יום ש' 31/10/2020 | 21:45
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > כיצד לטפל בבעיות קשב ללא ריטלין

מאת: אילן סולומון

כיצד לטפל בבעיות קשב ללא ריטלין!
שמי אילן סלומון, אני רוקח במקצועי, בוגר האוניברסיטה העברית.
לשמחתי הרבה רכשתי גם הכשרה יסודית בתחומים של למידה והוראה.
בשנים האחרונות הצלחתי לעזור לאלפי הורים לילדים עם בעיות של למידה
והתנהגות בבית הספר להימנע משימוש מזיק בריטלין ובסמים פסיכיאטריים אחרים.
החומר מוצג במכוון בשפה פשוטה ומוסברת, כדי שיהיה מובן לכולם.
המאמר מתרכז בנושאי קשב, ריכוז והתארגנות אצל ילדים בבית הספר, אולם הכלים המוצגים בסופו מתאימים גם למבוגרים.
באפשרותי להמליץ על מורים ומטפלים ברחבי הארץ אשר מיישמים את הכלים המוצגים בסוף המאמר!
לבעיות קשב אין גורם גופני מבוסס
האבחנה של 'הפרעת קשב' לא נעשית על סמך בדיקה גופנית כלשהי, אלא על סמך התנהגות בלבד ועל סמך דיווחי הסובבים.
גם מי שצריך 40 שיעורים כדי לעבור מבחן נהיגה איננו מוגדר כבעל הפרעה. צריך פשוט להשקיע בו יותר מאשר באחרים.
כיון שניתן ללמד ולאמן ילד ללמוד טוב יותר ולהתנהג טוב יותר, גם אם זה דורש עזרה אישית רבה לעיתים, זוהי הטעייה ושקר להגדיר את זה כמום או כהפרעה פסיכיאטרית לכל החיים.
למרות שריטלין קיים כבר שנים רבות שום חברת תרופות לא טרחה לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח שלו. כל המחקרים הממומנים על ידיהם בנושא הריטלין רק מתרכזים בהשפעה המיידית. כל הסמים הידועים משפיעים בטווח הקצר ומזיקים בטווח הארוך.
צילומי מוח שמראים את השפעת ריטלין אינם הוכחה לכך שהריטלין מאזן את הפעילות המוחית. גם אלכוהול משפיע על המוח. האם מי שאלכוהול משפיע עליו לטובה סובל מחוסר של אלכוהול במוח?



מדוע הריטלין מזיק?
ריטלין מוגדר בחוק כסם מסוכן עם הגבלות על החזקה ומכירה שלו. הוא מאוחסן בכספת של בית המרקחת ונדרש דיווח מדוקדק לרשויות הבריאות של אדם שרכש אותו, מתי ובאילו כמויות. הריטלין דומה לחומרים שנקראים 'אמפתאמינים', שגם 'אקסטזי' נמנה עליהם. השפעתו ממריצה בדומה להשפעת קוקאין. בארה"ב הוא מדורג באותה דרגה כמו קוקאין בדירוגי הפיקוח על סמים מסוכנים.
הריטלין, שהוא חומר שומני, מצטבר ברקמות השומן ובמוח למשך שנים, ורק חלקו יוצא מן הגוף (זה דומה למשל למנגנון ההצטברות בגוף של ויטמינים שנמסים בשומן כמו ויטמין A).
הוא עלול לגרום לתלות (כפי שרשום גם בעלון התרופה). אפשר לראות זאת כאשר הילד חושש להפסיק לקחת אותו, או כאשר הוא נכנס לדיכאון ותפקודו מידרדר בעת הפסקתו.
ריטלין הוא סם מרץ
סמי מרץ שימשו טייסי קרב במלחמות העולם במשימות הפצצה ממושכות ללא אוכל וללא שינה כמעט. כאשר נותנים סם כזה לילדים שגופם קטן, נוצר בדם ריכוז גבוה מאד שלו, שגורם דווקא לריסון של הילד. ילד מרוסן כזה יכול להיראות עצוב וחסר חיים.
