יום ב' 26/10/2020 | 15:20
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > ההכרה בערך התלמיד מנקודת המבט של התלמיד

מאת: יצחק פרידמן

ההכרה בערך התלמיד ובכבודו: דפוסי התנהגות של המורה
מתן כבוד לתלמיד על ידי המורה באה לידי ביטוי בשלושה סוגי התנהגויות:
1. אכפתיות לייחודי שבתלמיד.
2. הערכה לאינטלקט של התלמיד.
3. הימנעות מפגיעה בתלמיד.

על פי מחקר שערכו שוורץ ועמיתיו ב-1985, סוג ההתנהגות הבעייתית ביותר של המורה בכל הנוגע למתן כבוד לתלמידיו הוא רמת האכפתיות הנמוכה שהוא מגלה לייחודי שבכל תלמיד. כלומר, התייחסות לתלמיד לא רק כבעל תפקיד (כלומד), אלא כאל אדם בעל תכונות המייחדות אותו אישית.

התלמיד מנתח ומפרש את התנהגות המורים כלפיו בשני ממדים: התלמיד כאדם והתלמיד כממלא תפקיד (התלמיד כלומד).

המחבר מדווח על ממצאי מחקר ראשוניים שנערך בקרב 2860 תלמידי כיתות ו, ט ו-יא מכ-30 בתי ספר שונים ברחבי הארץ, שנדגמו אקראית. התלמידים נתבקשו למלא שאלון ובו דיווחו על שכיחות היחשפותם לדפוסים שונים של התנהגות המורים שלהם. עיבוד הנתונים נעשה על פי תורת השטחות ונמצאכי תחושת הכבוד, שהתלמיד סבור כי מוריו רוחשים לו, מורכבת מארבע גזרות (שתיים חיוביות ושתיים שליליות):
1. הוראה מעודדת ומתחשבת: התלמיד כלומד – מתן ציונים טובים, ניסיון לפתור יחד בעיות לימודיות, העשרת ידע התלמידים.
2. שוויון: הומור וחברות: התלמיד כאדם – התייחסות לתלמיד כאדם שווה ערך, המורה מלמד בהומור ומתבדח יחד עם התלמידים.
3. הוראה מנוכרת: התלמיד כלומד – המורה דוחס חומר רב מדי, המורה מטיף לתלמידים מוסר, המורה מלמד נושאים שלא מעניינים את

     התלמידים.
4. השפלה וערעור הביטחון העצמי: התלמיד כאדם – המורה משפיל תלמיד בפני חבריו, מעליב ומערער את הביטחון העצמי של התלמיד.


2. הגדרת המושג "מתן כבוד" לתלמיד

בהתבסס על הממצאים הנ"ל הוגדר המושג "מתן כבוד" לתלמיד: תלמיד חש שהמורה רוחש לו כבוד כאשר המורה מפגין כלפי התלמיד התחשבות, קרבה ושוויון (מבט בגובה העיניים), הן במישור הלימודי והן במישור האישי. במישור הלימודי מתבטאת תחושת הכבוד בהוראה מעודדת ומתחשבת ובמישור האישי – בהומור ובגילויי חברות.

דפוסי התנהגות חיוביים של המורים:

· המורה נוהג בתלמידים בהגינות
· המורה שם לב אל התלמיד ועוזר לו כשיש לו קושי כלשהו.
· המורה מסביר וחוזר ומסביר עד שהתלמידים מבינים וקולטים ורק אז עובר לנושא הבא.
· המורה מלמד ומעשיר את הידע של התלמידים.
· המורה מקבל בדיחות של התלמידים ברוח טובה, כאילו הם והמורה "במעמד שווה".

דפוסי התנהגות שליליים של המורה:

· המורה מביע אי-אמון בתלמידים.
· המורה מערער את הביטחון של התלמיד.
· המורה מדבר בהתנשאות אל התלמידים.
· המורה מלמד בלי לחשוב אם התלמידים מבינים מה הוא מלמד.
· המורה צועק ולא מסביר בדרכים שקטות.
· המורה מלמד בקשיחות ואינו מרשה לעצמו לצחוק.

3. תפיסת התלמידים את המושג "מתן כבוד למורה" על פי ממצאי המחקר המדווח

· התלמידים סבורים , כי מוריהם מתייחסים אליהם בכבוד כאל בעלי תפקיד(לומדים) יותר מאשר בני אדם.
· יותר תלמידים סבורים שהמורה מכבד אותם, מאשר אלה שאינם סבורים כך.
· חוש הומור מפותח של מורה אינו תכונה שכיחה בקרב המורים, לדעת תלמידיהם.
· תלמידים מכבדים את המורה שלהם יותר מאשר הם מחבבים אותו.
· תלמידים חשים שהם לומדים הרבה מן המורה שלהם.
· תלמידים מעריכים במידה רבה את ידיעותיו ואת יכולתו של המורה ללמד באופן מסודר ומאורגן, ובמקצועיות, ואת שליטתו בכיתה.

4. תפיסת התלמידים את המורה כאדם טוב וכאיש-מקצוע טוב
שאלה נוספת שנשאלה במחקר הייתה, האם התלמידים מבחינים בין המורה כאדם ובין המורה כאיש מקצוע? נמצא כי התלמידים מבחינים היטב בין שני ההיבטים בדמותו של המורה: כאדם וכאיש מקצוע.

המסקנות שהוסקו מן הממצאים הן:
· מורה המכבד את תלמידיו נתפס בעיניהם גם כאדם טוב וגם כאיש מקצוע טוב.
· המפתח לדעתם הטובה של התלמידים על מוריהם הוא הוראה מתחשבת מצד המורה.

בעקבות המחקר, המחבר סבור כי ראוי שהמורים יתייחסו אל תלמידיהם בכבוד גם כבני אדם (ולא רק כלומדים) יותר מאשר הדבר נעשה על-ידיהם כיום. כמו כן ראוי, שיותר תלמידים (כיום 60%) יחושו שהמורה שלהם מכבד אותם ומחשיב את שיקול דעתם ויכולתם האינטלקטואלית.

מתוך אתר בין הצלצולים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008