יום ו' 30/10/2020 | 3:51
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > סיפורה של טסי אישטו

מעצבת אופנה. למדה אופנה ב"שנקר". נשואה, אם לשני ילדים, גרה בגן יבנה, בה הקימה מפעל קטן לעיצוב שמלות לפי הזמנות: שמלות כלה, בגדי ערב, בגדי חוף.

עלתה לארץ דרך סודן בסוף 1984. בת בכורה. באתיופיה מתו שני אחיה, במחנה בסודן מתו שני אחים נוספים. הוריה היו מאוד חולים.
טסי: "נשארתי היחידה להוריי. המשפחה הייתה מרוסקת לגמרי. כילדה בת 9 נאלצתי לטפל בהוריי שהיו מאוד חולים. פחדתי שהם ימותו. טיפלתי בהם, הבאתי מים ממרחק של קילומטרים כדי לרחוץ אותם. הבאתי אוכל, ליוויתי אותם למרפאה. אחי הקטן מת לאמי בידיים. כל הלילה החזיקה אותו, לא רצתה להיפרד ממנו. אחר כך היד שלה הייתה משותקת כמה חודשים. ניסיתי לעודד אותם לחיות, אמרתי להם: 'אם תמותו גם אני אמות'.  אחרי שעלו לארץ המשפחה השתקמה, בארץ נולדו טסי עוד שלוש אחיות.

מה סוד ההצלחה? או מה הכוח המניע להצלחה?
טסי: "ההצלחה שלי – היא לא רק שלי, אלא גם של האחים שאיבדתי. אני היחידה ששרדתי, כדי להתגבר על האשמה על כך שנשארתי בחיים - אני חייבת להצליח. זה מקור הרצון החזק ללמוד ולעשות".

מה הרגע הקשה ביותר שהיה בחייך?
"מקצועית: לשלב בין לימודים לעבודה. התמודדות ב"שנקר" שאין לי את האמצעים הכלכליים שהיו לתלמידות אחרות. ועל אף הכול להמשיך ללמוד והצליח."

מה הרגע המאושר ביותר?
"תצוגת האופנה הראשונה שלי, שהצלחתי להקים אותה לגמרי לבד בעזרת חברים והמשפחה שלי".

מה החלומות שלך?
"לנשים כוחות עצומים, אנחנו הנשים צריכות לקחת עצמנו בידיים ולא לחכות לעזרה מאחרים. יש לנו את הכוחות לעשות ולהתקדם. יש לנצל אותם במקומות הנכונים. אני שואפת שיהיה לי מקום לעיצוב בגדים מיוחדים שישלבו בין האמנות האתיופית לישראלית."

מתוך אתר מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008