יום ו' 30/10/2020 | 3:52
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > גורמים משפחתיים המשפיעים על התאבדות מתבגרים



המשפחה היא סביבתו הפסיכולוגית הראשונית של המתבגר. בתהליך ההתבגרות וגיבוש הזהות המשפחה והאינטראקציות המשפחתיות מעצבות במידה רבה את אופי התהליך. חוקרים רבים מצאו קשר הדוק בין האווירה והאינטראקציות המשפחתיות לאובדנות. 
     Karpel (1976), ו- Bowen (1978), מפרידים בין שני סוגי אינטראקציה במשפחה: אינטראקציה בריאה המאפשרת צמיחת יחידים והתפתחות בתא המשפחתי לעומת אינטראקציה שלילית היוצרת סימפטומים פתולוגיים אצל אחד או יותר מבני המשפחה.
     מספר חוקרים אשר ניסו לאפיין את התכונות המשפחתיות של המתבגר האובדני, מצאו כי המאפיינים העיקריים הם: מערכת הורית רופפת, איום מתמיד של פירוד ההורים, יחסים של סימביוזה ללא אמפתיה וללא מתן אפשרות למתבגר לתפקד כפרט, השלכת תחושות  ההורים  על  ילדיהם  וכן העדר גבולות  ברורים  בין  הדורות. חוסר הגבולות בין הורה-ילד מקשים ביותר על תהליך ההפרדות וגיבוש הזהות משום שללא גבולות מתקשה המתבגר להגדיר את גבולותיו שלו (Maris, 1989  1981; Kaplan & Moldaver). 
Pfeffer     (1981) קשרה בין התאבדות לדפוס יחסי האובייקט הראשוני בדיאדה אם-תינוק המשפיע על התפתחותו. במשפחות אלה ההורה לא הגיע לעיצוב Self מובדל ומראה מצבי רגרסיה בעוד הילד מקבל תפקידים של מגן אומניפוטנטי על ההורה והפך ל 'ילד הורי' הסופג ומכיל את תוקפנות ההורה. עם גיל ההתבגרות רצונו לצאת לעצמאות מאיים על ההורה הסימביוטי ובכך מגביר את השנאה כלפי ההורה, יחד עם זאת הוא חושש להפנות שנאה זו בשל החשש מנטישה ולכן השנאה מופנית כלפי עצמו. Pfeffer   תארה את המערכת המשפחתית של ילדים אובדניים בהעדר גבולות בין הדורות, יחסים קונפליקטואליים חריפים, השלכת רגשות ההורים על הילדים, יחסי הורה-ילד סימביוטיים ומערכת משפחתית בלתי גמישה בה המשפחה מפחדת מכל שינוי משום שהוא נחווה כאיום על קיומה וכל רצון של אחד מבני המשפחה לעצמאות נחווה כנטישה או אפילו כמוות.
Orbach      (1997) טוען כי ישנם מספר דפוסים משפחתיים המותירים את הילד להתמודד מול 'הבעיה הבלתי פתירה'. הבעיה הבלתי פתירה היא בעלת מספר מאפיינים:
1. בעיה שאינה ניתנת לפתרון מעצם מהותה: בעיה הנוגעת לכלל המשפחה אך הילד נתון במלכוד משפחתי לפתור אותה כשכעס ותוקפנות מושלכים עליו והוא משמש כ- 'שעיר לעזאזל' וכ 'דבק משפחתי'.
2. הגבלת אפשרויות הפעולה והבחירה: הורים עוקרים מידי הילד מציאת פתרון רצוי לו באמצעות ניתובו לפתירת הבעיה באופן הרצוי להם באופן נוקשה וכך הוא מתייחס לעצמו ולעולם מנקודת מבט צרה ודיכוטומית.
3. בעיות בעל אופי מעגלי: שרשרת של בעיות בה כל פתרון של בעיה אחת פותחת פתח לבעיה חדשה.
4. הילד כפציינט מזוהה: בעייתו הספציפית של הילד מכסה על בעיה ברמה משפחתית. הבעיה המשפחתית המוסווית לא באה לידי פתרון וההורים מכחישים את מעורבותם בעייתו של הילד וכך הוא נותר ללא תמיכה ובטחון.
     חוקרים אחרים מצאו קשר בין התעללות פיזית ומינית של הורה או אדם קרוב בילדות לבין נטיות אובדניות בגיל מאוחר יותר סביב ההתבגרות (Ensink, 1992; Lester, 1991). נמצא גם כי יחס שלילי והזנחה הורית מהווים גורם להתנהגות אובדנית ונטייה להרס עצמי
 (Van Der Kolk , Perry & Herman, 1993; Furman, 1984).
     מחקרים בקרב מתבגרים לגבי תפיסת המשפחה מציינים כי בני נוער אובדניים מחזיקים בעמדות שליליות כלפי הוריהם, מתארים את הזמן במחיצת משפחתם כפחות מהנה ואת קשרי המשפחה כיותר רופפים מאשר מתבגרים נורמאליים. 
Morano       (1993) מצא כי רמה נמוכה של תמיכה משפחתית ואובדן במשפחה היו גורמי ניבוי לניסיונות התאבדות בקרב מתבגרים בעלי נטיות אובדניות. ממחקר של Pillay  (1997) עולה כי מקרב 40 מתבגרים שביצעו ניסיון אובדני, 77.5% חוו קונפליקט משפחתי מספר שעות לפני האירוע וקונפליקט משפחתי מתמשך למשך 6 חודשים עד האירוע.

 מתוך אתר hebpsy

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008