מעבר לבית ספר חדש הוא תהליך לא פשוט עבור ילדים, בייחוד כשאר זה קורה במהלך שנת הלימודים ולא בתחילת השנה. ילד שנכנס למסגרת חדשה מתמודד עם שינויים רבים, כגון השתלבות במקום שאינו מכיר, רכישת חברים חדשים, היכרות עם צוות בית הספר, נורמות התנהגות, כללים שנהוגים באותו מקום ועוד נושאים רבים אחרים. כיצד ניתן להקל על הילד לבצע את המעבר ולהשתלב במקום חדש?

ראשית חשוב לזכור כי שינוי אינו בהכרח דבר רע. השינויים מלווים את גדילתנו לאורך השנים והם חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו. מרבית הילדים נעזרים בתמיכת והכוונת ההורה ועוברים את השינויים בקלות וללא קשיים ומשברים מיוחדים. בכדי שהשינוי יתקבל בברכה על ידי הילד ולא יעורר מצוקה, יש להקפיד על תהליך הכנה המותאם לצרכי הילד וגילו.

יש לזכור כי עיקר הקושי במעבר דירה הוא השינוי המשמעותי בשגרה היציבה והבטוחה. ילדים זקוקים ליציבות ומסגרת וחשים ביטחון במקום מוכר לו הם מורגלים. לכן, הכלל החשוב ביותר הוא ליצור תחושת וודאות וידיעה במהלך תקופת המעבר. לשוחח על העתיד להתרחש, לשתף את הילד ולתת לו תחושת שליטה על הנעשה בחייו. 

מתי ואיך מספרים לילדים על המעבר?

אצל ילדי בית הספר ניתן להתחיל ולשוחח על השינוי הצפוי מספר חודשים טרם המעבר, כדי לאפשר להם את ההכנה הנפשית והרגשית הנדרשת, וכן את הפרידה ההדרגתית מחבריהם.

מומלץ לכנס שיחה משפחתית משותפת להורים ולילדים, ובה לספר לילדים על המעבר המתוכנן, באופן מותאם לגילם והבנתם. הקפידו לספר גם את הפרטים הקטנים, ונסו לצייר בדמיונם כיצד יראו השכונה, הבית והחדר שלהם בפרט. הסבירו שהחפצים שלהם ושלכם עוברים ביחד איתכם לבית החדש ולא נותרים מאחור. אם ניתן הסבירו לילדים את סיבת המעבר ויתרונותיו בעבורם ובעבורכם כמשפחה. חשוב לנהל את השיחה בצורה רגועה ונעימה ולאפשר לילדים לשאול שאלות ולבטא את רגשותיהם. לצד שמחה והתרגשות יתכן שהילדים יבטאו כעס או חוסר רצון לעבור, או אף יגיבו בבכי. קבלו זאת בהבנה ואל תיבהלו או תתגוננו. אם תוכלו להכיל את מגוון הרגשות העולים בהם בלא להילחץ, הם יצליחו להתמודד עם הרגשות האלה טוב יותר בעצמם.

ממה להימנע בעת ההודעה על המעבר?

חשוב להימנע ממשפטים בנוסח: "מה אתה דואג, זה יהיה כיף, אין לך ממה לחשוש". תגובה מסוג זה מבטלת את תחושות הילד ומותירה אותו לבדו בלא היכולת לשתף ולהרגיש מובן. במקום זאת נסו בתגובתכם להעביר את המסר שתחושותיו נורמליות וטבעיות ואתם בטוחים שהוא יוכל להתמודד עמם ולהסתגל בצורה טובה, בסיוע מכם. לדוגמה אמרו: "זה לגמרי טבעי להרגיש ככה (חשש, פחד, התרגשות) כשעוברים דירה. זה שינוי מאוד גדול ואנחנו נעשה אותו ביחד ונסייע לך להתרגל למקום החדש".

