מאת: ראובן לייבל

בעקבות העלייה ההמונית מאתיופיה נחשפו העולים למערכת נורמטיבית של התנהגויות ולהיררכיה חברתית, השונה במידה לא מבוטלת מן הנורמה המקומית שממנה באו. החברה האתיופית פועלת על פי הירארכיה של סמכות (בן עזר 1992). המשפחה האתיופית היא בדרך כלל משפחה מסורתית - פטריארכאלית. במסגרת המשפחתית ובמסגרת של העדה או של החברה הרחבה, ישנם קריטריונים ברורים למדי הקובעים את ההירארכיה, כמו: גיל, סמכות משפחתית, תפקיד עדתי ועוד. הירארכיה זו מכתיבה נורמות של התנהגויות. קיימים קודים התנהגותיים בקרב העדה האתיופית:  ביטויי גוף ומחוות של כבוד - התנהגות של כבוד כלפי הדמויות המתאימות מתבטאת גם בביטויי גוף ומחוות למיניהם. למשל, היה נהוג לנשק את ברכי הדמות הסמכותית, תופעה שנעלמה בישראל, אבל עדין ניתן לראות את כיפוף הגוף כולו ולהרכנתו כלפי הסמכות בעת הפגישה. אחד הביטויים הגופניים הינו "התנהגות של צניעות וביישנות".

העולה מאתיופיה נפגש בתחילה עם גורמי קליטה הכוללים דמויות שונות: עובדים סוציאליים,סומכת, המורה באולפן, מנהל מרכז הקליטה, הרופא, הפסיכולוג ועוד. ההבדל בין התפקידים אינו נהיר לעולה, אבל כולם נתפסים בעיניו בצורה כללית כנציגי הממשלה ולכן גם כדמויות סמכותיות בהיררכיה שהכרח לנהוג כלפיהן על פי קוד תרבותי של כבוד, שהוא הנורמה המבנה את מערכת היחסים בין "הכפוף" לבין "בעל הסמכות" באשר הוא (גדי בן עזר,1992) אין אומרים "לא" לסמכות - הציות לסמכות הוא מוחלט. מי שמבקש לסרב יכול, לכל היותר, לשתוק. המילה "לא" נדירה בחברה האתיופית, ואף נחשבת ביטוי של חוצפה וזלזול. הקוד התרבותי מחנך להגיד "כן, כן ,כן". לכן, משתדלים להימנע מוויכוחים או עימותים מילוליים. כתוצאה, קורה לא אחת שתלמיד אתיופי מביע הסכמה או הבטחה מילולית, אך אינו מממש זאת. הדבר יוצר דימוי שגוי של חוסר אמינות. מורים, כמו גם מפקדים בצבא, חשים מתוסכלים לנוכח ההתנהגות ההפכפכה לכאורה, ותופשים את התלמידים/פקודים יוצאי אתיופיה, כמי שאי-אפשר לסמוך על מילתם.(שבתאי מ,1999 )  

איפוק רגשי - קוד ההתנהגות האתיופי מטיף לאיפוק רגשי בכלל ולהדחקת רגשות 'שליליים' בפרט. הבעת כעס, קנאה, עוינות או נקם, היא בבחינת טאבו במערכת יחסי האנוש . על אחת כמה וכמה שלא ניתן לבטא רגשות מסוג זה כלפי דמויות סמכותיות, כמו מורה ומנהל.

צניעות ומופנמות- צניעות ומופנמות הן אבני-היסוד של התנהגות הילדים במשפחה. ילד מופנם הוא ילד מנומס. ילדים מצווים להשפיל עיניהם בנוכחות אביהם. מבט ישיר נתפש כהתרסה וגורר אחריו עונש מיידי. נוהג זה חל בעיקר על בנות. נערה לא תישיר מבטה במבוגר, לא תיזום שיחה ותענה רק כשהיא נשאלת.

סבלנות והקשבה - סבלנות היא תכונה מוערכת בתרבות האתיופית. מצפים מאדם שיקשיב בסבלנות לדברי חברו ולא יקטע אותם. באתיופיה היה נהוג לדבר באריכות ובניחותא. לכן, רבים מתקשים לנהל שיחה במתכונת הישראלית המוכרת, שבה אחד נכנס לדברי האחר כעניין שבשגרה.

מתוך אתר מאמרים