מאת: ד"ר שלמה פישר

כאשר אנחנו אומרים "אהבת הארץ" או "אהבת המולדת" (או "פטריוטיזם", הנובע מהמילה במשמע "ארץ אבות") – למה אנחנו מתכוונים? המשמעויות השונות של צמד המילים – Fatherland הזה בעצם משקפות את הדילמות המרכזיות של יחסנו ללאומיות ולאזרחות הישראלית. למעשה, יש לפחות שלוש משמעויות למושג "אהבת הארץ". המושג הראשון הוא אולי גם הראשוני ביותר – אהבת הארץ כי כאן אני נולדתי, כי כאן אני חי, כמו במילות השיר של עוזי חיטמן:
כאן ביתי, פה אני נולדתי
במישור אשר על שפת הים
כאן החברים איתם גדלתי
ואין לי שום מקום אחר בעולם
האהבה לארץ המופגנת בשיר הזה היא פועל יוצא מכך שנולדתי, גדלתי ואני חי במקום מסוים. אין כאן בהכרח משהו מיוחד לגבי הארץ הזו; זהו פשוט חבל הארץ שהחיים שלי כרוכים בו. אף על פי שיחס זה הוא ראשוני מאוד – ואולי משום כך – הוא יכול להיות עוצמתי מאוד ומשמעותי מאוד. הוא גם מתקשר לסוג מסוים של השתייכות לאומית ואזרחות. אני מרגיש שייך לאותם אנשים שאיתם אני חי, עובד ומתנהל. גם כאן הלאומיות היא פועל יוצא של חיים משותפים ושל עשייה משותפת. לעיתים לעשייה זו יכול להיות היבט פוליטי או בטחוני – הגנה עצמית משותפת. ברמה הארצית, לאומיות כזאת יכולה לצמוח על בסיס המדינה – הלאום בא בעקבות המדינה. בגלל שאנשים נמצאים במדינה אחת, הם מפתחים חיים משותפים, מה שגורר תחושה של שייכות ונאמנות. הם גם מפתחים רגשי אהבה לארץ שבה הם נמצאים.
דוגמאות לארצות עם לאומיות כזאת הן שווייץ, אנגליה וארצות הברית.
הסוג השני של אהבת הארץ קשור לסוג שני של לאומיות. במקרה הזה הלאום קודם למדינה. יש לאנשים שפה או מנהגים או תרבות משותפת, ומסיבה זו הם מרגישים שהם לאום ומחפשים ביטוי פוליטי הולם – קרי, מדינה. מדינה כזאת תהיה מן הסתם מדינת לאום – מדינה הנותנת ביטוי לשפה ולתרבות של העם היושב בה, שהוא בדרך כלל הרוב המכריע בה. לתנועות לאומיות כאלה יש בדרך כלל יחס מיוחד לחבל ארץ מסוים – חבל ארץ שהוא המולדת או המכורה. היחס לארץ במקרה הזה יכול להיות מעט יותר אבסטרקטי ופחות ישיר מאשר בסוג הלאומיות הראשון. כלומר, אני אוהב את הארץ הזאת כי היא המולדת של הלאום שלי. גם אם אף פעם לא ראיתי את המולדת, אוהָב אותה כי היא של הלאום שלי.
במידה מסוימת, אהבת ציון היתה בעבור היהודים בגלות סוג האהבה הזה. הסוג השלישי של אהבת הארץ מתקשר לדת. בתפיסה הדתית, הארץ מתקשרת למאפיין רוחני או פנימי, כגון מרכזיות או שלמות:
עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה-- שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות.

מתוך אתר מרכז רבין