אין בעולם אח ורע למערכת החינוך הישראלית המבוססת כל כולה על בחינות בגרות חיצוניות ברמות שונות כאשר משרד החינוך מחבר ובודק עשרות בחינות המיועדות לרמות שונות ולציבורים שונים.

בארצות הברית אין בחינות בגרות בכלל. בשוויץ ובגרמניה עומדים רק כ-40% בבחינות בגרות הבודקות מספר מקצועות קטן. בצרפת יכול כל בעל תעודת בגרות להתקבל ללימודי רפואה ורק לאחר שנת לימודים מחליטים מי ממשיך בלימודיו. מיותר לציין, שבחינות הבגרות בצרפת הן רק בסוף י"ב ואין מועדי ב'. בארץ פיתחו האוניברסיטאות את המבחנים הפסיכומטריים ולחוגים היוקרתיים נכנסים רק בעלי ממוצע של 100+, כך שבחינות הבגרות אינן הכלי המשמעותי הפותח את דלתות המוסדות להשכלה גבוהה. הדגשת ערך זה מביאה להנשרת תלמידים בינוניים וחלשים והקריאה למצוינות מדגישה רק את יכולת עמידת התלמידים בבחינות הבגרות. התוצאה היא הרס טוטאלי של החינוך הציבורי והדגשת הציונים כערך העליון היחיד. מוסדות החינוך נמצאים בין שני קטבים מנוגדים: מחד, מניעת ההנשרה שהיא ערך חברתי חיובי, אך זהו ערך המתאים לתלמידים הבינוניים והחלשים, ומאידך עמידה בבחינות הבגרות בכלל, ובמקצועות המדעיים בפרט סותרת את העיקרון של שמירת אותם תלמידים בינוניים וחלשים בבית הספר.

העמידה בבחינות הבגרות הפכה לאידיאל מעורפל, שאינו מבטא נכונה את רמת ההשכלה ומיומנויות הלמידה של המשיג אותו. צמצומן למינימום הכרחי יחולל שינוי מדהים בהיקפו.

מאמר זה מציע, שעמידה בארבע או חמש בחינות בגרות (עברית/ערבית, אנגלית, מתמטיקה, ותרבות שתורכב מהיסטוריה ותנ"ך) אחידות ומינימאליות, תהייה רק אחת ממטרותיה של מערכת החינוך. מטרות חינוכיות נוספות כמו הענקת כלי חשיבה, יכולת ביטוי בכתב ובעל פה בעברית/ערבית ואנגלית, לימודי תחומים טכנולוגיים שונים, יצירתיות, מעורבות חברתית, מניעת נשירה, חיזוק אוכלוסיות מתקשות ועוד, חייבות להתווסף למטרותיו של בית הספר, שיתרגם אותן לתוכניות לימודים ושעות הוראה. ועדה משותפת של נציגי האוניברסיטאות, מנהלי בית הספר, ההורים ומשרד החינוך צריכה להגדיר מחדש את מספרן ומעמדן של בחינות הבגרות. תוכנית זו מציבה בסיס לשיבת בתי הספר להגדרתם הראשונית כמוסדות חינוך וזאת על ידי הדגשת מעמד המורה כמוביל תהליכי למידה פעילים ומעודכנים. 

ה. הנתיב הטכנולוגי: כיצד נהרס מפעל חינוכי, שנתן לחברה ולכלכלה הישראלית בעלי מקצוע ולמערכת החינוך רלבנטיות ומשמעות?