כאשר הריכוז בדם יורד בהדרגה, הריטלין מפסיק לרסן ומתחיל להמריץ את הילד
(כזכור, הסברנו שהריטלין הוא סם ממריץ, ורק בגלל גופו הקטן של הילד הריכוז הגבוה בתחילת היום גורם לריסון). ההמרצה עלולה כעת לגרום להתנהגות פסיכוטית לא נשלטת, לעיתים עד כדי כעסים, אלימות, דיבור ללא הפסקה, חוסר יכולת לשלוט בעצמו וכו'. (כפי שרשום גם בעלון התרופה).
ריטלין בשחרור ממושך, כגון 'קונצרטה', פותח כדי שהריכוז בדם יישאר גבוה במשך שעות רבות, וכך הילד יישאר מרוסן רוב שעות היום ולא יומרץ, כי הריכוז בדם יישאר גבוה. כמובן שאז כמות הסם שהוא מקבל גדולה יותר, ולכן הסיכונים גדולים יותר. במקרה כזה הוא מתחיל להיות מומרץ רק בלילה, כי רק אז הריכוז בדם יורד, ואז איכות השינה שלו נפגמת מאד.
כאשר מפסיקים לתת ריטלין, אפילו ליום אחד, הקשיים מוחמרים באופן פתאומי. הסם, שכעת ריכוזו בדם נמוך, יוצא מרקמות השומן, שבהן היה אגור, אל הדם, וכזכור מספיקה כמות קטנה כדי לגרום להמרצה משמעותית של הילד. משום כך מורים רבים מזהים מיד כאשר הילד הפסיק לקבל ריטלין. הוא פשוט הופך לבלתי נשלט. ההורים נבהלים מתגובת בית הספר וכך הם משתכנעים שהילד באמת לקוי ו'זקוק' לסם.
הסיבה שהריטלין מצוי בכספת היא בגלל שיש לו פוטנציאל גבוה של שימוש לרעה. ועלול לשמש נרקומנים כתחליף לסם שהם צורכים. הריטלין היום הוא סם הסנפה לכל דבר. וכסם זמין הוא גם 'ניתן בהשאלה' ל....חברים, ולעיתים גם... נימכר להם.
לאחרונה נוספה אזהרה חדשה לעלון הריטלין שמדברת על מקרי מוות שדווחו במקרים שבהם היה מום לא ידוע בשריר הלב.

קשיים בקשב ובריכוז מופיעים אצל כל אדם בשעת למידה!
קשיי למידה והתנהגות בכיתה הם הגורם הראשי שאחראי לניתובם של אלפי ילדים לאבחונים שמושפעים כמעט לחלוטין מחוות הדעת של המורים והיועצות. הנוירולוג והפסיכיאטר מתבססים על חוות דעת אלה במידה ניכרת, וכך בית הספר הוא הגורם הראשי שמוביל ילדים כה רבים ליטול סמים כדוגמת הריטלין.
היזכרו בהרצאות שבהן ראיתם סטודנטים שלא התרכזו, השתעממו, נמנמו, יצאו לעשן סיגריה, פטפטו, העבירו פתקים או יצאו כדי לאכול משהו. גם לכם זה בודאי קרה!
אם תבדקו, תגלו שתופעות אלה קרו תמיד לאחר שלא הבנתם משהו בחומר, ולכן כבר לא הצלחתם להמשיך להקשיב. קל מאד לגרום לילד לא להבין משהו. הכול אצלו חדש ולא מובן.
ילד, שלא מבין משהו, לא מעיז, בדרך כלל, לבקש מהמורה להסביר. אולי הוא ה'טיפש' היחיד שלא הבין!
מורים רבים גם לא מאפשרים לשאול הרבה שאלות ('אין זמן!....שאלות בסוף!')
זה קורה בסדר הזה:
1. הוא לא מבין.
2. הוא לא מעז לשאול, או שלא נותנים לו לשאול.
3. הוא מאבד את הקשב שלו, ומתחיל לעסוק בדברים אחרים.
עוד כמה שיעורים כאלה, והוא כבר 'מנותק' מנעשה עוד מתחילת השיעור.
שאלה: מדוע, אם כך, לא רואים בעיות קשב אצל כל הילדים בשעת למידה?
