יום ש' 24/10/2020 | 21:21
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > עיקרון ההדדיות של כבוד האדם וחירותו בהיבט החינוכי

מאת: לילך כהן, אורית שפירא, נעמי לביא

ביחסי הגומלין בין האדם לבין זולתו, מצפה האדם מזולתו לשני דברים עיקריים: שיכירו בקיומו וייחסו כבוד לאישיותו ולייחודו על מרכיביהם – מעשיו, מחשבותיו, רגשותיו, תפקידו ועבודתו; ובמקביל לכך, שימנעו מלהקל בו כאדם, מלהמעיט בערכו או להתעלם מאישיותו וייחודו (סיכוי, 1999א'). אומנם "כבוד האדם" מתמקד ביחיד ובחופש הרצון שלו, אך יחיד זה חי במסגרת חברתית ולכן, "כבוד האדם" הוא כבודו של אדם כיצור חברתי ועליו להפגין התחשבות בכבוד האדם של הזולת. אין להכיר במלוא חופש הרצון של הפרט, כאשר הוא פוגע בכבוד האדם של פרט אחר, ולכן אדם אינו זכאי להגנה על כבודו, אם אינו מוכן להגן על כבוד זולתו. מכאן, כבוד האדם הוא איזון פנימי בין כבודם של הפרטים השונים, בינם לבין עצמם. חוקי היסוד בדבר זכויות האדם משקפים פשרה לאומית ביו כוח המדינה לבין זכות הפרט. לפיהם יש לקיים זכויות אדם בסיסיות, ובמרכזן "כבוד האדם", ולשמור על המסגרת המדינית גם יחד. זהו האיזון החיצוני שבין זכות הפרט לבין צרכי הכלל, המבוסס על ההכרה כי פגיעה בכבוד האדם למען מטרות הכלל מותרת, ובלבד שביסוד מטרות הכלל עומדת ההכרה ביסוד כבוד האדם (ברק, 1999).
הכבוד אותו רוכש האדם לזולת, לדעותיו, למעשיו, מותנה בכבוד שבו הוא מתייחס אל האמונות המוחלטות והאוניברסאליות שלו. כלומר, ההערכה שיש לאדם כלפי דעות היסוד של עצמו, היא המכוונת והמכוננת את הכבוד שהוא רוכש לזולת, את ההתייחסות לדעותיו ולמעשיו, וההתחשבות בהם. בקשר שבין הכבוד העצמי ובין הכבוד לזולת, חשוב היבט ההדדיות, לפיו אדם מכבד את דעותיו ומעשיו של האחר רק כאשר האחר מכבד את אלו שלו. בלא הדדיות זו, הופכים היחסים החברתיים ויחסי הכבוד ליחסי כוח בלבד, בהם החלש יותר נכנע לחזק ממנו בהשלטת דעותיו ובנחישות מעשיו (שלנגר, 2000).
עיקרו של הנושא המרכזי בחינוך, "הזכות לכבוד והחובה לכבד", הוא ההבנה, ההפנמה והיישום בפועל של מושג כבוד האדם כערך-על, המשפיע על האדם ומעצב את אורח חייו, איכות חייו והתנהגותו וקובע את הבסיס של מערכת יחסיו עם הזולת. בשם הנושא "הזכות לכבוד והחובה לכבד" מקופל מסר חשוב ביותר והוא עיקרון ההדדיות. המאמין בערך כבוד האדם רואה עצמו חייב להגשימו, גם אם בחלק מהמקרים הזולת אינו נוהג כך. כלומר, כדי לזכות בכבוד חובה עלינו גם לכבד. בהקשר החינוכי, מוסיף אבינון (2000), כבוד הוא תמיד יחס בין בני אדם, ולכן הוא מושתת על עיקרון ההדדיות: אני מכבד אותך ואתה אותי. לכן, חשוב להנחיל לתלמידים את הידיעה כי יחסים בוגרים ובריאים בין אנשים מושתתים על נתינה ולא רק על קבלה. לטענתו, אנו מרבים להדגיש את רובד הזכויות שבמושג הכבוד, תוך הזנחה ואולי גם התעלמות מרובד החובות שבו. הוא מציין את הביטוי "בשביל כבוד צריך לעבוד", כדי להזכיר שבשביל שאדם יהיה ראוי לכבוד, הוא צריך להשתדל ולהשקיע יותר. הכבוד חייב לכלול סטנדרטים, כשהבסיסי בהם הינו הכבוד העצמי. משמעו, להיות אדם פירושו לכבד את עצמך, ורק אדם שמכבד את עצמו יכבד גם את זולתו. סטנדרטים נוספים הינם אמת, אחריות והגינות. החינוך לאמת נתפס כתהליך בלתי פוסק של התבוננות רפלקטיבית וביקורתית בדעותיך ופעולותיך. חינוך לאחריות הוא בעיקר חינוך לאוטונומיה ובחירה, וחינוך להגינות משמעו לסייע לתלמיד לפתח התחשבות בזולת ודאגה לו כמטרה, תוך הוקרה וכיבוד של דעות השונות משלו (שם). אנושיות-הומאניות היא אותה איכות של אופי שמונעת יהירות, פגיעה והתנשאות על הזולת. באמצעות מילים, מעשים ורגשות מבטאת ההומאניות רצון טוב כלפי כל אדם ואדם, כאשר קשיים בחייו של הזולת נחווים מתוך אמפתיה רגישה ואוהדת וכן יש רצון אמיתי לחלוק התנסויות מועילות ומהנות עם האחרים, על מנת להגדיל את אושרם ורווחתם (סנקה, 2005).
