יום ו' 18/10/2019 | 21:23
 
 
 
 
 > סליחה - במשפחה

מאת: מיכל אברהם חלק

לרוב, אנחנו מבקשים סליחה מכל הסובבים אותנו – חברים, משפחה, קולגות לעבודה ועוד ומהחשובים לנו מכל – הילדים אנחנו שוכחים לבקש סליחה.

בד”כ קיים חשש שזה יערער את הסמכות ההורית  או שזה יעמיד את ההורים במצב לא טוב כי כשמבקשים סליחה אז סימן שטעינו.

לצד זה, אנחנו כל הזמן אומרים לילדים לבקש סליחה מחבר, מאח, מסבא וסבתא ואפילו מאתנו. נסו לתאר בדמיונכם איזה סיטואציה  שבה בקשתם או שהילד התבקש לבקש סליחה , נסו לדמיין כיצד הרגיש? אם סירב אז מה גרם לו לסרב? למה היה לו קשה לבקש סליחה?

 ברוב המקרים, ה’סליחה’ נאמרת כמילה קטנה וכמעט חסרת משמעות בעוד  שזוהי מילה מאוד משמעותית ומאוד עוצמתית. היא מילה שמעידה על חיבור רגשי, על הבנת האחר, על יכולת אמפטית והזדהות. מילה שמחברת אותנו לתהליכים של למידה והפקת לקחים בהתנהגות בחברה, בין אדם לחברו, בין בני המשפחה.

 כשילדים לומדים “להגיד סליחה” רק כי אמרו להם, אז גם כך הם ישתמשו במילה אך לא יבצעו את החיבור הרגשי הנדרש באמת בכדי לסלוח. הם לומדים שזו מילה שמשרתת אותם רק בכדי לצאת ממצב מסוים או לספק צורך מסוים (לדוגמא להשיג משהו לעצמם וכו’).

איך הם ילמדו לבצע חיבור רגשי ? רק אם הם ידעו לזהות את המעשה המצריך סליחה, רק אם יראו להם במעשה, רק אם יהיה להם מודל שיתווך את הרגש, רק אם יבקשו מהם סליחה ויסבירו להם גם על מה מבקשים מהם סליחה.

 ה’סליחה’ או ההתנצלות לא מפחיתה מערכו של הורה, אלא, להיפך. הורה שיודע להכיר בטעותו ולבקש על כך סליחה מהווה דוגמא לילדיו כי טעות היא אנושית, היא אפשרית והיא הופכת את כולם לבני אדם שלמים ולא מושלמים. ילדים מאמצים דמות הורה שטועה ומבקש סליחה כי יותר קל להידמות לו, זה מרגיע שאפשר לטעות ועדיין להרגיש בסדר.

אפשר ללמד את הילד לבקש סליחה ממקום אמיתי , אמפטי וכנה אם נקפיד על הדברים הבאים:

 1.      בכל מצב שהילד פוגע בנו במקום למהר ולדרוש ממנו לבקש סליחה ,להראות לו שהוא פגע בנו, לחבר אותו לחוויה הרגשית שלנו מהמעשה שלו לציין במשפטים קצרים מה פגע בנו. לדוגמא : ” מאוד מעליב אותי כשאתה מדבר אליי בצעקות…. מאוד פוגע בי כשאתה זורק את החפצים שמאוד חשובים לי… מאוד כאב לי כשדרכת לי על הרגל”.

2.      נהיה כנים ונדבר עם הילדים בגובה העיניים כשאנחנו מבקשים סליחה. כלומר, שהסליחה תצא מעצמה מבלי שיהיה צורך להסביר ובוודאי מבלי לנסות ולהצדיק את המעשה. לדוגמא: ” הפלתי לך בטעות את המשחק, סליחה…. סליחה ששכחתי שגם אתה רצית לבוא איתנו…”

3.      הסבירו על מה אתם מתנצלים ומבקשים סליחה והתכוונו לכך באמת. לדוגמא: ” אני מתנצלת שהרמתי את הקול….שהייתי חסרת סבלנות ולא אפשרתי לך ל….”.

4.      שתפו בקצרה כיצד יכולתם לפעול אחרת או אפילו התייעצו על כך עם הילדים. במקביל לגבי מעשי הילד, נסו לבדוק איתו איך הוא יכול לפעול אחרת, לשנות משהו בהתנהגות בכדי להימנע מקונפליקט בעתיד.

5.        כשאתם מבקשים סליחה הזכירו לעצמם כי ייתכן והוא יכעס וישיב לכם שהוא לא סולח וייתכן ויראה או יתנהג בכעס ותסכול. אפשרו את זה, שקפו לו את מה שעובר עליו ” אני רואה שאתה מתוסכל, כנראה שמאוד נפגעת ….נעלבת… כעסת כש…”. אל תשיבו בכעס ואל תקחו בחזרה את סליחתכם להיפך הסבירו כי אתם מצטערים והביעו אמונה כי ידע כיצד לסלוח לכם אחכ.

הערה חשובה, במקום שבו אתם מציבים גבולות בחינוך על דברים ערכיים חשובים ומהותיים לכם, גם אם הילד נפגע או מתוסכל או מאוכזב מכך אפשר לזהות זאת אך אין על מה להתנצל או לבקש סליחה .חשוב מאוד לא להתבלבל.  אנחנו מבקשים סליחה על מה שבשליטתנו ( בהתנהגות שלנו) אך בחיים יש הרבה דברים מאכזבים שהם לא בשליטתנו והילדים צריכים ללמוד לדעת לחיות עם זה ועדיין להרגיש בסדר. הצבת הגבולות מהווה את הדרך להסתגל ולבנות את החוסן להתמודד גם עם מצבים כאלו. לכן, אפשר להבין את הקושי אך לא לשנות או לוותר.

ככל שאתם תהיו מודעים למודלינג שאתם עושים לילדים ותקפידו על המעשה שלכם, אתם תקרבו את הילדים להבנת מהות ומשמעות הסליחה ואחרי תקופה מסוימת אתם תקבלו בחזרה והילדים יתחילו ‘לבקש סליחה’ ולא ‘להגיד סליחה’ בכל מיני סיטואציות תקשורתיות בחיי המשפחה.

 מאחלת לכולכם חוויה של סליחות באופן שוטף בכל ימות השנה, חוויה של שחרור אמיתי לנפש והעצמת התפקיד ההורי.

מתוך אתר מכון אדלר

 מאת: מיכל אברהם חלק, מנחת קבוצות הורים, מכון אדלר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008