יום ו' 30/10/2020 | 2:57
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > הסיגד שלי

מאת: בית אביחי

יהודי אתיופיה שרדו דורות רבים מנותקים משאר הקהילות היהודיות ובתנאים קשים של התנכלות ורדיפה מצד שכניהם. הם סבלו מרדיפות פיזיות, כגון שריפת ספרי קודש ונישול מזכות החזקת אדמה (יש לזכור כי החקלאות היא מקור הפרנסה העיקרי במדינה), וכן מהתנכלות נפשית - הם הואשמו, בין היתר, ברצח האל הנוצרי ובהריגת תינוקות נוצרים לצורך קורבנות. למרות זאת, שמרה הקהילה על מנהגיה הייחודיים בקנאות אין קץ וחגגה את חגי ישראל. חג הסיגד הוא דוגמה טובה למנהגים אלה.

מקור חג הסיגד הוא בספר נחמיה (פרק ח', פסוקים ה'-ו'; פרק ט', פסוק ג'), שבו מתוארים עזרא ונחמיה כמחדשי הברית בין העם לה'. בשובם מגלות בבל, מצאו השניים את שארית העם שישבה בירושלים מרוחקת מדרכי התורה, ומי שחזרו איתם מהגלות היו ספקנים. "ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם. ויברך עזרא את ה' האלוקים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם וייקדו וישתחוו לה' אפיים ארצה".

המילה "סיגד" פירושה סגידה, השתטחות והרכנת ראש בפני ה'. יש קשר ישיר בין הסיגד ובין חגי ישראל: חג הסיגד נחגג בכ"ט בחשוון, חמישים יום לאחר יום הכיפורים, בדומה לחג מתן תורה, הנחגג חמישים יום לאחר פסח. מכאן המשמעויות הנוספות של החג: החג מזכיר את מעמד הר סיני ומביע את הגעגועים והכיסופים לציון. יום הסיגד איחד אנשים שגרו באזורים מרוחקים ולא יכלו לתקשר באמצעים מודרניים, והיה זירה לפיוס בין אנשים ששמרו טינה זה לזה.

ביניים: צום, שירה ותפילה

כמו בעליות לרגל לירושלים בתקופת

 

 

בבוקר יום הסיגד התאספו ההמונים בצולת בית (בית הכנסת) והוציאו את ספר האורית (התורה) בשירה אדירה. הנשים השמיעו קולות שמחה, הקיסים (הרבנים) זימרו וההמון חזר אחריהם. בראש השיירה אל פסגת ההר נישא ספר התורה, ואחריו צעדו האנשים שהתקבצו מכל הכפרים. חלק מעולי הרגל נשאו אבנים על ראשיהם כסמל לכניעה בפני ה' וכבקשת מחילה על חטאים.

יום הסיגד הוא יום צום ותענית, בדומה ליום הכיפורים, החשוב מכל חגי ישראל. ההמון צם ומענה את נפשו ואת גופו, ומבקש סליחה ומחילה מה'. במהלך היום קראו הקיסים פרקים מתוך ספר התורה, ולקראת סיום כרעו כולם ברך, סגדו (השתחוו), ביקשו מחילה על חטאיהם והתפללו לזכות לראות את ירושלים במו עיניהם.

היום הסתיים בירידה מן ההר בשירה אדירה ובריקודים. ההמון צעד אל הצולת בית לסעודת המצווה ששוברת את הצום, לא לפני שהקיסים איחלו ש"בשנה הבאה נחגוג בירושלים".

ביניים: משמעויות דתיות וחברתיות

באחרונה עבר בקריאה שלישת בכנסת החוק המכיר בסיגד כחג לאומי, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. כיום באים המונים אל ירושלים פעם בשנה, ומתקבצים בטיילת ארמון הנציב או בכותל המערבי. אלה וגם אלה נושאים תפילות לשימור הברית עם ה', וקוראים קטעים מספר נחמיה, העוסק בחידוש הברית, וקטעים נבחרים מספרי דברים וויקרא, המזכירים את הברכות שיבואו על שומרי הברית ואת הקללות שיבואו על מפיריה.