תשובה: כל הילדים מאבדים קשב אם אינם מבינים את החומר, אולם אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זה בולט בהרבה, כי ברגע שהם מאבדים את הקשב, הם מיד עוברים לפעילות אחרת, שכמובן, עשויה להפריע למהלך השיעור. ילדים מוכשרים, מלאי חיים, הם הראשונים להישלח לאבחונים ולקבל תווית של 'הפרעת קשב היפראקטיבית'. ברגע שהפסיקו להבין את החומר, פעלתנותם הטבעית מפריעה למהלך השיעור.

לנוירולוגים ולפסיכיאטרים אין הכשרה שקשורה ללמידה או הוראה,
משום כך הם שמים דגש רב על השימוש בסמים כדי לפתור תופעות של חוסר קשב.
ילד שמסרב לשבת בריכוז בגן ומעדיף לעזור לסייעת לנקות את השולחנות נשלח בקלות רבה לאבחון פסיכיאטרי, בטענה שאיננו מסוגל לשבת. גם אם קשה לגננת לזרום עם הילד זהו פשע לגרום לו לחיות עם תווית של הפרעה פסיכיאטרית לכל חייו.
ריטלין לא מטפל בסיבות לחוסר קשב.
ריטלין הוא סם ממריץ. הוא יוצר רושם ש'הכול מצוין', וכך לעיתים קרובות משלה את כולם שלא צריך כל עזרה נוספת. כאשר מפסיקים אותו, נבהלים לגלות ששום דבר לא השתפר, ולכן ממשיכים וממשיכים מבלי לפספס שום יום לימודים. במקרים רבים למשך שנים רבות.
מרגע שהפסיכיאטריה פרסמה הפרעה רשמית שנקראת 'הפרעת קשב', היא גרמה לאלפי אנשים להאמין שגם הם סובלים מההפרעה ה 'מוחית' הזו, שלמעשה לא רק שאין לה בסיס מדעי תקף, אלא שאף התקבלה בהצבעה, בהרמת יד, ואין לה שום בדיקה גופנית שמאשרת אותה.
הפסיכיאטר לא מטפל בסיבות, אלא רק משתיק בעיות באמצעות סמים: הוא עוסק רק בסימפטומים (תסמינים) שהוא רואה מולו. אם מגיע לפסיכיאטר הצבאי חייל מדוכא, הפסיכיאטר לא בהכרח יבדוק אם מפקד כלשהו התעלל בו. הוא בהחלט יאבחן אותו כסובל מ 'דיכאון', וירשום לו סמים נוגדי דיכאון. סביר שלא ימליץ להעבירו ליחידה אחרת(טיפול בסיבה: יחס משפיל). הפסיכיאטר עובד כך: הוא נותן לזה תווית('דיכאון'), ורושם לזה סמים ש 'יעלימו' את זה.
אנשים שנוטלים ריטלין מתחילים להעדיף פתרונות כימיים מזיקים. ( 'תן לי עוד כדור!'. 'זה הציל את הבן שלי!'). וכמו כל אדם שלקח סמים הם הופכים במהירות להיות 'סוכני מכירות' ו 'ממליצים' של ריטלין.
למה המורים לוחצים?
מסתבר שהרעיונות הפסיכיאטריים הוחדרו היטב למוסדות להכשרת מורים.
מורים, פסיכולוגים, עובדות סוציאליות, ויועצות חינוכיות כולם לומדים קורס בפסיכיאטריה, שבו מלמדים אותם, שהפרעת קשב היא בעיה גופנית, אורגנית, גנטית מבלי לספק הוכחות. המורה, בתמימותו, לא חושד שהפסיכיאטר מתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים, לכן הוא מסכים לוותר על אחריותו החינוכית, ומאפשר להעביר את הילד לטיפולו של רופא, כאילו שמדובר במחלה.
הבלבול הזה, בתוספת האינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים, ששותפים במכוני אבחון, ושעושים הון מכל אבחון שהם מבצעים, כל אלה הצליחו לגרום להורים רבים להסכים לתת לילדיהם סמים פסיכיאטריים למרות שהם יודעים שזה לא הפתרון, ושזה עלול להזיק להם.

