| תאור: |
תקופת השואה גזלה מהילדים את ילדותם, כפי שאנו מגדירים תקופה זו במהלך חיים רגיל: כתקופה שרובה תום, שמחה, אהבה, לימוד, והגנה מצד המבוגרים. ילדים בשואה נחשפו למציאות של רעב, מחלות, השפלה, ביזוי ומוות. נשללה מהם אהבת הורים ומשפחה, חינוך והשכלה, משחקים ותקווה. האם אפשר בכלל לדבר על ילדות בשואה? היכן נגמרה הילדות והאם היו מקומות וזמנים שבהם ניתן היה למצוא גילויים של ילדות בעלת מאפיינים רגילים ככל הניתן, גם אם ילדות אחרת? האם ילדים ומבוגרים חוו את השואה באותו אופן? האם התנסויותיהם והאופן שבו פירשו וצפו בעולמם המתמוטט היו זהים? האם יש משהו שמאפיין ילדים בשואה בשונה מהמבוגרים? בפעילות נעמיק בשאלות אלה באמצעות ספרו של שלום אילתי "לחצות את הנהר".
|
