יום א' 08/12/2019 | 3:32
 
 
 
 
 > עקרונות יסוד לבניית מודלים של חינוך טכנולוגי כחלק ממערכת החינוך

מאת: בתיה שוכן, רם זהבי וגרניט אלמוג–ברקת

שני פרמטרים מרכזיים משמשים עמודי תווך בהתייחסות לחינוך המקצועי הטכנולוגי:
1 . צורכי המשק והחברה, כיעד לאומי של המדינה כחלק מן העולם ומהשוק הגלובלי.
2 . היבט פדגוגי מבחינת הפרט: הצורך של היחיד לטיפוח ולקידום האינטליגנציה החזקה שלו.

“אינטיליגנציה טכנולוגית” כעוד הרכב ייחודי של אינטליגנציות, שבה יש להכיר, וכתוצאה מכך — לאפשר לאוכלוסיית
תלמידים רלוונטית את ההתפתחות וההתקדמות בתחום האינטילגנציה הזו, שהיא המובילה מבחינתם. זאת
נוסף להיבט של צורך היחיד במציאת עבודה שתאפשר לו להתפרנס בכבוד.

3.1 מערכת החינוך כמשרתת יעדים לאומיים
נושא זה מזמן לנו עיון בסוגיה של הקשר בין מערכת החינוך לבין תפקידה במימוש יעדים לאומיים. מערכת החינוך
בארץ מגויסת בכללותה באופן יומיומי לטובת יעדים לאומיים: יעדים של מאבק בתאונות דרכים, מאבק באלימות, מאבק בהתמכרויות, התגייסות למען מגזר שלישי ועמותות, וכמובן הכוונה והדרכה לגיוס משמעותי לצה”ל ועוד. י

יעדים לאומיים
אלה, שאליהם מתגייסת המערכת, הונחו לפתחם של מוסדות החינוך על ידי החברה האזרחית ונציגי הציבור, מתוך ציפייה ודרישה שמערכת החינוך תתגייס בפעילותה להשגתם.
כיום מוצגת המצוקה בתחום התעשייה כבעיה בעלת משמעות לאומית. המנהיגות החברתית והציבורית מבקשות כי בדומה להתגייסות למען יעדים לאומיים אחרים, גם כאן תתגייס מערכת החינוך להשגת היעד. טענתן היא כי למען תפקוד מיטבי של חברה יש צורך בבעלי תפקידים בתחומים שונים ומגוונים, כגון: רופאים, עורכי דין, מהנדסים, בעלי מלאכה, מורים ועוד.
תפקידה של מערכת החינוך, על מסגרותיה השונות )מגן הילדים ועד המוסדות העל–יסודיים השונים(, הוא לקיים תהליכים חינוכיים ולימודיים שונים שמכשירים את התלמיד להשתלבות עתידית בתחומים המגוונים בחברה. סוגיה זו מאפיינת גם ההיבחנות בבחינות הבגרות היא במערך האקסטרני.
תיאוריית האינטליגנציות המרובות על פי גארדנר 1983 .

בחינה מחודשת של בית הספר העל–יסודי המקצועי הטכנולוגי: אידאולוגיה, מדיניות ומודלים
 את השיח על החינוך הטכנולוגי בעולם. ניתן לומר כי שאלת היסוד היא: מהם יחסי הגומלין בין החינוך הטכנולוגי המקצועי לבין תהליכים חברתיים, כלכליים וגלובליים, ומה טיבם? טבעי הדבר כי כל שינוי בתחום ההתנהגות החברתית, בתחום התעסוקה והכלכלה, או בתחום התרבות, יעורר את השאלה העוסקת ביחסים אלו בהיבטים של רצוי ומצוי.
במשך כמאה שנים, מאז אמצע המאה התשע עשרה ועד לאמצע המאה העשרים, היה החינוך המקצועי חלק מתהליך התיעוש. המהפכה התעשייתית ובניית כלכלת המדינה חייבו הכשרת כוח אדם מיומן לתעשייה. מערכת החינוך גויסה לאתגרי המדינה, הכלכלה והחברה. חינוך הפרט כוון כולו לאתגרי הקולקטיב. ההשקפה החברתית פוליטית באותם ימים ראתה אתגר בתיעוש ובתעסוקה, וכיוונה את תהליכי החינוך להובלת הפרט להשגת יעדי המדינה והחברה.