אלה ארבעת הגורמים לבעיות קשב שכדאי לטפל בהם: (לעיתים יש יותר מגורם אחד)
הגורם הראשון:
הרבה מרץ שהילד עוד לא למד לשלוט בו (זה מתבטא בחוסר נוחות בשעת ישיבה או הקשבה מתמשכת ('קוצים בישבן').
ילדים מוכשרים הם בדרך כלל פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר, יצירתיים יותר, מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה, אוהבי האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל). לילדים מוכשרים יש הרבה אנרגיה. כילדים הם בסך הכול לא מאומנים לשלוט על אנרגיה כה רבה למשך שעות ארוכות. האבסורד הגדול הוא שברגע שנותנים להם לבצע משימות(במקום לשבת ולהקשיב ללא מעש) הם מתמלאים נכונות ורצון לשתף פעולה, ותמיד ירגישו סיפוק כאשר יאפשרו להם להיות עסוקים בעשייה.
הטיפול: אימון הדרגתי של הילד בתרגילי שליטה עצמית ונינוחות. כאשר מאמנים את הילד לשבת בנוחות, להקשיב בנוחות ולהתבטא בנוחות הוא לומד לשלוט טוב יותר במרץ שלו ובדחפים שלו. הוא מפסיק, לדוגמא, להשתמש באלימות כאשר הוא כועס. הוא פשוט משתמש במילים כדי לבטא את עצמו. אימון כזה מעלה מאד גם את הביטחון העצמי שלו.
גם רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
גם טראומות שעברו על הילד כמו לידת מלקחיים או ואקום, הריון קשה של האם, גירושין של ההורים או אובדן של אדם קרוב גורמים למה שמכנים 'בעיות רגשיות'. גם אלה הופכים להיות פחות משמעותיים לאחר שהילד הופך נינוח יותר, ומסוגל לבטא עצמו טוב יותר.
הגורם השני:
הצטברות של חומר לימוד שלא הובן במלואו, שגורם לילד לאבד קשב, להשתעמם ואף לרצות לצאת מהכיתה.
זה מה שגורם לילד לאבד עניין במה שהמורה אומרת או במשימות שקיבל בשיעורי הבית. ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו שלא הבין משהו בחומר. הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה. ככל שהילד מלא חיים, כל חוסר עניין שלו, בגלל חומר שלא הובן, עלול להפוך להפרעה לשיעור. זה נכון בכל גיל.
הטיפול: ללמד את הילד כיצד ללמוד. מי שיודע כיצד ללמוד יודע כיצד להתגבר על כל המכשולים שנתקלים בהם בשעת למידה: חוסר הבנה, שעמום, חוסר ריכוז, חוסר חשק וכו', שמופיעים תמיד כאשר לא באמת מבינים את החומר. היכולת ללמוד לבד איננה מוקנית כמעט בבית הספר כנושא נפרד, למרות שזו אולי היכולת החשובה ביותר שקיימת. לכן עד סוף התיכון הילד צריך להיות תלוי במורים שילמדו אותו. לאחר שרכש יכולת ללמוד יש להשלים לילד כל חומר מוקדם יותר שלא הבין במקצועות שבהם הוא מתקשה. תכנית זו מצילה ילדים רבים מסטיגמה של תלמידים כושלים, ומשנה לחלוטין את גישתם ללימודים וללמידה. .
הגורם השלישי:
מבוגרים 'גורמי לחץ' בסביבתו של הילד, שמערערים אותו. ( זהו גורם נפוץ למה שמכנים 'בעיות רגשיות').
מסתבר שישנם אנשים שהם 'גורמי לחץ'. הורה או מורה 'גורמי לחץ' לא מאפשרים לילד להיות נינוח ולהאמין בעצמו. הם חסרי סבלנות וכעוסים, ביקורתיים ללא הרף כלפיו, לא מתעניינים, דורשים ציות מידי, לא משתפים, לא נותנים לו אפשרות לתרום ולהרגיש חשוב ובעל ערך, אנשים כאלה יכולים לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנחנו מכירים, שמתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי. קל לראות זאת גם אצל הורים גרושים, שהתגרשו בגלל שאחד מהם מתנהג כך כל הזמן.
