מאת: חגית הרטף

המושג זהות יהודית-ישראלית מסמן בו זמנית את הקשר לעם היהודי ואת הקשר למדינת ישראל, יחד עם הבעייתיות שיש בשילוב זה עבור הגדרת אזרחי מדינת ישראל. הקושי בהגדרת הזהות היהודית-ישראלית מקורה בעובדה כי לא ברור מיהו "ישראלי". מחד, ישראלי הוא כל מי שהינו אזרח מדינת ישראל; ומאידך, יש בישראל אזרחים ממגוון רחב של דתות, לאומים ועדות. יתרה מכך, "...בהקשרים רבים, "ישראלי" הוא רק יהודי אזרח ישראל. אף אם גם לא יהודים החיים בקרב האוכלוסייה היהודית יכולים להיחשב ישראלים (כגון עולי חבר העמים שאינם יהודים), .(16 : כמעט ברור שהביטוי אינו כולל את הערבים אזרחי ישראל" (גביזון, 1999 אגסי ( 1993 ) וסמוכה ( 2000 ) קושרים את הבעייתיות שבהגדרת מיהו 'ישראלי' למאפייניה
הדמוקרטיים של ישראל מבחינת זהותו של האדם המתגורר בה. אגסי טוען כי מדינת ישראל היא מדינה לא נורמאלית מאחר והיא מדינת דת- לאום, שבניה ובנותיה מפוזרים בעולם ושייכים לאומות שונות, בעוד שאזרחי ישראל היהודים מהווים רק חלק מן העם לו שייכת המדינה (אגסי, 207 ). סמוכה טוען כי נסיבות היסטוריות הביאו למצב בו האומה האתנית היהודית והציונות :1993 כלאומיות אתנית, קדמו להקמת המדינה ולעיצוב משטרה. ה"שילוש היהודי" של ( 1) היות יהודים עם, ( 2) קבוצת מוצא אתנית ו-( 3) דת, פירושו שהיהודים מהווים "אומה אתנית" (סמוכה, 000 , עמ' 602 ). מכאן נובע כי:
"כל יהודי, בכל אתר ואתר, ללא התחשב בסטטוס המדיני שלו, הוא אזרח ישראל, אפילו אם אינו שומר צוות או שייך לזרם בדת היהודית שישראל מסרבת להכיר בו, בעוד שכל אדם שאינו יהודי אינו אזרח (191 : ישראל אפילו אם הוא חבר כנסת" (אגסי, 1993 תוצאה מכך, בישראל פועלת 'דמוקרטיה אתנית' שהיא "דגם מופחת של דמוקרטיה, דהיינו, 17 ). חסרונותיה של דמוקרטיה : דמוקרטיה מסוג ב' הלוקה בחסרונות בולטים" (סמוכה, 2000 תנית הם בכך שהיא טוענת שהיא מעניקה זכויות לכל אך בפועל רק קבוצת הרוב האתנית כאית להן; קיימת הבחנה ברורה בין אלו המשתייכים לאומה האתנית ואלו שאינם משתייכים ליה; המדינה נתפסת כמשרתת את צרכיה של האומה האתנית; וכן "המדינה מפלה לרעה את בני המיעוט, חושדת בנאמנותם ומפעילה פיקוח עליהם כדי למנוע אותם מלהפר את החוק ואת סדר" (שם). במסגרת הדמוקרטיה האתנית בישראל, המדינה מעניקה לערבים זכויות אישיות קיבוציות לא-מלאות. היא מכירה בערבים כאזרחים, אך מכיוון שאלו אינם משתייכים לאומה אתנית היהודית הם אינם זכאים לזכויות מלאות. האזרחים הערבים נהנים מכל סוגי הזכויות אישיות ומוענקות להם כל הזכויות הקיבוציות הנדרשות על מנת לשמור על קיום נפרד: שימוש ופשי בשפה הערבית, מערכת חינוך נפרדת, תקשורת ומוסדות תרבות בשפה הערבית, ומוסדות ( דת ובתי- דין