יום ב' 26/10/2020 | 15:01
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חינוך לרב-תרבותיות בישראל: תיאוריה מול מציאות האומנם מציאות רב-תרבותית?
מאת: ד"ר בינה גלדי
מערכת החינוך. מונח זה הוצג בטעות כזהה למונח פלורליזם. רב-תרבותיות הוגדרה כמערכת המכירה במציאות החברתית הקיימת, שבה האוכלוסייה מגוונת מבחינה אנושית, חברתית ותרבותית, ובזכותן של קבוצות לממש את ערכיהן ולתת ביטוי לצורכיהן בדרך המקובלת על החברה. למרות הכרה זו בחשיבותה של רב-תרבותיות ובצורך בה, ההמלצות שהוגשו לשר החינוך היו ברוח של אינטגרציה תרבותית. בשנת 2000 ניסה שר החינוך יוסי שריד להביא לשינוי במקומה של המורשת התרבותית והלאומית הפלסטינית בחינוך בישראל ובתכנית הלימודים. ניסיון זה נתקל בהתנגדות רבה בקרב רבים מחברי הכנסת, והוא נכשל. ( יונה,  2005)
.
 בחברה הישראלית, ולאפשר דיון חופשי בקרב התלמידים על יסוד של כבוד הדדי, הבנה, סובלנות והתחשבות. גם וועדת קרמניצ'ר המליצה על שינוי דרסטי בחינוך לאזרחות שיביא לבניית תרבות משותפת, אך המלצותיה של הוועדה נשארו בגדר המלצה בלבד. הדגש במערכת החינוך כיום הוא על חינוך לערכים יהודיים ולמורשת יהודית ולא על חינוך פלורליסטי רב-תרבותי המשותף לכלל האזרחים בישראל. מערכת החינוך לא הצליחה ליצור בסיס משותף לחינוך לרב-תרבותיות.
Hoffman (1996)  היא מכירה  בזכותו של היחיד לחיות לפי הנורמות של קבוצתו התרבותית בלי שיפגעו זכויותיו כאזרח המדינה. במילים אחרות, היא שוללת את זכותה של המדינה להתערב בהכרעותיו של האזרח בתחום זיקותיו החברתיות והתרבותיות. לפי תפיסה זו, למשל לערביי ישראל יש מערכת חינוך נבדלת, המוכוונת על ידי מוסדות השלטון ונמצאת בפיקוחם. כיום מערכת החינוך לוקחת בחשבון את מוצא בני האדם, את שפתם, את קולם האישי ואת זכותם לקיים את הפרקטיקה התרבותית שלהם כל עוד אין הם פוגעים בערכי המוסר של המדינה ובסדר החברתי הקיים. יונה (2005) טען שראשי מערכת החינוך רואים בחינוך כלי פוליטי ואידיאולוגי לשליטה באוכלוסיה הפלסטינית בישראל, ולכן אין הם מכירים בזכותם של הפלסטינים לקיים מערכת חינוך נפרדת. נהפוך הוא, מערכת החינוך מקדישה מאמצים כדי לטשטש את זהותם הלאומית של הפלסטינים ולחזק את  אופיו הציוני של החינוך. הדרישה לדו-לשוניות ולדו-תרבותיות היא חד צדדית, כלומר על הערבים מופעלים לחצים ללמוד את השפה העברית ואת התרבות היהודית, ואילו היהודים אינם נדרשים ללמוד את השפה הערבית, את התרבות הערבית ואת ההיסטוריה הפלסטינית כלל.  הדגש הוא רק על הישגים לימודיים. גם שיטות ההוראה בבתי הספר הערביים מכוונות להישגים לימודיים בלבד. המערכת משקיעה  משאבים כספיים ואנושיים בלמידה שטחית של השונות ויישום המדיניות הרב-תרבותית הוא קוסמטי בלבד. (אבו עסבה, 2001).
 הדבר בולט במיוחד בהפרדה שבין החינוך החילוני והחינוך הממלכתי-דתי. החינוך הדתי זוכה לאוטונומיה ויש לו זכות וטו גם בנושאים המעוגנים בחוק, אך למגזר הערבי לא מתאפשרת אותה אוטונומיה. החברה הישראלית היא חברה הנמצאת כיום בתקופה של משבר ערכים ושל שסעים עמוקים בין הקבוצות השונות שבה.  כמה עקרונות: עיקרון הרב-תרבותיות – הפקדת הזכות בידי קבוצת תרבות מסוימת להעניק לבניה חינוך על פי בחירתה ועל פי העדפותיה, תוך התחייבות מראש לשריין מקום בתכנית הלימודים למיני ידע ולנכסי תרבות המשותפים לכולםניתן לסכם ולומר שמדינת ישראל מכירה בהטרוגניות החברתית הקיימת בה, וקיימת התמודדות עם הצורך ליצור חברה שיש בה יותר מן המשותף מאשר מן המפריד. קיימת הכרה בצורך בחברה הישראלית, ולאפשר דיון חופשי בקרב התלמידים על יסוד של כבוד הדדי, הבנה, סובלנות והתחשבות.

מתוך אתר אשלים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008