בהמשך הציעו לילד לבקר מדי פעם בשכונה החדשה, בבית הספר העתידי ובבית המיועד. חשוב שתכירו את השכונה מבעוד מועד ובעת הביקור עם הילד תשרו תחושת ביטחון ורוגע ולא תהיו לחוצים או חסרי סבלנות. הקפידו בביקורכם לבלות בגינה השכונתית ולחשוף את הילד לחברים בני גילו. ככל שתרבו בביקורים אלה, בבית ובגינת המשחקים, כך יגדל הסיכוי שילדכם ירכוש חברים, יכיר טוב יותר את השכונה החדשה ויחוש ביטחון ושלווה לקראת השינוי הצפוי. 

לקראת המעבר

בשבועות שלפני המעבר הפכו את הילד לשותף פעיל בתהליך

בחרו עימו את הריהוט החדש לחדרו, הוילונות, התמונות, אפשרו לו להציע את האופן שבו יעוצב וייצבע החדר, שתפו אותו באריזת החפצים והצעצועים השונים ובסימון וקישוט הקופסאות.

העלו את נושא מעבר הדירה לשיחה לעיתים קרובות ואפשרו לילד לבטא מחשבות ופחדים שעולים בו. לעיתים ילדים עסוקים בשאלות כגון: כיצד אתקבל בבית הספר החדש? האם חברי הישנים ישכחו אותי ואני אותם? מי יגור מעכשיו בחדר הישן והאהוב שלי? השתדלו להשיב על שאלותיו בכנות ובצורה שמותאמת לגילו, ותנו לו זמן לעכל את המידע. פחדים ותחושות שליליות עולות בילדים בסמוך למעבר והן טבעיות לחלוטין. יש ילדים שיבטאו זאת במילים ויש שיראו שינוי בהתנהגות.

היו מוכנים לתגובות מגוונות

יש ילדים שירבו לשאול שאלות על המעבר ואף לחזור על שאלות שכבר נענו על ידיכם מספר פעמים. קבלו זאת בהבנה ואל תנזפו. ילדכם צריך את תמיכתכם ושלוותכם כעת. בניגוד, יש ילדים שיימנעו מלשוחח על הנושא, יחששו לבקר בבית החדש ויסרבו לראות כיצד צעצועיהם נארזים. גם כאן היו סבלניים ושתפו בתחושות שלכם לקראת המעבר, באופן שמותאם לגיל הילד. הרגשת השיתוף משמעותית ומסייעת לילד לחוש נורמטיבי בתחושותיו. בהדרגה הילד יחוש בטוח יותר לחשוף את שעל ליבו ואז תוכלו לסייע לו בהתמודדות.

לעיתים המעבר יכול לעורר פחדים בילדים מסוימים, ועשויים להופיע גם כעס ורוגז שלא נראו קודם לכן, או התנהגות רגרסיבית כגון חזרה למציצת אצבע, הרטבה במיטה וכד'. חשוב להבין כי כל אלה הם ביטויים של קושי ומצוקה של הילד לנוכח השינויים בחייו, ויש להתייחס לכך בכבוד, בלי לזלזל או להקניט את הילד על היותו "תינוק". בתקופה זו הרבו בחיזוקים לילד ושימרו על יציבות ככל הניתן בהרגלים הקיימים. שמירה על השגרה המוכרת על אף השינויים הרבים תסייע ביצירת תחושת ביטחון ויציבות לילד.

פרידה מחברים ומבית הספר והסתגלות לסביבה חדשה

בסמוך למעבר הקפידו על קיום תהליך פרידה הדרגתי וממושך של הילד מכל מה שהוא משאיר מאחור. אפשרו לו להיפרד מחבריו ומוריו, כמו גם מהגן, מבית הספר, מהחצר ומגינת המשחקים. עם ילדי בית ספר מומלץ להכין אלבום תמונות ובו תיעוד זיכרונות מהרגעים המשותפים עם החברים, ומקום להקדשות אישיות. חשוב להסביר לילדים כי אנו נפרדים ולוקחים עימנו את כל החוויות והזיכרונות ולא מותירים אותם מאחור או שוכחים אותם. ניתן להציע לילדים הגדולים יותר להמשיך ולשמור על קשר עם חבריהם גם לאחר המעבר.

בשכונה החדשה כדאי לאפשר לילד לבלות זמן בגינות ובמקומות מפגש חברתיים. לילדים יכולת הסתגלות מהירה והם יוצרים קשרים חברתיים במהירות. זהו יתרון שיסייע להם להסתגל ולחוש ביטחון במקום החדש. 