דתיים נפרדים (שם: 593-594 פתרון של אגסי הוא להביא למצב של נורמאליזציה, כלומר, להפוך את מדינת ישראל מדינת דת- לאום יהודי למדינה-לאום ישראלית, בדומה למתכונת המדינה-לאום הדמוקראטית ל מדינה השייכת לאזרחיה, לבני- אומתה. ככל מדינה נורמאלית, תהיה ישראל מדינה חילונית, ך לא יעדר ממנה ציביון דתי, שיהיה כמובן יהודי, תוך הפרדת מוסדות הדת מהשלטון. אחת ביקורות על עמדה זו טוענת כי גם מתכונת המדינה- לאום המערבית אינה אידאלית, ולא כדאי וותר עבורה על האידאלים היהודיים. אגסי מסכים עם הביקורת על המדינה-לאום המערבית, אך  מדגיש כי המלצתו היא לוותר על הבלבול "בין אוטופיה דתית לבין אוטופיה מדינית" (שם: 302 מדינת ישראל. על פי הצעתו של אגסי, ההפרדה בין זהות יהודית לזהות ישראלית תעמוד בסיסה של המדינה. לכל בני העם הישראלי תהיה זהות לאומית, העם הישראלי יוכר "כיורש מדיני של העם היהודי כולו", תהיה הכרה בכך שלעם היהודי אין קיום מדיני, ובחוקת המדינה 24( תובלט ההפרדה "בין הלאומיות הישראלית לדת היהודית" (שם: 210 ורת ( 1991 ) מסביר את הצורך בהפרדת הזהות היהודית מהזהות הישראלית על בסיס תפיסה הציונית המקורית הרואה ביהדות תרבות ו/או מסורת תרבותית. הוגי הציונות האמינו כי העם היהודי כישות מסורתית-היסטורית חדל להתקיים... והדרך היחידה להמשיך בקיום קולקטיבי היהודי הוא בהפיכת העם היהודי לעם נורמאלי בארצו, המחדש את תרבותו 0 ). זהותנו, אומר פורת, מורכבת מארבע קטגוריות: מבחינת : הלאומי " (שביד ופורת, 1991 אזרחות אנחנו ישראלים; מבחינת הזהות הלאומית אנחנו יהודים; לשוננו היא עברית; תנועת תחייה שלנו היא ציונית (שם: 7). וככל שמספר הקטגוריות גדל, כך גדל גם הבלבול בנוגע לזהות יהודית-ישראלית. הפרדת הזהות היהודית מהישראלית תאפשר לחזק את הצירופים של מולדת תרבות וכן מולדת ולשון, שהם הבסיס היחיד להמשכיות קיומם של היהודים כישות קיבוצית.

ממצאי מחקרים על הזהות היהודית-ישראלית מהשנים 1965-1985 מראים כי מאז מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר "המהפך" המדיני ב- 1977 , חלה התחזקות מסוימת בזהות היהודית, בעיקר בקרב תלמידים מסורתיים ולא-דתיים. החוקרים מסבירים כי מגמה זו קשורה להתקרבות למסורת מחד, ולתחושת קרבה רבה יותר ליהדות התפוצות וההזדהות עם ההיסטוריה היהודית מאידך. מחקר אחר, בקרב פרחי הוראה, מגיע למסקנה כי נחלש הקשר בין הזהות היהודית לזהות
הישראלית: "כל אחת משתי הזהויות נוטה להתגדר יותר בתחומים משלה, והן מחזקות פחות זו 270 ). מנגד, נמצאת הנטיה לראות בשתי הזהויות, זהויות חופפות המלמדות : את זו" (פרגו, 1989 על קושי להבחין בין זהות יהודית וזהות ישראלית ואף על ראייתן כזהויות משלימות.

מתוך אתר משרד החינוך