החינוך הטכנולוגי פרש בפני התלמיד תחומי דעת רחבים בתחומים של מדע, טכנולוגיה ומקצוע, שסייעו לו להשתלב בעולם האופייני לתקופה ונתן תשובה לצרכים הכלכליים והאישיים של כלל תלמידיו. חלק מתלמידי מסלול זה נכנס לאקדמיה, חלקם מצאו את מקומם במוסדות להכשרה טכנית במסגרת טכנאים והנדסאים, וחלקם פנו למסגרות מקצועיות המסייעת לקבל סיווג מקצועי. למערכת זאת יתרונות פדגוגיים מובהקים כאשר קיים ממשק בין הלימוד העיוני ליישומו בפועל. חינוך זה ממוקד בהיצע המגוון שלו, המאפשר לתלמיד התיכון לבדוק כישורים במישורים שונים, כדי לנתב את בחירת מקצועו העתידי. החיוב לבניית פרויקט הגביר את המוטיבציה הלימודית. לכך יש להוסיף את ניצול שנות השרות הצבאי לביסוס הניסיון המעשי בתחום ההתמחות, והאפשרות לאוכלוסייה חלשה יחסית להשתלב עם השחרור מהצבא במעגל היצרני במדינה. למערכת זו היו מגבלות רבות, אך בתי הספר המקיפים הטובים הוכיחו שהמגמות הטכנולוגיות היו בעלות יוקרה ולא נפלו מן המגמה העיונית ובבתי ספר רבים, גם עלו עליהם. חינוך זה צומצם על ידי ועדת הררי שהצביעה על תחלופה תוך בחירת לימודי המחשב. משרד החינוך עט על ההצעה וההשקעה בתחום נמצאת בנסיגה מתמדת. אין מדינה בעולם המצפה שכל בני ה-18 יהיו מסוגלים ללכת לאוניברסיטה, כמו משרד החינוך הישראלי והחברה בישראל. הצבת מטרה ריאלית בה שני שלישים מהבוגרים ישיגו תעודת בגרות מלאה ושליש יזכו בתעודה מקצועית טכנולוגית ראויה ואיכותית היא מטרה חינוכית הניתנת להשגה. שילוב תלמידים מרמות שונות בבתי ספר מקיפים ויצירת קבוצות לימוד מגוונות במקצועות הליבה בהן ילמדו ביחד תלמידי מקצועות בחירה עיוניים וטכנולוגים, תמנע את הסטיגמה השלילית שהייתה בעבר ללימודי הטכנולוגיה.

ו. כתיבת עבודות במקצוע הבחירה העיקרי

אנשי המוסדות להשכלה גבוהה מתלוננים על רמתם הנמוכה של בוגרי מערכת החינוך בעלי הבגרות העיונית. תלמידינו חסרי מיומנויות למידה מספיקות בקריאה ובהבנת הנקרא, במתמטיקה באנגלית.

תכנית זו מציעה לחייב את כל תלמידי הנתיב העיוני להכין עבודה אישית בתחום דעת מסוים ובאמצעותה ילמדו כיצד למצוא חומר בספרים ובמאגרי מידע מקוונים, ילמדו להגדיר ראשי פרקים, לסכם סקירת ספרות ולדון בתחום מסוים בו ישיג ידע ספציפי. מורים שהתבגרו ואנשים מחוץ למערכת החינוכית שיחויבו לעבור קורס הנחייה ילמדו להנחות את כותבי העבודות, וילוו מספר תלמידים לאורך כתיבת העבודה שמומלץ להכינה בכיתה י"א. תלמיד הנתיב הטכנולוגי יכין פרויקט אישי, וכולם יזכו לקבל ניסיון וידע של עשרות שנים בהוראה אישית. זוהי החניכה האישית המוערכת במערכות החינוך האירופאיות, שתיתן לתלמיד הישראלי חונכות אישית, ידע ניסיון ואת חדוות הדעת החסרה כל כך במערכת החינוך.

ז. הכשרת מורים והחינוך ההומניסטי הגבוה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צופה מחסור של 10,000 מורים תוך חמש שנים לכל היותר. במכללות ובמחלקות להכשרת מורים אין אפילו עשירית ממספר זה ואין כמעט בני ה- 25 הרוצים ללמוד הוראה בבתי הספר. מתוך בוגרי הסמינרים והמחלקות להכשרת מורים פחות מ50% נשארים בהוראה לאחר שלוש שנים. זוהי שוקת שבורה שתוצאתה היא החלשות בתי הספר הממלכתיים בפריפריה והתחזקות בתי הספר החצי פרטיים. להלן כמה הצעות שאין לנתק אותן משאר הרעיונות שמפורטים במאמר זה.

1.      לימודים הומניסטיים והכשרת מורים חייבים להיות חינם ומותנים בשנת הוראה על כל שנת לימודים. בוגר שילמד בבית ספר שלוש שנים, לא יצטרך להחזיר  את שכר הלימוד.