איך מבצעים את המעבר הסופי?

• צלמו תמונות פרידה מהבית הישן, וקחו עמכם, וביום המעבר אפשרו לילדים להיפרד במילים מהבית ומהחדרים השונים.
• הציעו לילדים לסייע באריזת החפצים, אך אל תראו להם את חדרם הישן ריק ומפורק. מראה זה עלול להיות קשה מנשוא לילדים מסוימים. בדומה, עדיף שהילדים לא יהיו נוכחים ברגע עזיבת הבית הריק, ואף לא יכנסו לבית חדש ריק ומנוכר. לכן, דאגו לרהט בראש ובראשונה את חדרם בבית החדש. הקפידו למלאו בחפצים ובצעצועים מוכרים שישרו תחושת מוכרות וחמימות. 
• הקפידו שבבית החדש יהיה אוכל ושבו לארוחה משותפת ומאחדת, אפילו מעל גבי הקרטונים שטרם נפרקו.
• דאגו מבעוד מועד לארוז תיק בגדים וציוד לימים הראשונים, אותו קל יהיה לפרוק מיד לאחר המעבר.
• בשעת ההשכבה, עצרו את מלאכת הפריקה ונסו לקיים את טקס השינה הרגיל והמוכר.
• הקפידו על קיום ההרגלים הישנים גם בבית החדש וצרו תחושת יציבות ובטחון. במהלך השבועות שלאחר המעבר יתכן והילדים יהיו רגישים ומתוחים יותר מהרגיל. צפו לכך והיו סבלניים עמם.

הימים הראשונים בבית הספר החדש

אתם ההורים דואגים בראש ובראשונה לטובתו של הילד, ולכן אתם יכולים לסייע לתהליך הקליטה שלו אם תוודאו שבית הספר יבצע את הדברים הבאים:

• לערוך לילד שיחת הכרות עם מנהל בית הספר, עם היועצת ועם מחנכת הכיתה. בשיחה זו תוכלו לקבל פרטים אינפורמטיביים על בית הספר ולהבהיר לצוות החינוכי אם הילד זקוק להתייחסות מיוחדת, רפואית, לימודית וכד'.
• רצוי לדאוג שהילד יקבל מערכת שעות, דף קשר של תלמידי הכיתה, מפה של ביה"ס, ועוד.
• לוודא שמישהו מצוות בית הספר יערוך לילד סיור בביה"ס, על מנת שיכיר את חדר המנהל, המזכירות, חדר אחות, השירותים, החצר וכו'.
• רצוי לוודא שלילד הוקצה מקום ישיבה קבוע בכיתה.
• להציע להצמיד לילד "חבר מלווה" מתלמידי הכיתה, שתפקידו יהיה לסייע בהתמצאות חברתית, סביבתית, ליווי בהפסקות ועוד. 

ללמוד מניסיון של אחרים – סיפורים של ילדים שעברו בתי ספר

הסיפורים לקוחים מתוך אתר "מגזין המושבות". 

בילד חדש בכיתה יש משהו מסקרן עבור הילדים האחרים, אך כנראה שגם משהו קצת מרגיז. מבוגרים שהיו הילד החדש בעצמם, נוטים לזכור את היום הזה עוד שנים ארוכות אחר-כך. ילד שהגיע ממקום אחר, מעורר עניין. לעתים הוא מביא איתו מנהגים אחרים, לבוש שונה או שפה לא מוכרת. קורה שהתואר "ילד חדש בכיתה" מלווה אותו שנים רבות לאחר סיום בית-הספר. במפגשי מחזור, לאחר שלושים שנה, הוא עדיין "הילד החדש" שהגיע לכיתה.

