סיפורה של קרלה - בת 12 , עלתה מצרפת
למדתי בבי"ס "כי טוב" בפריס. זה בי"ס דתי. ביה"ס לא רחוק מאוד מהבית בימים חמים
נסעתי באופניים לבי"ס ובימי החורף אמא או אבא הסיעו אותי. לא הייתה הסעה. בכיתתנו
היו עשרים תלמידים. לא הייתה תלבושת, אבל חייבים ללבוש סינר כחול או לבן עם השם של
התלמיד כתוב עליו. בשער יש שמירה של שני שוטרים שלא נותנים להיכנס לביה"ס אלא
לאנשי הצוות ולתלמידים. הלימודים היו מ 8.15- בבוקר ועד 18:15בכל יום. אכלנו במסעדה
של בית הספר. האוכל היה בסדר. היו יותר חופשות מפה. קודם כל, כי אין בי"ס ביום ראשון
וגם כל החגים היהודיים אנחנו בחופשה וגם בחגים של הגויים אין לימודים. חוץ מזה יש
פעמיים בשנה חופשה ארוכה: בחורף ובקיץ. אנחנו נסענו בחורף לעשות סקי בשווייץ ובקיץ
נסענו לאילת.
בביה"ס היו לנו פעמיים בשבוע שיעורי מחשב וגם היו לנו שיעורי-בית לעשות במחשב, גם
בשיעורי העברית. קיבלנו המון שעורי-בית. בכל יום היו לנו המון. ובנוסף בכל שבוע שלושה
מבחנים.
הציונים בצרפת הם מ 1- ועד 20 . מעבר ללימודים היו לנו סיורים רבים. "כיתות שלג"-יוצאים
לסקי עם בית הספר, שבתות נופש , רכיבה על סוסים, סדנאות איפור... סדנאות
שוקולד...פעם בחודש הולכים להצגת תיאטרון. אבל פה יש הרבה יותר פעילויות, אפילו
ששם היו לנו סדנאות ארכיטקטורה, לכל אחד הייתה חיה שהוא צריך לטפל בה ולכתוב על
כך ביומן מיוחד.
— למורים היה הרבה כבוד, אבל רק בדיבור שדיברנו איתם, אבל לא קמים כשמורה נכנס. פה
המורים פחות קשוחים עם התלמידים ויותר טובים כלפי התלמידים. השיעור בביה"ס בצרפת
נפתח בתפילה אחר כך המורה כותבת את המערכת של אותו יום על הלוח ועובדים לפי זה.
יושבים בטורים, זוגות זוגות. חייבים להצביע כדי לדבר. אסור לקרוא בשם המורה אלא
אומרים "המורה" או "גברת"/"אדון". לפעמים מותר לקרוא למורה "המורה+שם פרטי" אבל
בדרך-כלל לא.
אם לא מתנהגים כיאות מזהירים ואז מענישים. צריכים להביא חתימת הורים על מכתב נזיפה
שקיבלו. במקרה חמור שולחים הביתה. היו מאוד מחמירים. אם מאחרים-אי אפשר להיכנס
לכיתה בלי פתק מהמזכירות.
— בביה"ס שלנו הייתה אלימות רבה יותר מאשר כאן.
— אספות הורים היו פעמיים בשנה. התלמידים לא מגיעים עם הוריהם. בדרך כלל הורים כמעט
ולא באים לביה"ס. התקשרות טלפונית להורים מאוד חריגה. לפעמים המנהלת מתקשרת
להורים להודיע על התנהגות חריגה או על איחורים.
— הפתיע אותי מאוד שיש לימודים ביום ראשון. שמסיימים כל כך מוקדם, שיש הרבה יותר
פעילויות פה מאשר שם. הבנות פה הרבה יותר נחמדות פה, קיבלו אותנו מאוד יפה.
כשנכנסנו לכיתה בפעם הראשונה כולם מחאו לנו כפיים! כולם רצו לשבת לידי...המנהלת
קיבלה אותנו ביום הראשון מאוד יפה והצחיקה אותנו. אנחנו קצת חששנו, אבל היא הצחיקה
אותנו ומיד הרגשנו יותר נינוחים. פה יש לי הרבה יותר חברים מאשר בצרפת. המשפחה והחברים חסרים לנו מאוד, אבל אנחנו מאוד שמחים כאן...

מתוך חוברת סיפורי עליה  של תלמידים - משרד החינוך