2.      לכל מורה צעירה יש להצמיד מורה ותיקה שתדריך אותה משך שנותיה הראשונות. כך תצטמצם נשירת מורים צעירים לאחר שלוש שנות עבודה וניתן יהיה לפנות לאוכלוסיה איכותית שתבחר לה מקצוע מוביל חברתית.

ח. הקטנת מספר התלמידים בכיתה ושכר המורים

השילוב בין שני תחומים שונים אלה בא לפתור שתי מצוקות ההופכות את ההוראה בתנאים הנוכחיים לבלתי אפשרית.

1.      צמצום מספר התלמידים בכיתות אינו יכול לבוא כפרמטר יחיד. ניתן לאמץ את הבטחת משרדי החינוך והאוצר ולקבוע בחוק, שעד ספטמבר 2014 לא תהייה קבוצת לימוד או כיתה שתמנה מעל ל- 32 תלמיד. בכיתות היסוד א' עד ג', ובכיתות התלמידים המתקשים, יש לקבוע רף של 25 תלמידים לכל היותר.

2.      שכר המורים. תוכנית "אופק חדש" שמה על השולחן את העלאת שכר המורים הצעירים. את שכר הצעירים יש להצמיד לשכר אנשי צבא הקבע האקדמאים. שכר כזה ישדר לצעירים המוכשרים, שעבור עבודה קשה, יש שכר הוגן. למורים הותיקים יש למצוא תגמול שישמור אותם במערכת עד למילוי מקומם על ידי צעירים איכותיים. יש לחשוב ברצינות על פטור ממס הכנסה ל 5-10 השנים הראשונות.

ט. ארגוני המורים

נציגי המורים חייבים לשבת בכל ועדה לשיפור מערכת החינוך במדינה. המורים הם האנשים, שיצטרכו לבצע כל תכנית. ניסיונם ותגובות נציגיהם חייבים לבוא לידי ביטוי. המורים אולי שמרניים, ויעמדו בצדק על זכויותיהם הפרופסיונאליות, וכל תוכנית חינוכית חייבת לשפר את תנאי העסקתם ושכרם של מורי ישראל ולא לפגוע בהם. כל מגמה שתוליך להפרטה תביא להגדלת הפערים הכלכליים והחברתיים. הסכם טוב לכולם יוכל להשאיר בידי המנהל דרגות חופש מסוימות להעסקת מורים במקצועות הבחירה. תוכנית נדיבה וחיונית תזכה בתמיכת המורים ונציגיהם.

י. הידרדרות המשמעת ושיקום הסמכות המורית. הגדרה מחודשת של זכויות וחובות התלמידים

חוק זכויות התלמיד והגיבוי הדל שניתן למנהלי בתי הספר והמורים, לצד חוסר ההגדרה הברורה מהן חובותיו של תלמיד בית הספר הישראלי, הביאו למצב בלתי אפשרי בו אין למורה אפשרות מעשית ללמד בשיעור, אין כל הקשבה של תלמידים זה לזה, וזמן הלמידה המעשית מצומצם ביותר. תלמידים נעדרים מבית הספר ללא סיבה ותלמיד שכל תעודתו ציונים שליליים ממשיך להיות רשום כתלמיד. תלמיד אלים המפריע לכיתה שלמה אינו מוצא מהכיתה או מבית הספר כדי שלא להעלות את אחוז הנושרים. בכל כיתה ישנם תלמידים עם בעיות קשב וריכוז, לקויי למידה, ושאינם מבינים את הנאמר. התוצאה היא שהמורה צריך לעסוק במשמעת ולא בהוראה. לצד זכויות התלמיד חייבות להיות גם חובות וסנקציות בהן גם העברת התלמיד לבית ספר המתאים לרמתו הלימודית. הורים החושבים, שילדיהם זכאים להימנות עם תלמידי בית הספר, חייבים להבין שיש לו גם חובות לימודיות והתנהגותיות. יש לציין בחיוב את ההנהגה הנוכחית של משרד החינוך שערה למצב, ומגבה באופן טוב יותר את המנהלים, אך הגדרה מעודכנת ומפורסמת של חובות התלמיד מחויבת המציאות.