המבוגרים שומרים עדיין על מצוות הצום במשך כל היום. רוב התפילה נעשית בשפת הקיסים, וההמון חוזר וסוגד מדי פעם. עם השנים קיבל החג גוון ציבורי, במיוחד בשנים שבהן הבחירות לכנסת התקיימו במועד סמוך. רבים מבני הקהילה ומקהילות אחרות באים להתבסם מאופיו המיוחד של היום, וכך נוצר קיבוץ גלויות. זו גדולתו של היום.

מעבר למשמעויות הדתיות העמוקות, כמו רבים מבין חגי ישראל, גם חג הסיגד מצטיין ביצירת קשרים בין אנשים. הוא היה ונשאר זירה לפיוס ולפתיחת דף חדש. האופן שבו הוא מנוהל והתכנים שלו גורמים למי שלוקחים בו חלק לחשוב ברוגע, ללא התלהמות, ולקחת דברים בפרופורציה.

זקני הקהילה טוענים שעם ששרד עבדות במצרים, גירושים והגליות רבות – ועל אחת כמה וכמה קהילה שצעדה ברגל מאות קילומטרים במדבריות סודן וסבלה מאבדות רבות בנפש כדי להגשים חלום עתיק - יעבור גם תקופות קשות אחרות. העם ימשיך להתקיים בזכות הדבקות באמונה והערכים שהוא מוריש לדורות הבאים.

ביניים: גשר בין קהילות

אירועי הסיגד בילדותי באתיופיה חקוקים בזיכרוני כאירועים מיוחדים שקשה לבטא במילים. שלא כמו בישראל, באתיופיה נחגג הסיגד בסוף האביב, לפני תקופת הקציר, זמן שבו כל הגבעות היו מכוסות בפריחה אדירה. בנהרות זרמו מים צלולים, שהתנפצו על הסלעים והשמיעו קול שירה, וציפורים בגוונים מרהיבים עפו מענף לענף. ההמתנה לדודים שהגיעו ממרחקים, מלווים בבני גילי שלא ראיתי שנה ויותר, היתה מורטת עצבים, והמתנות שקיבלתי מהקרובים היו יקרות לי מפז. ביום הסיגד היתה עדנה לילדים, ושוחררנו מהמטלות ההרגילות שלנו כדי להתבסם מהניחוח המיוחד של החג.

מאז עלייתי לארץ, אני מקפיד להגיע לאירועי החג המתקיימים בירושלים. בשבועות שלפני הסיגד אני רץ מבית ספר אחד לשני ומדבר על אודותיו. אני מודע להבדלים האדירים בין אתיופיה לישראל, ובשנים האחרונות אחזה בי, כמו ברבים וטובים מבני הקהילה, דאגה שהחג לא רק קיבל גוון שונה, אלא שיש סכנה שהוא ייעלם עם הדור שידע את עברו המפואר ולא ייוותר בלוח חגי ישראל. לשמחתי הרבה, החג קיבל הכרה חוקית. תקוותי היא שהסיגד יישמר במתכונתו הנוכחית ויהווה גשר בין הקהילות השונות, כי תכניו וערכיו האוניברסליים טובים כתשתית לבניית חברה סובלנית ומבינה.

מתוך אתר Reader

 

חגי ישראל בזמן התנ"ך, ההכנות לסיגד נמשכו זמן רב: מי שגרו רחוק התחילו במסע רגלי ימים ושבועות מראש, ואלה שקיבלו את פני האורחים אפו, בישלו וערכו במרץ את מקום קליטת הבאים. בערב החג הכינו כולם – עניים, עשירים, ילדים ומבוגרים - את הלבוש המסורתי ליום החג.

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008