לא תמיד קל לאתר מורים 'גורמי לחץ'. אלה הם מורים שמתייחסים לתלמידים באופן מתנשא, מפחיתים בערכם, מתעלמים מדבריהם ומדעתם, זועפים, ושאינם פופולאריים בקרב התלמידים באופן בולט. התלמידים 'עושים להם דווקא', מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בהם. תלמידים עשויים לחלות בהשפעתם בכל מיני תחלואים פסיכוסומאטיים, כאבי בטן, כאבי ראש, ואף הרטבת לילה. חלקם יסרבו להגיע לבית הספר בגללם.
הטיפול:
1. אימון של ההורים כיצד להניע ילד על ידי התעניינות ולא על ידי 'אילוף', חינוך לצייתנות ועונשים. (הדרכת הורים ללא אימון בפועל היא חסרת טעם)
2. אימון ההורים כיצד לכוון את המורים להתייחס למה שהילד עושה טוב, ולהתעלם לעיתים ממה שפחות טוב, וכך לגרום לילד להרגיש בטוח ולשתף פעולה.
3. אימון הילד להתמודד עם מבוגרים מלחיצים שדורשים ציות מבלי להילחץ מהם.
האימון הזה, בשילוב עם תרגילי שליטה עצמית ותקשורת נינוחה מהסעיף הראשון מביא לכך שהקשיים והתסכולים של הילד פוחתים, וכך גם יכולתו ללמוד ולהתקדם. עזרה כזו יכולה להפוך את הילד לשמח יותר ולהאמין בעצמו.
לא ניתן להשיג שיפור מלא אם לא מוודאים שההורים עצמם לא מאלפים את ילדיהם בשיטות הפסיכולוגיות של 'גבולות', ציות גמור והכנעה על ידי איומים וענישה.
הגורם הרביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד.
בעיות ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן, קשיים בשינה, הם רק דוגמה. בעיות כאלה מציקות לילד ולא מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד. גם חוסרים תזונתיים ותזונה לא נכונה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.
הטיפול:
אם הבעיה גופנית, ניתן לפנות לרופא המשפחה, שיערוך בדיקות גופניות, ויטפל במה שהתגלה. זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ ברופא בהקשר לבעיות קשב. רופא מטפל בגוף, ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף כאשר הוא רושם לילד סמי מרץ גורמי תלות כדוגמת הריטלין, אשר לא מטפלים בגורמים למצב ורק יוצרים את האשליה למשך השפעתו של הכדור, שהבעיה נפתרה.
אם הבעיה תזונתית, כדאי להיוועץ במרפא טבעי או בתזונאי/ת. תזונה מתאימה, תוספי מזון רבים (אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'), טיפול הומיאופטי , טיפול בפרחי באך, דיקור במחטים, מערכות לשיפור השינה, וטיפולים רבים אחרים עשויים לתמוך מאד בילד ובגופו, אולם כדאי מאד לבחון היטב ולא לשכוח לבדוק את כל ארבעת הגורמים שהזכרתי, ולוודא שכל גורם שלא טופל עדיין, יטופל.
הכלים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ!
סמי המרץ גורמים גם לאלימות:
הריטלין, מהיותו כדור מרץ, גורר התנהגות פרועה ולא צפויה של תלמידים. הסם מרסן את הילד, אולם לאחר כמה שעות עלול להמריץ אותו באופן לא מבוקר ולגרום לו להתנהג לעיתים באופן פסיכוטי. זה הופך את כל בית הספר לתוהו ובוהו, כאשר הילדים המאובחנים מעסיקים מאד את המערכת. ישנו קשר ברור בין כניסת הסמים פסיכיאטריים לבתי הספר לבין עלייה באלימות וירידה בהישגים של התלמידים.
לתגובות ועזרה אל תהססו לפנות אלי!
אני מזמין את ההורים לעזור לי להיאבק על זכויותיהם וזכויות הילדים בנוגע לכפייה של אבחונים ושל שימוש בסמים אלה בבית הספר.

מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008