י"א. רשות ארצית למדידה והערכה

רשות הנקראת רשות ארצית למדידה והערכה (ראמ"ה), קיימת במשרד החינוך, אך היותה כפופה לשר החינוך וחוסר העצמאות שלה הופכים אותה לאגף שתועלתו מוגבלת.

באנגליה ישנו גוף כזה, Ofsted שמו, המורכב מאנשי חינוך המיומנים במדידה והערכה בכלי מחקר מגוונים, הכפופים ישירות לראש הממשלה ויש להם תקציב עצמאי, שאינו נתון למשא ומתן. אנשי הרשות מודיעים למנהל בית הספר על כוונתם להגיע אליו מספר ימים מראש. הם נמצאים בבית הספר כמה ימים ובודקים אותו לעומק לפי פרמטרים ברורים. לאחר שלושה שבועות הם מתחייבים לפרסם דו"ח ראשוני באינטרנט, והדו"ח המסכם מוצג באינטרנט לאחר חודשיים. ביקור נוסף בבית הספר צריך להיות תוך שלוש שנים, כך שנבחנת גם התייחסות ההנהלה להערות הדו"ח הקודם. "רכזי ההערכה הבית ספריים" המוכשרים להעריך את בית ספרם כמורים המלמדים בו, לא ישפרו באופן משמעותי את בית הספר היות והם נתונים לפיקוח המנהל, שלא יבחן נקודות שיעמידו אותו באור שלילי.

רשות ארצית המורכבת מאנשי מקצוע עצמאיים תבחן את ההנהלה הרשות המקומית והמורים, והציבור יחליט על התגובה הראויה למסקנותיהם.

י"ב. חיזוק בית הספר

צמצום מספרן של בחינות הבגרות, הדגשת הבחירה במקצועות רשות, בחינת בית הספר באמות מידה מגוונות, גלויות ואובייקטיביות, והעלאת מעמד המורה הקובע את ציוני מקצועות הבחירה, תעלה ותחזק את מעמד בית הספר. שיקום החינוך הטכנולוגי והמקצועי יאפשר מצב בו בבית הספר יהיו תלמידים האמורים להמשיך באקדמיה ולצד מגמות אלה יש להחזיר את המגמות שאפשרו לתלמידים החלשים למצוא אפשרויות חינוכיות ומקצועיות המתאימות להם בתוך אותו מוסד חינוכי. פעולות אלה יחזקו את בתי הספר, המורים וכמובן את התלמידים.

לסיכום, התייחסות כלכלית ואפשרויות מימון

המשך המצב הקיים יביא תוך שלוש שנים לפריחת מוסדות חצי פרטיים שיזכו עקב חוק נהרי 2 למימון ציבורי. הילדים הבינוניים והחלשים יסבלו מכך, אך ילדים שהוריהם יכולים לשלם 800- 1000 שקלים לחודש לילד יזכו לחינוך טוב יותר וישאירו את הבינוניים עם החלשים.

ראש ממשלה נחוש יוכל לקרוא לתוכנית הצלה לאומית לחמש שנים. משרד החינוך יצמצם את אגף הבחינות ואת מספר בחינות הבגרות וישקיע את הכסף שייחסך בחינוך שיגיע לתלמיד הבודד. השקעה בחינוך בכלל, ובחינוך הבינוניים והחלשים בפרט, יביאו לשגשוג כלכלי של החברה הישראלית תוך פחות מעשור. החינוך יזכה לתוכניות מתקדמות להוראת מדעים ומקצועות הומניסטיים, וברור לכל איש מקצוע, שכל שקל שיושקע בחינוך יחזיר למשק שניים או שלושה שקלים. תוך פחות מעשור, ישתווה התוצר הלאומי הגולמי למדינות מרכז אירופה ואף יעבור אותו.

השקעה רצינית ואמיתית בחינוך תזכה בתמיכה המונית ואין לה אופוזיציה. ממשלת ישראל תוכל להשיג לה מקורות מימון מגוונים וקביעת תוכנית לחמש שנים תביא לכך שהממשלה הבאה לא תוכל לשנות את עקרונותיה, ובא לישראל גואל.

 אתם מוזמנים להגיב לדברים.

מתוך אתר רשת אורט

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008