גישת הקונפליקט זוהי מסגרת תיאורטית הרואה את החברה כזירה של חוסר שוויון המביא בעקבותיו שינוי וקונפליקט. גישה זו מעמידה במרכז ההתעניינות את הניגודים הנובעים מאי-שוויון חברתי.
סוציולוגים מאסכולה זו, חוקרים את הקשר שבין גורמים כמו מעמד חברתי, גזע, אתניות, מין וגיל לבין הקצאה בלתי שוויונית של משאבים: כסף, עוצמה פוליטית, חינוך ויוקרה חברתית.
ניתוח קונפליקטים מצביע על העובדה שהמבנה החברתי, יותר משהוא תורם לתפקודה הכולל של החברה, הרי הוא מיטיב עם אנשים מסוימים ומקפח אחרים.
סוציולוגים הפועלים ע"פ תיאוריה זו, מתרכזים בקונפליקטים בין קטגוריות שונות של בעלי יתרונות ומקופחים: עשירים מול עניים, לבנים מול בני גזעים אחרים, גברים מול נשים. באופן טבעי, בעלי היתרונות חותרים לשמור על זכויות היתר שלהם, והמקופחים מנסים להגדיל את חלקם בעוגת המשאבים.
בנוסף, הסוציולוגים הפועלים עפ"י תיאורית הקונפליקט, מנסים לא רק להבין את החברה אלא גם לפעול לצמצום אי-השוויון החברתי.
ביקורת- המבקרים טוענים, שהתמקדותה המופרזת של תיאוריה זו באי-השוויון ובמחלוקת, מטשטשת את תרומתם של ערכים משותפים או תלות הדדית לאחדות בין פרטים בחברה.
בנוסף, התיאוריה מסבירה את החברה באמצעות מושגים רחבים ביותר ומתארת את חיינו כשילוב של "משפחה", "מעמד חברתי" וכדומה, אך מתעלמת מחוויותיו של האדם במצבי היום-יום.
לסיכום, זוהי תיאוריה ברמה מאקרו-חברתית: תיאוריה זו מסתכלת על החברה במבט-על, כלומר בוחנת תהליכים שמשפיעים על כלל החברה.
לפי תיאוריה זו, החברה מדומה לפירמידת מעמדות ומחולקת לרבדים קיצוניים, כאשר בראש הפירמידה ישנו קומץ קטן של אנשים שלהם יש את הכוח, הכסף, העוצמה והמשאבים (בעלי אמצעי הייצור).
בתחתית הפירמידה נמצאים הרבה אנשים במעמד נמוך שלהם אין את הכסף/ העוצמה והמשאבים (מחוסרי אמצעי הייצור).
בנוסף, נקודת המוצא היא שהיחסים בין המעמד החברתי הגבוה לנמוך מבוססים על יחסי כוח, סמכות, ניצול, אפליה, וגזענות  – מצב שגורם לחוסר שוויון חברתי.
סדר היום החברתי הזה אינו מיטיב עם המעמד הנמוך, אשר מהווה את רוב החברה.
קרל מרקס, שהיה מהפכן, טען שעל מנת לשנות את הסדר החברתי מעמד הפועלים חייב להתאחד ולבצע מהפכה. לכן, אחרי המהפכות נוצר מעמד חברתי נוסף – מעמד הביניים שנקרא בורגנות.
הרעיון הוא שיש לבצע שינוי חברתי על מנת ליצור סדר חברתי חדש וטוב יותר (נווה, אלעד, רן, 2003).
גישת הקונפליקט בניתוח תרבות ותופעת הגזענות:

גישת הקונפליקט תופסת את החברה כזירת מאבק בין קבוצות ובין תרבויות המשנה שבתוכה.
התרבות נתפסת כמשקפת את האינטרסים של הקבוצה החזקה, הצברים והוותיקים בחברה הישראלית, על הקבוצות המוחלשות, בהן המגזר האתיופי, ובני העליות השונות.
לפי גישה זו התרבות נתפסת כמשקפת את האינטרסים של קבוצה או של קבוצות מסוימות חזקות בחברה, ה"יוצרים" תרבות שמגנה על האינטרסים שלהם, למשל לשמר את מרבית הכוח, הסמכות, הכסף והמשרות בידם (המשאבים המוגבלים). כך יוצא, שלבני הקהילה האתיופית, לא נותר אלא להידחק לשולי הסולם הריבודי- מעמדי, ולאייש את המשרות הפחותות יוקרת סטטוס, אשר המשכורת עליהן היא בד"כ שכר מינימום.
פרט לשימורם בתחתית הסולם הריבודי, דבר היוצר אפליה, סובלים האתיופים מגילויים סמויים וגלויים של גזענות כגון: דעות קדומות המוסוות ב"טיעונים רציונליים", אי קבלה או קידום בעבודה, הדרה בתחומי החברה ועוד.

מתוך אתר משרד החינוך