3.2 מתן מענה לפרט היחיד כצרכן של חינוך והשכלה
תעשיינים, כלכלנים ואנשי מדיניות חברתית רואים את המחסור הקיים בבעלי מלאכה, ומתוך כך תובעים שמערכת החינוך העל–יסודית תעניק השכלה גם בתחומים המקצועיים–טכנולוגיים–תעשייתיים בהתאם לצורכי החברה. בניגוד לעמדה זו עומדת עמדתם של פילוסופים, פדגוגים ואנשי מדיניות החינוך, המדגישים את מחויבותה של מערכת החינוך לטיפוח יכולות הפרט, מאווייו וכישוריו. על פי השקפה זו אין לה למערכת החינוך לעסוק בהכפפת הפרט לצורכי החברה. חובתה לטפח את הפרט.
צבי לם ) 2000 (, טוען כי החינוך הוא זירה שבה מתקיים מתח מתמיד בין שלושה אינטרסים יסודיים: החברה, התרבות והפרט. החינוך לעולם מביא לידי ביטוי באופן מובהק רק אידאולוגיה אחת, ומניח לשתי האידאולוגיות האחרות. חוק החינוך הישראלי, כמו תהליכים במדיניות החינוך בשנים האחרונות, יוצר את הרושם כי תכלית החינוך בעת הזאת היא טיפוח הפרט, כשהאינטרסים של התרבות והחברה הם משניים בלבד.
ביטוי לעמדה זו אנו מוצאים בנוסח חוק החינוך )חוק החינוך המתוקן משנת 2000 , סעיף 2(:
סעיפים 5— 8 ממטרות החינוך כפי שהם מופיעים בחוק החינוך המתוקן:
) 5( לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני
אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;
) 6( לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה
ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות
גופנית ותרבות פנאי;
) 7( לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח
מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;
) 8( להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת
את השונה והתומכת בו;
על פי לם, אם נאמץ רק אידאולוגיה אחת, אידאולוגיה של העדפת היחיד, ניצור חוסר איזון במרקם החברתי–תרבותי. בכך ניתן עוצמת יתר ליחיד, ונוביל למצב שיכול לערער על התרבות הנובעת ממסורת וכן על יסודות הראויים לשימור במבנה החברתי. עם זאת לדעתנו, מתן עדיפות לאידאולוגיית היחיד לעומת האידאולוגיות האחרות עשוי לאפשר לתלמיד לרכוש ידע ומיומנויות שיענו גם על מטרותיהן של שתי האידאולוגיות האחרות.
צבי לם מתאר את האידאולוגיות של הפרט, החברה והתרבות כאידאולוגיות המקיימות קשר של מאבק ושל ניגוד בין האחת לשנייה. ניכר שבתקופת המהפכה התעשייתית האידאולוגיה החברתית הייתה אידאולוגיה שלטת במדינות המתקדמות.

בחינה מחודשת של בית הספר העל–יסודי המקצועי הטכנולוגי: אידאולוגיה, מדיניות ומודלים
3.2.1 החינוך הטכנולוגי כמאפשר קידום וטיפוח הפרט
טיפוח הפרט בעניין זה מתבטא בבניית תכנית לימודים המתמקדת בכישוריו של הפרט. ניתוח תכניות הלימודים הקיימות מעלה כי תכנית הלימודים בעיקרה מטפחת חשיבה עיונית וחשיבה מתמטית סביב מקצועות רבים )שתי אינטליגנציות בלבד הן הדומיננטיות(. על פי השקפתו של גארדנר ) Gardner 1993 (, בית הספר צריך לפתח אינטליגנציות מרובות ולהגיש סיוע בהשגת יעדים מקצועיים ותחביבים ההולמים את מגוון האינטליגנציות המסוים של כל תלמיד. אנו רוצים להניח כי ניתן להתייחס ל“אינטליגנציה טכנולוגית” זו לדעתנו מורכבת מן האינטליגנציות הבאות: תנועתית–גופנית, מרחבית ולוגית–מתמטית. התחום המקצועי הטכנולוגי מורכב מתחומי דעת ומיומנויות מגוונות, חלקן מביאות לידי ביטוי את כישוריו הפיזיים של הפרט, חלקן מביאות לידי ביטוי את כישורי התכנון והראייה התלת–ממדית, וחלקן בעלות אופי הנדסי מתמטי.
על פי גארדנר ניתן לטעון שטיפוח הפרט על פי כישוריו והיעדר אחידות במבנה תכנית הלימודים אינם הליך הסללה שלילי, אלא הליך טיפוח אפקטיבי ויעיל התורם לקידום התלמיד, להתפתחותו ולמיצוי כישוריו. על פי השקפה זו יש לצפות כי תלמיד שיקבל מענה לימודי על פי כישוריו ירגיש מחויב יותר וכשיר יותר, ולפיכך יתרום לחברה בדרך קונסטרוקטיבית. על פי תאוריה זו ניתן לתבוע את קיומו של מסלול לימודים טכנולוגי מקצועי ככזה הנותן מענה לתלמידים בעלי רכיב דומיננטי של “אינטליגנציה טכנולוגית”.