היעדר כבוד למבוגרים מצד הילדים, הנו עקב אכילס בחינוך. חלק מהיעדר הכבוד למבוגרים נעוץ בעובדה כי ילדים כמעט ולא מכירים מבוגרים. לכן, חיוני לערוך לילדים היכרות עם מנהגים, סגנונות ושאיפות בעולם של מבוגרים מעולמות תרבותיים שונים (Frostig, 1976).
 מיסוד כבוד הדדי בין מורים לתלמידים, הוא תהליך מתמשך, שכל רכיבי המערכת החינוכית צריכים להיות שותפים נאמנים לו. בתוך בית-הספר עצמו, השותפים לתהליך הם מנהל, צוות המורים והתלמידים. ואילו, בסביבת בית-הספר על ההורים והקהילה להיות שותפים לביסוס מערכת של יחסי כבוד הדדי, וכן על המפקחים, אנשי משרד החינוך והרשויות המקומיות, ליטול חלק פעיל בתהליך זה. חשוב לציין כי, השלב הראשון בתהליך מיסודו של הכבוד ההדדי בין מורים לתלמידים, הוא חיזוק ההכרה בתפקידו המרכזי של המחנך בכיתה ובחייו של הילד בכלל, ולכן חשוב לקיים פעולות במסגרות החינוכיות, אשר יחזקו את הכבוד ההדדי בין המחנכים לתלמידיהם (פרידמן, 1998).
אדד (1995) מוסיף על עיקרון ההדדיות מזווית אחרת. לטענתו, בעולם המודרני, חיינו מכוונים להצלחה חומרית, סיפוקים מיידים וקבלה חברתית, ולשם כך אנו מוותרים לעיתים קרובות על אידיאלים ועל ערכים של עשייה למען הזולת והחברה. הן הילד והן המבוגר מנסים לחוות חשיבות וכבוד, אולם רדיפת הכבוד מטעה אותנו לחשוב שחשיבות עצמנו קודמת לחשיבותו של הזולת, ולכן איננו חוששים להפחית מכבודו למען הגדלת כבודנו אנו. השימוש ברציונאליזציה מטעה אותנו לחשוב שהילד חייב בכבודנו, ואנו נוטים פחות לברר האם גם אנו חייבים בכבודו. רק אם נכבד את הילד בעצמנו, נוכל להביאו לכך שיכבד גם אותנו. הורים המעריכים את ילדיהם, מתחשבים בדעתם ומכבדים אותם, מחזקים את ה"אני" שלהם ומגבירים את מודעותם העצמית. מחקרים שנעשו בארצות הברית העלו כי ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה – יש להם הורים תומכים, הנוהגים בהם בכבוד ושואלים לדעתם. ואלו הוריהם של ילדים חסרי ביטחון מתייחסים אליהם כאל נטל, מפגינים כלפיהם נוקשות וחוסר כבוד ואינם מתחשבים בדעתם.
על המחנכים לשים דגש על רציפותו של תהליך החינוך והלמידה, כך שהילד יורגל מילדותו לאותה מערכת ערכים והתנהגויות שתיתבע ממנו עם בגרותו. הילדים הם הבבואה של האדם המבוגר: מבוגרים המכבדים זה את זה והמתייחסים אל הילד בכבוד, יוצרים רצף התפתחותי חיובי של חברה טבעית שטוב לחיות בה (שם). מחקר שנערך בנושא שמירה על כבוד האדם בבתי הספר, בדק את ההשפעה שיש לעיסוק בנושא כבוד האדם בבית הספר, על המידה בה הם שומרים בבית הספר על כבוד האדם. במחקר השתתפו 606 בני נוער בגילאים 12-18, המהווים מדגם מייצג של בני נוער ישראלים בגילאים אלה. ממצאיו מורים על קשר חיובי בין חשיפה לפרוייקט כבוד האדם לבין ההתנהגות בתוך כותלי בית הספר. התנהגות זו כוללת את מידת הכבוד בה נוהגים המורים בתלמידים, מידת הכבוד בה נוהגים התלמידים במורים, מידת הכבוד בה נוהגים תלמידים בתלמידים אחרים ומידת האלימות בין כותלי בית הספר. אולם, לא ניתן להסיק מכך שהחשיפה לפרוייקט, היא שהשפיעה על ההתנהגות, או להפך יתכן כי בתי ספר שבחרו להשתתף בפרוייקט הם אלה המייחסים מראש חשיבות לנושא כבוד האדם, ולכן ההערכות חיוביות יותר (מכון דחף, 1999).

מתוך אתר האוניברסיטה העברית בירושלים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008