יום א' 08/12/2019 | 3:30
 
 
 
 
 > למה אתם מפחדים מהחינוך הטכנולוגי?

החינוך הטכנולוגי בתיכונים הוא אחד התחומים היותר שנויים במחלוקת, בעיקר בשיח הפוליטי, אבל לא בגלל עניינים שבמהות אלא בעיקר בגלל עניינים הקשורים בתפיסתו ובדעות הקדומות העוטפות אותו. תלמידי התיכון שנשלחים אל החינוך הטכנולוגי, נתפסים בעיניי המערכת כתלמידים חלשים, רק משום שהם פחות מתאימים למסלול העיוני. אלא שתפיסה זו מהווה חטא כלפי התלמידים, החינוך הטכנולוגי, ההכשרות המקצועיות ובכלל כלפי השאלות החברתיות שחשוב לשאול.

אותה תפיסה מעוותת הובילה לכך שהחינוך הטכנולוגי נחלש ואף גווע עם השנים, לאחר שאיכותו נפגעה באופן משמעותי עם השנים. מי שמשלם את המחיר הם בראש ובראשונה התלמידים שלא עומדות בפניהם מספיק חלופות למסלולים הקיימים במערכת החינוך. התוצאה: אותם תלמידים מסיימים 12 שנות לימוד ללא כל הישג לימודי משמעותי, למעט הישרדותם במערכת (במקרה הטוב שבו הצליחו לשרוד ולא לנשור).

העובדה שהתעשייה הטכנולוגית בארץ סובלת ממחסור חמור בידיים מקצועיות וממיומנויות ביצועיות, הייתה אמורה להוות קטליזטור משמעותי להכשרה ולשקם את תדמיתם של אותם מסלולים לימודיים, אלא שההתנהלות ותפיסת המערכת בכל הנוגע לחינוך הטכנולוגי לא אפשרו לתהליך זה להתרחש. בכך נפגעה גם ההיערכות לקראת ההתפתחויות העתידיות בתחום הטכנולוגי והשינויים הצפויים בשוק העבודה.

עיקר הטענות נגד החינוך הטכנולוגי הן שהוא יוצר הסללה ומרחיב את הפערים החברתיים. אבל גם היום ישנה "הסללה" במערכת החינוך. הרי יש את התלמידים שמנותבים לכיתות המופת, המצוינות, בגרות כזו ובגרות אחרת, ריאלית או הומנית, ויש גם את אלה שמסיימים תיכון ללא תעודת בגרות בכלל, רק משום שמראש שובצו לכיתה שאינה מקדמת לתעודת בגרות מלאה

נכון, החינוך הטכנולוגי, כפי שהתנהל בעשורים הראשונים של המדינה, עשה שירות רע מאוד להתפתחות התחום בעידן הנוכחי, למרות חשיבותו ועל אף שיש בו צורך אמיתי. אמנם יצאו משורותיו אנשי מקצוע מוכשרים, בהם כאלה שמשתכרים הרבה יותר מבוגרי מסלולים עיונים, אבל שמו ותדמיתו של החינוך הטכנולוגי נפגעו ובצדק. לכן, חייבים להחזיר את החינוך הטכנולוגי למערכת החינוך, לא רק עבור התלמידים שעבורם הוא מהווה חלופה ופתרון, אלא גם עבור אלה שנמצאים במסלולים עיונים ומעוניינים לרכוש השכלה נוספת ואולי אפילו הכשרה מעשית לצד הבגרות, שתסייע להם להשתלב בשוק התעסוקה.

עיקר הטענות נגד החינוך הטכנולוגי הן שהוא יוצר הסללה ומרחיב את הפערים החברתיים. אבל גם היום ישנה "הסללה" במערכת החינוך. הרי יש את התלמידים שמנותבים לכיתות המופת, המצוינות, בגרות כזו ובגרות אחרת, ריאלית או הומנית, ויש גם את אלה שמסיימים תיכון ללא תעודת בגרות בכלל, רק משום שמראש שובצו לכיתה שאינה מקדמת לתעודת בגרות מלאה. ויש לא מעט תלמידים כאלה, הנתונים היבשים מראים כי כמחצית מתלמידי ישראל מסיימים את לימודיהם ללא תעודת בגרות. זה לא הופך אותם לטובים פחות או יותר, זה בעיקר מעיד על כך שלא נתנו להם מספיק אפשרויות והזדמנויות לסיים את לימודיהם עם תעודה משמעותית, שאינה בהכרח בגרות עיונית. אם נתחיל לחשוב במונחים של התאמה ולא של הסללה, של בחירה ולא הבנייה חברתית, נוכל לתת תוקף לאמירות שלנו שלכל ילד יש חזקות ועלינו לאפשר לו לפתח אותן ולצעוד במסלול שנכון לו וטוב לו, ובנוסף נוכל לקדם אלטרנטיבות נטולות רגשי נחיתות. כי החינוך הטכנולוגי הוא מגוון ורחב מאוד, ומהווה הזדמנות של ממש כמעט לכל תלמיד למצוא מקום שמעניין ומושך אותו.

לכל המבקרים שבוודאי זועמים לקריאת דברים אלה חשוב לי לומר: אסור לתת לדעות הקדומות לנהל אותנו, במיוחד כשמדובר במהלכים לאומיים וקידום החינוך הטכנולוגי הוא מהלך לאומי. לא פחות. אותי, כאשה מזרחית מהפריפריה, אי אפשר להאשים בגזענות על רקע עדתי או בניסיון לפגוע ולהחליש את הפריפריה. אך כאשת חינוך אפשר לסמוך עלי שהתפיסה שלי מתבססת על היבטים מקצועיים וחינוכיים.

אם כך מה עלינו לעשות על מנת לשקם את החינוך הטכנולוגי? לפני הכל יש להגדיר מחדש את הייעוד שלו נוכח המגמות העתידיות המתפתחות בעולם. בנוסף, אסור שהחינוך הטכנולוגי יהיה במסגרות נפרדות, זהו החטא הקדמון שהביא למיתוגו וכישלונו. ניתן לעשות זאת על ידי הפעלת מרכזים טכנולוגיים אזוריים אליהם מגיעים התלמידים במסגרת מערכת הלימודים, מספר פעמים בשבוע, תוך שהם ממשיכים ללמוד באותו בית הספר עם קבוצת השווים שלהם ובסביבה החברתית הטבעית. חינוך טכנולוגי צריך להיות עוד אחת מהמגמות המוצעות ללומדים, ובמקרים שבהם יבקשו לפתח בתי ספר טכנולוגיים ייחודיים, על מסגרות אלה לתת מענה אקדמי מלא, שמאפשר בגרות איכותית לצד ההיבט הטכנולוגי וההכשרה המקצועית.

אינני מתעלמת מהצורך במסגרות ייחודיות לנוער בסיכון, שכיום הן בעיקרן מסגרות טכנולוגיות. ואולם, חינוך הטכנולוגי בכללותו, בתוך מערכת החינוך, אמור לתת מענה איכותי נוסף, עם מנעד רחב של אפשרויות. אנו נולדים עם נטיות מקצועיות שונות ולכל אחד מאתנו חזקות שונות, לכן הגיע הזמן גם ליישם את התורה ולא רק לדבר אותה.

ד״ר יפעת שאשא ביטון, ח"כ מטעם מפלגת "כולנו", משמשת כיו״ר הועדה לזכויות הילד ועומדת בראש השדולה לקידום מעמד המורה וההוראה בישראל

מתוך אתר Education - זירת החינוך של ישראל

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008