יום ד' 23/05/2018 | 13:30
 
 
 
 
 > בין חג מתן תורה לחג הביכורים

מאת:  ד"ר חזקי שוהם

חגים לובשים צורה ופושטים צורה, כאשר הם עוברים מתקופה היסטורית אחת לרעותה ונודדים בין מגוון תרבויות והֶקשרים חברתיים ופוליטיים. ואכן, שמותיו הרבים של חג השבועות מבטאים משמעויות שונות שהוענקו לו בתרבויות יהודיות שונות. בתרבות המקראית, שהייתה תרבותה של חברה חקלאית שהמקדש במרכזה, הוא נקרא "חג הביכורים" ו"חג השבועות" – חג חקלאי שתאריכו נקבע שבעה שבועות "מהחל חרמש בקמה" (דברים טז, ט), ובו מציינים את תום תקופת הקציר. לאחר חורבן המקדש עלתה במקומה של החברה המקדשית החברה הרבנית שהדגישה את לימוד התורה, ונוצר צורך ליצוק לתוך החג תוכן חדש. כך הפך אט-אט לחג מתן תורה בעקבות אזכור מעורפל לכך שמעמד הר סיני אירע בחודש סיוון (שמות יט, א). ייתכן שהתפתחות זו הייתה קשורה, ולו באופן פולמוסי, גם לחשיבותו של חג השבועות בקרב כתות מדבר יהודה, שסברו שחג זה מציין את היום שבו נכרתה הברית בין ה' לנח אחרי המבול, ובכך ניכר כי הבינו את "שבועות" מלשון "שבועה". אפשר לייחס התפתחות זו אולי גם להשפעת הכנסייה הנוצרית, שבה נחשב שבועות המועד של ייסוד הכנסייה, שבעה שבועות בדיוק לאחר מותו של ישו (מעשי השליחים, פרק ב). ואכן, במאות שלאחר החורבן נוצרו סביב חג השבועות מנהגים המדגישים את ערך לימוד התורה. באופן מעניין וחריג התפשט המנהג ללמוד במשך כל הלילה כמעט לכל תפוצות ישראל, ונותר על כנו עד היום. "חג מתן תורתנו" הפך להיות תוכנו העיקרי של החג, גם אם נשאר שמו הקודם זכר לתרבות המקראית החקלאית-מקדשית.

שינוי מעניין במנהגי החג התחולל עם ראשיתו של הפרויקט הציוני, כאשר נוצרו חגיגות ביכורים בהשראת החגיגות המפוארות שהיו בבית המקדש העתיק בירושלים, כפי שהן מתוארות במשנה (מסכת ביכורים). ואולם הדמיון חידד גם את ההבדלים: את בית המקדש החליף המרחב הציבורי המקומי של הכפר או העיר, הכהן הוחלף בנציג קק"ל, והביכורים הוגשו לחיזוק ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, במקום לאל. חגיגות ביכורים רחבות היקף התקיימו לא רק במושבים ובקיבוצים אלא אף במושבות בעלות אופי עירוני, כמו הדר הכרמל בחיפה ואפילו בתל אביב.

ואולם, לא כולם ביקשו להיפרד מחג מתן תורתנו. כך למשל שלמה לביא, מהדמויות הבולטות בין ראשוני החלוצים, קרא בנאום בטקס הביכורים בעין חרוד (1937) לחוג בחג השבועות גם את חג מתן התורה, מפני ש"תורה זו נתנה לנו את המצפון האנושי". לביא ורבים מחבריו לדרך סברו כי ויתור על הרעיון מתן תורה ועל לימוד התורה יזיק לפרויקט ההתחדשות התרבות היהודית שגילמה עבורם הציונות. בשנות השישים הועלו טענות דומות בחוג "שדמות" שצמח מתוך התנועה הקיבוצית וקרא להתחדשות יהודית.

מאז צברה בהדרגה תאוצה תנועת ההתחדשות היהודית במרחב החילוני (כפי שמקפידה לכנותה חוקרת התנועה, ד"ר נעמה אזולאי) בהרחיבה את פעולתה גם לחוגים עירוניים ולקבוצות אוכלוסייה מגוונות יותר. בעשור האחרון עולה תופעה חדשה: תנועה זו אינה מסתפקת עוד בפעילות אינטלקטואלית המבקשת להכיר לאוכלוסייה את "ארון הספרים", אלא מבססת ומעמיקה בהדרגה גם פעילות טקסית בעלת אופי רליגיוזי של ממש. ברחבי הארץ מוקמות קהילות מתפללות המקיימות טקסים המשלבים את קבלת השבת של האר"י עם שירי יהודי עמיחי ולאה גולדברג. הקהילות האלה מדגישות חוויה דתית והתעלות רוחנית בטענה, הנאמרת לעתים במרומז ולעתים במפורש, שיש סתירה מובנית בין שמירה קפדנית על ההלכה לבין החוויה הדתית הספונטנית. גם לטענה זו נמצא מקור אצל ראשוני תנועת העבודה, כמו המשורר אברהם שלונסקי, שסילק מחייו את ההלכה כדי להיות מסוגל לפנות ישירות לאלוהים.

כיום יותר מאי-פעם ההשתתפות בתיקוני ליל שבועות אינה מיועדת לשומרי הלכה בלבד. כך למשל לראשונה יתקיים השנה תיקון כזה גם בבניין עיריית תל אביב, בתמיכתה וביוזמתה של העירייה, באמצעות קהילת "בית תפילה ישראלי". בקיבוצים רבים עדיין מתקיימים טקסי ביכורים ססגוניים, אך התפיסה של שבועות כחג מתן תורה נותרה שלטת. מציאות זו משקפת את תחושה הולכת וגוברת בציבור שהתורה שייכת לכולם.

מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008