המבנה האדריכלי של בית הספר כמעט ולא השתנה מאז היווסדו. למרות המגמות העיצוביות החדשות וההבנה שיש להקדיש יותר מחשבה לתכנון הסביבה הפיזית, מבני החינוך נותרו קלאסיים והכיתות לא השתנו עם השנים. בפורום הפיס לחינוך, שהתקיים בסוף באוגוסט בחולון, נערך דיון שהוקדש לנושא האדריכלות של מבני החינוך בישראל בהשתתפות יו״ר מפעל הפיס, עוזי דיין, והאדריכל אילן פיבקו.
מפעל הפיס השקיע בעשור האחרון כ-5 מיליארד שקל במבני חינוך. עם זאת, האחריות התכנונית נמצאת בידי הרשויות המקומיות. כעת, מבקשים במפעל הפיס לקיים חשיבה מחודשת על הנושא. כדי לקדם את הנושא, בחן פיבקו את ההיסטוריה התכנונית של מבני החינוך בישראל והציג את ממצאיו ורעיונותיו האדריכליים על במת הכנס.
את הדיון פתח עוזי דיין, יו"ר מפעל הפייס, בסיפור אישי: "אני למדתי מחוץ לכיתה. לא כי הייתי תלמיד רע במיוחד, שעושה בעיות במיוחד, אלא כי אז הייתה שיטת לימוד שאמרה לתלמיד 'תצא החוצה, תסתכל. עם המורה. בואו נסביר דברים. בואו נשאל למה זה קורה כך'. לדעתי רוב ההמצאות הגדולות בעולם הומצאו כך. בכיתה היינו יושבים כמו היום. כיתה, ספסלים, 'אל תסתכל החוצה מהחלון'. דרך אגב, ברוב הכיתות כשיושבים התלמידים, הם אפילו לא רואים שום דבר דרך החלון. זה בנוי ככה שרואים רק את השמיים. אצלינו היו רואים לפעמים מטוסים מרמת דויד אז לפחות היה מעניין".
כשנשאל פיבקו מדוע מבנה הכיתה לא השתנה הוא טען כי מדובר בשילוב של מחסור בתקציבים ומחסור בשותף ראוי מתחום החינוך: "עד היום אין שינוי פרוגרמטי שמגיע מאנשי חינוך אלינו האדריכלים. הקסם של הלימוד, אנחנו לא ממונים עליו. אנחנו ממונים על המרחב שבו הקסם הזה יכול לקרות״.
דיין הוסיף: "הייתי לפני כמה ימים בבית ספר חדש, במקום שלא נזכיר את שמו. בנו שתי קומות, מרובע, עם פטיו. התלמידים מסתובבים בחוץ, יש גן ציבורי, אבל מסביב לבית הספר יש גדר כדי שחס וחלילה לא יעברו. לאן הם ילכו? כשהם מסתובבים ככה בהפסקה זה נראה כמו בית סוהר".
פיבקו מסכים שיש לשנות את המבנה המסורתי של בית הספר. לטענתו, יש למצוא מודל חדש של מבנים למוסדות החינוך. "אני מציע שיעשו תחרות לעיצוב בית ספר, כמו שעושים הרבה בעולם, ושיימצא מבנה מודולארי שעובד. בפינלנד, שידועה כמדינה שבה החינוך מקבל תפקיד מרכזי, כבר הבינו למשל שילדים קטנים לא יכולים לשבת בכיתות גדולות, ושילדים גדולים דווקא כן. פה יש כיתה בגודל אחיד, היא לא ממוזגת נכון ואין קירות אקוסטיים, אז ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז לא שומע אם הוא לא יושב בשורה הראשונה צמוד למורה. איפה הזהות של התלמיד? איפה ההנאה בלבוא לבית הספר?".
הוא הוסיף כי "לאדריכלות יש את הכוח המעצים הזה. היא יודעת לרגש. היא יודעת ליצור לך זהות. יודעת ליצור קשר ונעימות. אבל רק אם יש פרוגרמה מאנשי חינוך ותקציב".
דיין הסכים להרים את הכפפה, אבל ציין שיש צורך לגייס לטובת הנושא שותפים נוספים: "אני יכול שתיהיה לי השפעה עצומה, אבל אני לא רוצה אותה. לא בגלל שאני לא מבין בחינוך, ראשי הרשויות מבינים בחינוך ועוסקים בחינוך לא פחות ממישהו אחר. האדריכילים צריכים להבין שהאדריכלות של החינוך לא פחות קריטית ממה שההורים והמורים עושים. מפעל הפיס ומשרד החינוך צריכים לשתף בתהליך התכנון את ראשי הרשויות ואת מנהלי בתי הספר״.
מתוך אתר Education - זירת החינוך של ישראל