מיקי שטיין – "לא הצלחתי להסתגל למעמדי החדש"

"חדש. יש במילה ריח של ניקיון, פריחה, הפתעות, תקווה, הבטחה. לעומת זאת להיות 'ילד חדש' זה דבר שונה לחלוטין. מי שהיה אי-פעם ילד כזה לא ישכח את החוויה הזאת לעולם. בסוף כיתה ו' החלטתי שאני רוצה לעבור לחטיבה בבית ספר אחר. למה? כי יש בו כיתת ספורט. לא ידעתי מה מחכה לי, הייתי בטוח שאני בדרך להיות קרל לואיס הבא, שהלהיב את דמיוני כשזכה בארבע מדליות הזהב המיתולוגיות שלו, באולימפיאדת לוס אנג'לס. ידעתי שהדרך היחידה להיות אלוף אולימפי כמוהו היא ללמוד בכיתת הספורט, שתאפשר לי להתאמן במרוצים ובקפיצות באצטדיון האתלטיקה של הדר יוסף.

"המשבר הראשון הגיע כעבור שבועיים. שלושה ילדים החליטו לחמוד לצון לילד החדש והחביאו את היצירה שהכנתי לשיעור היסטוריה. היה זה דגם מפואר מקלקר של אקוודקוט המים בקיסריה, שבהכנתו השקעתי שעות רבות. רק לאחר שפרצתי בבכי קורע לב הם הואילו להחזיר לי אותו, שבור ומרוסק.

"אחרי המשבר ההוא באו שלוש שנים קשות. בשלב מסוים קרעתי את רצועות הקרסול והחלום להיות קרל לואיס נגוז. הייתי תקוע בכיתה שלא אהבתי ושלא היו לי בה חברים. ממעמד של מלך הכיתה בבית הספר הקודם ירדתי לתהומות. לא הצלחתי להסתגל למעמדי (הנחות) החדש. היה נורא. רק כשעברתי בכיתה י' בחטיבה העליונה, נפגשתי שוב עם החברים הטובים מפעם ופתחתי ב'התאוששות חברתית'".

יפעת רביד –  "הסתגלות מהירה ויצירת קשר חברות"

"אני זוכרת היטב את התחושה של הזרות כשהגעתי לכיתה החדשה", מספרת יפעת רביד, בת 35, תושבת גבעת עדה. "היום הראשון בכיתה נשאר חי אצלי בזיכרון עד היום". רביד היא פסיכולוגית קלינית שמתמחה בטיפול בילדים ובנוער. היא בעצמה הייתה ילדה חדשה בכיתה, כשהוריה עברו דירה בתוך חיפה. היה זה בסוף כיתה ג'. היא, הילדה הקטנה, התעקשה שלא להיפרד מהחברות בכיתה הקודמת ושנה שלמה השתרכה באוטובוסים אל בית-הספר הקודם, רק כדי ללמוד בכיתה האהובה עליה. כשעלתה לכיתה ה', השלימה עם המעבר והחלה ללמוד בבית הספר החדש.

המעבר לא זכור לרביד כטראומתי במיוחד. היא אומרת שהיה קשה, אבל לא יותר מזה. היא זוכרת הלם ותחושת קיפאון לתקופה קצרה, ובכל זאת הסתגלה במהירות ויצרה קשרי חברות. כעבור זמן קצר הפכה לילדה מקובלת.

דייזי קופרמן -  "להיות ילד חדש בכיתה יכול להיות גם כיף גדול"

דייזי קופרמן, בת 13 ומתגוררת עם משפחתה בפרדס-חנה. בשנים האחרונות חיה דייזי עם משפחתה במדינות שונות בעולם. את המעבר האחרון לישראל, לתחילת כיתה ה', היא זוכרת היטב: "פחדתי מהמעבר כי לא ידעתי לדבר עברית. בהתחלה היה לי מאוד קשה. כמה ילדים צחקו על השם שלי וגם היה ילד שהציק לי כל הזמן וקילל אותי. אבל ילדים אחרים קיבלו אותי די טוב. אחרי חודשיים היו לי שתי חברות ותוך שנה הרגשתי שאני חלק מבית-הספר. הייתי יחד עם אחותי הגדולה לילי, בת 15, וזה מאוד עזר.

"אני רגילה למעבר למקום חדש. זה קצת קשה וקצת לא, אבל זה גם כיף. התרגשתי לעבור כי ידעתי שיהיו לי חברים חדשים בבית-הספר החדש. התחלות חדשות קשות, אבל תמיד יש בהן גם משהו מרגש... להיות ילד חדש בכיתה יכול להיות גם כיף גדול".

 מתוך אתר משרד החינוך