יום ש' 24/10/2020 | 6:17
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חשיבותו של הטיול השנתי
טיולים שנתיים הם שיא הפעילות הלימודית בקרב תלמידים. הטיול כולל בתוכו חוייה לימודית וחברתית, ומאפשר לתלמידים להרחיב אופקים ולראות דברים שאחרת הם לא היו רואים. למרות זאת, קבוצת הורים מרחבי הארץ חושבת שהטיולים השנתיים כבר איבדו את הערך שהיה להם פעם ושהם רק מזיקים, ועל כן יש לבטל אותם. במאמרי זה, אנסה להתווכח עם הטענה הזאת ולהוכיח שהטיול השנתי רק מועיל לתלמידים. 
הסיבה הראשונה המוכיחה את חשיבותו של הטיול השנתי היא, הגיבוש שנוצר בעקבות הטיול. הרי הטיול השנתי הוא בדרך כלל טיול של מספר ימים ולילות, שבהם התלמידים נמצאים כל הזמן ביחד. בעקבות כל הזמן המשותף שהילדים מבלים ביחד, נוצרים קשרים וחברויות חדשות עם אנשים שלפני הטיול לא היו חברים שלך. עם הטענה הזאת לא כולם יסכימו, שכן תקופת בית הספר מאופיינת ב"חבורות" סגורות של ילדים, וכך הורים למשל יטענו ששום גיבוש שכבתי לא נעשה באמת בטיול כי הילדים נשארים בחבורות שלהם במקום לפתח קשרים חדשים אמיתיים. טענת הנגד הזאת היא אומנם נכונה כשהדבר קשור לימי לימוד, אך כאשר מגיע הטיול השנתי, כל ה"חבורות" האלה מתבטלות.
על מנת להוכיח טענה זאת, אני אתן  דוגמה אישית שלי על חברות חדשה שנוצרה בזכות הטיול השנתי. כשיצאתי לטיול השנתי הייתי בהתחלה מבלה רק עם חברי הכיתה שלי ולא מתייחס לשאר ילדי השכבה. אך בערב, כשקיבלנו זמן חופשי להסתובב בין כולם התחלתי לדבר עם אנשים שלא דיברתי איתם בעבר, ויצא לי להכיר חברים חדשים. כלומר, אילולי הטיול השנתי לא הייתי מתחבר לעוד ילדים שלומדים איתי בבית ספר; וזאת לדעתי המטרה העיקרית של הטיול – גיבוש שכבתי.
גורם נוסף המעיד על חשיבותו של הטיול השנתי הוא, החשיפה למקומות ונופים של ארץ ישראל שלה זוכים התלמידים. כידוע, רוב הטיול השנתי מורכב מטיולים בארץ ישראל באזורי טיול יפייפיים כמו הנגב, הצפון, הדרום וכו'. לולא הטיול השנתי הילדים לא היו מגיעים לאזורים האלה והם לא היו רואים את יופייה של ארץ ישראל, שכן מיוזמתם האישית הם לא יטיילו. מכאן נובע שהטיול השנתי לא רק כולל בתוכו ערכי גיבוש חברתיים, אלא גם ערכים פטריוטים, מפני שהילדים זוכים לראות את ארץ ישראל בכל ייחודה ולהבין למה האבות שלהם נלחמו על הארץ הזאת ולמה גם הם יילחמו על הארץ הזאת בעתיד. לא כולם יסכימו עם הדברים שאמרתי פה, ויהיו כאלה שיגידו שהחשיפה לנופים היא אומנם דבר מאוד חשוב, אך הילדים לא באמת מתייחסים לנופים, הם מתעניינים רק בחטיפים שלהם ובשעה שהם יגיעו לאכסניות. אני לא מסכים עם הטענה הזאת בגלל הדברים שאני זוכר מהטיולים השנתיים שהיו לי.
ראשית, הייתי רוצה לומר שיש משהו קצת מדויק בטענה שבמהלך הטיול הילדים לא תמיד שמים לב לכל הנופים שאותם הם רואים, אך כשהטיול נגמר והילדים נזכרים בטיול ומספרים חוויות, הדבר שהם ידברו עליו יהיה מה שהם ראו ועשו ולא מה קרה בערב באכסנייה. כך היה אצלי, בסוף כל טיול שנתי כשעשינו סיכום של הדברים שנהננו מהם או כשהמשפחה שואלת איך היה, תמיד סיפרתי על ההר הענק שטיפסנו עליו במשך שעות, או על הנוף הירוק והמדהים שראינו, כלומר על נופים שנחשפתי אליהם במהלך הטיול. בנוסף לכך, אם ישאלו אותי בעוד 10 שנים מה אני זוכר מהטיול השנתי שלי בכיתה ט', אני לא אזכור על מה דיברתי או מה עשיתי באכסנייה בערב, אבל אני כן אזכור שטיפסתי על שביל הנחש ואת ההרגשה הנהדרת של להשקיף על המדבר מראש מצדה ולחשוב לעצמי שאני מבין למה אברהם בחר דווקא בארץ ישראל כארץ לעם היהודי.
לסיכום, במהלך המאמר ניסיתי להתווכח עם הטענה שהטיול השנתי איבד מערכו ושיש לבטל איתו, דרך הזיכרונות שלי מהטיולים השנתיים שהיו לי. כך למשל ראיתי שהטיול השנתי הוא אירוע שמגבש בין הילדים בשכבה ויוצר קשרים חדשים, ושהטיול יוצר חשיפה בקרב הילדים לנופים של הארץ ומחדיר בילדים תחושות של גאווה ופטריוטיות. לכן אני חושב שאסור שיבטלו את הטיולים השנתיים כדי שאותן תחושות שהיו לי אחרי הטיול השנתי יוכלו להיות גם אצל הילדים שעתידים לצאת לטיולים השנתיים שלהם.

מתוך אתר אורט
חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008