מאת: איתי מרקסון

שנים ארוכות לפני שהתרבות המערבית חינכה אותנו "לחיות את הרגע" או "רק לעשות את זה", היה שואל הלל הזקן "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?". סט השאלות הזה הוא בבחינת תמרור עצור קטן ואפרורי, שעומד בפתחו של עולם צרכנות עצום וגדוש גירויים צבעוניים, שבו האות i (אני) הפכה לסמל סטטוס וסיפוק ריגושים הפך לבסיסי ומיידי כל כך, עד שהוא מתעלם מהמבט אל מעבר להווה ולרגע.

לדאוג לעצמך, לשאול את עצמך על ערכיך ולחיות את הרגע, הם כלים מופלאים בבניין העצמי שלנו, אך עם זאת, אסור לשכוח את העתיד שנמצא מעבר לפינה. אותו עתיד, שאת אופיו אנחנו קובעים למעשה כעת, בכל שקל שאנחנו מבזבזים ברגע של פינוק או חוסכים למען עצמנו בעתיד. כאשר תוחלת החיים שלנו עולה ועולה בעזרת השם או בעזרת הטכנולוגיה הרפואית, גוברת החשיבות לאופן שבו אנחנו מתכננים כיצד לחיות בעת זקנה, כדי שלא נמצא את עצמנו עם פנסיה שאינה מכסה את עלות המחיה שלנו, העולה בהתמדה אף היא. המנגנון הפנסיוני שהופעל בעבר על ידי המדינה הועבר בשנים האחרונות למעסיקים ולעובדיהם – וכך העובדים יכולים לנהל באופן מודע יותר את החסכונות הפנסיוניים שלהם.

נכון, לא הכל בשליטת העובדים החוסכים, אבל את מה שכן בשליטתנו, אפשר בהחלט לנהל – כמו למשל הבחירה בקרן פנסיה מסוימת שמתאימה יותר לצרכינו או בבחירת יחסי ההשקעה במוצרים הקיימים בה. וכדי לנהל נכון ולראות את הכסף במקום לשאול איפה הוא, יש צורך בידע – ומכאן, דומני, נובעת החשיבות העליונה של חינוך פיננסי מגיל צעיר ככל שניתן.

תוצרת הארץ: תכנית לחינוך פיננסי

מדינות שונות בעולם פיתחו מנגנוני לימוד שונים לפיתוח אוריינות פיננסית בקרב תלמידי בתי הספר וגם בישראל של שנת 2014 קיימת מגמה דומה, שתכליתה להקנות לתלמידים כלים להתנהל נכון כצרכנים וכעובדים. במסגרת פיילוט שמקיימת מערכת החינוך בשיתוף אגף שוק ההון באוצר מזה כארבע שנים, תלמידי כיתות י' בכ-140 בתי ספר ברחבי הארץ, נהנים כיום מתכנית לחינוך פיננסי בת שלושים שעות – מתוכן עשר פרונטאליות בכיתה ועשרים שעות בלמידה עצמית בעזרת המערכת הממוחשבת שהוקמה לטובת העניין. שווה הצצה.

בראיון שערכתי עם הגב' דניאלה פרידמן, מפקחת מרכזת בתחום מדעי החברה במשרד החינוך, התחום האמון על אשכול החינוך הפיננסי, היא ניאותה לשפוך אור על הנושא, שלא זכה לפרסום נרחב בשנים האחרונות. "בתכנית ניתן דגש להיבט הערכי ולהקניית ערכים חברתיים", אומרת פרידמן, על רקע התפיסה שקיים קשר אדוק בין התנהלות פיננסית אחראית, לאחריות חברתית. בנוסף, היא מציינת שהתגובות לתכנית הלימודים חיוביות בעיקרן, הן מצד התלמידים והן מצד ההורים שלעתים אף מבקשים מבתי הספר של ילדיהם לאמץ אותה.

"התכנית הנוכחית כוללת פרקים של ניהול תקציב אישי ומשפחתי, הלוואות, חיסכון, בנקים, צרכנות נבונה ושיח פיננסי", מספרת פרידמן ומוסיפה שאף שקיים בתכנית הלימודים פרק שלם בתכנית שעוסק בחיסכון לטווח קצר וארוך, חיסכון פנסיוני אינו עומד במרכזה, משום שהתלמידים עדיין אינם מפרישים לקופות פנסיה מפאת גילם. "התלמידים לא מקבלים הכשרה מעמיקה בתחום של שוק ההון – זה לא התפקיד של התכנית. בשלב הזה התכנית נועדה קודם כל לעורר את המודעות לנושא הפיננסי ולעורר את הילדים לשאול שאלות לגבי הגורמים שהם צריכים לפנות אליהם", הסבירה.

בשיחה עלה עוד שמשרד החינוך מעודד ומתמרץ בתי הספר המשתתפים בתכנית לחינוך פיננסי, השתתפות שמקורה בבחירה של הנהלת המוסד ולא בהנחיה גורפת של מערכת החינוך. כמו כן, בימים אלה מתקיימים במערכת החינוך דיונים לגבי הרחבת התכנית, כדי שתכלול היבטים כלכליים נוספים, וייתכן שגם יורחב העיסוק בתחום הפנסיה. בסיום הריאיון הביעה דניאלה פרידמן תקווה שהתכנית לאוריינות פיננסית תורחב לכלל בתי הספר. עם זאת, לא ברור לחלוטין אם אכן כך יהיה, או מתי. כמתבקש, הדבר דורש תקציבים.

הדרך עוד ארוכה

לאור הדברים שעלו בראיון, ראוי לתת קרדיט למשרד החינוך ולמשרד האוצר, המקדמים ביחד מסגרת חינוכית שמעניקה לילדים של היום כלים להתנהלות פיננסית אחראית, שהוריהם יכלו רק לחלום עליה בילדותם. אך עם זאת, הפעילות הקיימת כיום וכמובן היקפה המוגבל (ב-140 בתי ספר בלבד מתוך אלפי מוסדות), מהווים מכשול מרכזי בדרך לחברה מאוזנת ואף מאושרת יותר. בתי הספר הם לעתים הפלטפורמה החינוכית היחידה בה ייתקלו אזרחים שונים בישראל במהלך חייהם, ואם שם לא ילמדו אודות פנסיה וחיסכון, היכן ילמדו? כיצד ידעו שעליהם להיערך אל הרגע שבו לא יגובו בהורים, בחסכונות קטנים או בניסים ממעל?

השינוי המיוחל בהתייחסות הישראלים לעתידם הכלכלי לא יתקיים כל עוד חינוך פיננסי בכלל וחינוך פנסיוני בפרט, אינו נחלתם של כל התלמידים בישראל, מכיתה א' ועד סוף התיכון – בדומה להמלצות ב"רשימת מיומנויות הליבה" לחינוך פיננסי בבתי הספר, אותן פרסם אגף שוק ההון באוצר באמצע שנת 2013[1]. האוריינות הפיננסית שנרכשת בגיל צעיר, היא שתאפשר לתלמידים שיהפכו לעובדים לבחור נכון בין עוד גאדג'ט או פריט לבוש נוצץ שקורצים כרגע, לבין חיסכון שעשוי לאפשר להם עתיד טוב יותר. עתיד שבו יפעלו כצרכנים חכמים יותר וגם יבטיח להם שקט וביטחון כלכלי, כאשר ישבו על המרפסת ויתבוננו בנכדיהם חיים את הרגע.

מתוך אתר בין ניהול לפסיכולוגיה