יום ב' 22/10/2018 | 13:46
 
 
 
 
 > יום המשפחה - הכנה לחיים

מאת: שלומית גולדשטיין פרינץ

בעבר הלא רחוק לא היה קיים יום המשפחה. במקומו היה “יום האם”.

אני זוכרת כיצד בשיעורי מלאכה או בשיעורי ציור הכנו לאימא מתנה במיוחד לכבוד יום האם, יצירה שהיינו כל כך גאים בה.

באחת השנים כאשר אחי היה בכיתה א’ בזמן שהכינו בכיתתו את המתנה הוא היה חולה ולכן לא היה לו מה לתת לאימא ביום האם.

כל הדרך חזרה מבי”ס הוא קיטר על-כך שאין לו מה לתת לאימא !

כשהגענו הביתה, שלפתי אני את “יצירת המופת שלי”. אחי פרץ בבכי וביקש מאימא כסף כדי לקנות לה מתנה. אימא אמרה לו שאין לה כסף למותרות. היא ציינה שזה בסדר גם לא להביא מתנה ושהיא יודעת שהוא אוהב אותה גם ללא מתנה. כמובן את אחי כמובן תשובתה לא סיפקה והוא המשיך לבכות ולכעוס על-כך שהוא רוצה לתת לאימא מתנה ולא עוזרים לו. אימא הביטה בו, ניגשה אל ארנקה, ספרה את הלירות הבודדות שהיו בו, ונתנה לאחי מחצית מהן כדי שיפסיק לבכות וילך לקנות לה מתנה.

 

כמה פעמים אנו כהורים רוצים להקל על ילדנו, לקחת מהם את הכאב, את התסכול, את תחושת המבוכה והאין אונים.

כאן נשאלת שאלה האם זה באמת תפקידנו בסיטואציות כאלו או שמא יש לנו שם תפקיד שונה?

אחד התפקידים שלנו כהורים הוא להכיל את התסכול והפגיעה של הילדים שלנו ,להיות אמפטיים- לשקף להם שאנחנו מבינים את התחושה הלא נעימה שלהם. כאן נכנס גם תפקיד הורי נוסף והוא לא לקחת מהם את התסכול, המבוכה וחוסר האונים אלא להיות שם איתם להכין אותם לחיים האמיתיים ,לתת להם את הכלים להתמודד עם התסכול, ולהראות להם שהם אכן מסוגלים לעשות כך. כי הרי לא תמיד נוכל לקחת מהם את התסכול ועדיף לנו תת את הכלים כשהם צעירים כדי שיטמיעו אותם כך חלק מהם. בכך נגדיל את הסיכוי שכאשר הילד שלנו יהיה אדם בוגר יקל עליו להתמודד עם מצב שבו יחווה תסכול ולא רק זו אלא אף יוכל לצמוח משם.

מתוך אתר מכון אדלר - שלומית גולדשטיין פרינץ, מנחת קבוצות הורים, מכון אדלר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008