יום ו' 30/10/2020 | 0:00
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > החודש הזה לכם ראש חודשים...

מידע, פרשנויות ומצוות לקראת החודש העברי ניסן
על פי מניין החודשים בתורה, חודש ניסן הוא החודש הראשון לחודשי השנה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות י"ב ב)
 
 
 
ומבאר רמב"ן:
 
 
וטעם [= ופירוש] החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום [=השלמת] השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (שמות י"ט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י' יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (במדבר כ"ט א), וכן כלם.   ...
 
 
 
 
 
ואין המניין הזה לשנה שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב 'וחג האסיף תקופת השנה' וכתיב 'בצאת השנה'; אם כן, כשנקרא לחודש ניסן 'ראשון' ולתשרי - שביעי, פתרונו: ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם 'ראשון הוא לכם', שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לשם שנקרא לו לזיכרון גאולתנו.
 
'ניסן' הוא השם הבבלי שהעלו ישראל עמם מבבל.  
היו שניסו למצוא בצליל השם  'ניסן' את המילה: 'ניצן' המרמזת על החודש: "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב' יב).
חכמים אחרונים מצאו במילה אביב גם נוטריקון: אביב - אב י"ב, כלומר אב לשנים-עשר החודשים.
 
החודש מכונה גם חודש ה"אביב": "שָׁמוֹר אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִיתָ פֶּסַח לַה’ אֱ-לֹהֶיךָ." (דברים ט"ז א).
משמעה של המילה 'אביב' בתורה אינו עונת השנה שבין החורף והקיץ, כנהוג בלשוננו כיום, אלא מצב שבו נמצאת השעורה (השתבלות). בשמות פרק ט' נאמר: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. (לא-לב),
 
 
ומפרש רש"י:
כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב - כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה. הַשְּׂעֹרָה אָבִיב - עמדה באביה, לשון  באבי הנחל (שיר השירים ו' יא).
בויקרא פרק ב' פסוק יד נאמר: וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה’ אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.
 
 
ומפרש רש"י:
מִנְחַת בִּכּוּרִים - במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היא באה. נאמר כאן אָבִיב, ונאמר להלן כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב (שמות ט' לא). קָלוּי בָּאֵשׁ - שמיבשין אותה על האור באבוב של קלאים,  שאלולי כן אינה נטחנת בריחיים, לפי שהיא לחה.  גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל -  גרוסה בעודה לחה.
 
את הפסוק: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִיתָ פֶּסַח לַה’ אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בְּחדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה’
אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה, מפרש רש"י:
שָׁמוֹר אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב –  מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה.
מן המקבילות בשמות כ"ג טו: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, ובשמות ל"ד יח: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם אנו למדים שבית הדין מצווה לדאוג שחודש ניסן יחול בתקופת השתבלות השעורה, מפני שאת מנחת העומר, המובאת ביום ט"ו בניסן, מביאים מן השעורה.
 
לשם כך יש להתאים בין הלוח המבוסס על הירח לבין הלוח המבוסס על השמש.
שנת חמה היא הזמן שבו מבצע כדור הארץ הקפה שלמה במסלולו סביב השמש. חלוקת החודשים בלוח השמשי היא שרירותית, כי אינה קשורה באיזו שהיא תופעה בטבע.
 
לעומת זאת, היחידה הבסיסית של הלוח הירחי היא החודש, ממולד ירח אחד למולד הבא. קביעת השנה בלוח זה היא שרירותית. אפשר לקבוע ש-12 חודשים הם שנה, אפשר יותר ואפשר פחות. התאמה בין הלוחות נעשית על ידי תוספת של חודש אדר שני (אחת לכמה שנים) ל'שנת הירח'. שנה כזו, בת 13 חודשים, נקראת שנה מעוברת.
במדרש תנאים לספר דברים למדו:
"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב". שמרו את הפסח שיהיה בזמן האביב. מכן (= מכאן) שבית דין מצווין לעבר את השנה כדי שיהיו השנים שני חמה ויבואו כל  המועדות בזמנן. 
 
וכך אומר רמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק א הלכה א:  
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עֹלַת חדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ (במדבר כ"ח יד) ונאמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (שמות י"ב ב), כך אמרו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו: כזה ראה וקדש.
והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב.
ושם בהלכה ב: 
וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה? קרוב מאחד עשר יום, לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יתר מעט מוסיפין חודש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חודש, והיא הנקראת שנה מעוברת, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים שנאמר לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, חודשים אתה מונה לשנה ואין אתה מונה ימים. 
 
קיים פער של 11 ימים בין שנת חמה [365 ימים לערך] ל-12 חודשי לבנה [כ-354 ימים]. כל שלוש שנים לערך יצטבר הפיגור ליותר מחודש, וללא עיבור השנה יחול הפסח בזמן פורים (של זמננו). כעבור שלוש שנים נוספות יחול הפסח בזמן ט"ו בשבט, וכעבור שלוש שנים נוספות לפני הזמן של חנוכה.
 
בחודש ניסן חלים הפסח וחג המצות:
 
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'.
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. (ויקרא כ"ג ד-ו)
במקרא הבחנה ברורה בין 'פסח' - יום הקרבת קרבן הפסח, י"ד בניסן, (בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ -היום המכונה כיום בפינו "ערב פסח", לבין 'חג המצות' - שבעה ימים מיום ט"ו בניסן. (וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה,  תחילת החג כיום היא בליל הסדר).  
בלשון חכמים נקראים בשם פסח שבעת ימי החג, אותם הימים שבתורה הם נקראים בשם "חג המצות". חג המצות מוזכר בדברי התנאים והאמוראים כפסח. ויש גם: "ערב פסח" או: "ערבי פסחים", יום טוב ראשון של פסח, שביעי של פסח ואחר הפסח.
 
 
מצוות ספירת העומר
 
ביום השני של חג המצות היו מקריבים במקדש קרבן מיוחד: מנחת העומר. קרבן זה בא מן השעורים, ולאחר הקרבתו הותר לאכול מן התבואה החדשה שצמחה באותה שנה. מיום הבאת מנחת העומר, שהוא יום שישה עשר בניסן, מצווה לספור ארבעים ותשעה יום ככתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה". חובה למנות בו הן את הימים יום יום, והן את השבועות, שהרי כתוב: "תספרו חמישים יום"  ולעומת זאת כתוב: "שבעה שבועות תספור לך" (דברים ט"ז, ט). ובסופם של חמישים היום חל חג השבועות שבתורה אין לו תאריך קבוע. בחג השבועות –מקריבים קרבן מיוחד נוסף: שתי הלחם. לאחר הקרבת שתי הלחם מן החיטים הותר להקריב בבית המקדש מהתבואה החדשה של השנה. העומר מתיר את התבואה החדשה לאכילת הדיוט, לכל אדם ואדם ואילו שתי הלחם מתירים את התבואה החדשה להקרבה על המזבח.
 
כ"ז בניסן – יום הזיכרון לשואה ולגבורה
 
כ"ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.
תחילתו של יום הזיכרון היא משקיעת החמה אור ליום כ"ז בניסן, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו. 
ביום הזיכרון מתקיימת בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות שבהן שובתת כל עבודה ונפסקת כל תנועה בדרכים ;
מתקיימות אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך;
הדגלים על הבניינים הציבוריים מורדים לחצי התורן;
תכניות השידורים ברדיו ובטלוויזיה מביעות את יחודו של היום. 
על פי החוק ביום הזיכרון לא מתקיימים עינוגים ציבוריים ובערב יום הזיכרון גם בתי הקפה סגורים.

מתוך אתר משרד החינוך
 

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008