3.2.2 החינוך הטכנולוגי כמעכב את פיתוח הפרט
לא כל המאמינים והדוגלים בפיתוח הפרט רואים בחינוך המקצועי הטכנולוגי אמצעי חינוכי התורם להתפתחות הפרט
ולמיצוי כישוריו. יש ביניהם רבים המזהים את החינוך המקצועי הטכנולוגי כמעכב וכפוגע בפיתוח היחיד. לאחר כמאה
שנות חינוך מקצועי טכנולוגי אנו עדים לתחילתו של דיון ציבורי במדינות רבות בעולם, ובישראל ביניהן, על אודות מאפייניו ועתידו של החינוך הטכנולוגי. עתה, לאחר ייצוב העולם התעשייתי ובניית כלכלה תחרותית, ניכרות ההשפעות הדואליות של החינוך הטכנולוגי. ברור שהחינוך המקצועי הטכנולוגי היה אחד הגורמים שהשפיעו על פיתוח תעשייה במדינות רבות. עם זאת, לאחר מאה שנות חינוך מקצועי, ניכר שלחינוך הטכנולוגי יש גם השפעה שלילית, וזאת בהקשר לסוגיות חברתיות.
במדינות רבות נמצא שקיים קשר בין המעמדות החברתיים לבין ההכשרה התעסוקתית הטכנולוגית. במדינות רבות אופיינו פועלי התעשייה, “אנשי הצווארון הכחול”, כמשתייכים לשכבות החלשות בחברה. בתחילת העידן התעשייתי זכה בעל המלאכה המומחה לייחוד ולערך חברתי גבוה. עתה, לאחר מאה שנות תעשייה, השתנה היחס אל עולם התעשייה, ומתוך כך השתנה היחס אל העובד, האומן ואיש הצווארון הכחול. תהליכים של פיתוח טכנולוגי, מיכון ואוטומציה, הובילו רבים לחשוב כי התעשייה הינה דפוס פעולה של העולם הישן, וכי בעולם המודרני יש לפתח דפוסי עבודה וייצור שונים. בעולם המודרני אין עוד ייחוד וערך חברתי גבוה לבעל המלאכה המומחה. כעת עוצבו מחדש המעמדות החברתיים, כשהמעמד החברתי הגבוה שמור לבעלי ההכשרה העיונית התכנונית, או לבעלי הגישה אל המיכון והאוטומציה, ולא לבעלי המלאכה המומחים. שינויי תפיסה אלו הביאו לירידה במעמדם של אומן המלאכה ופועל התעשייה, והפכו את מסלולי הלימוד המתמקדים בהקניית מיומנות מקצועית למסלולים שיש לבטלם. הטענות שהופנו כלפי מסלולי לימוד אלה כללו ביקורת על חוסר העדכון המקצועי וחוסר הרלוונטיות לעולם התעשייה ולמגמות העבודה, שהפכו למתקדמות יותר. ביקורת נוקבת הופנתה כלפי תכניות הלימוד במסלול המקצועי הטכנולוגי ככאלה שאינן מטפחות חשיבה עיונית ושאין בהן תשומת לב להיבטים קוגניטיביים ולהיבטים חינוכיים ערכיים.
4. סיכום
שתי בעיות מרכזיות זוהו במהלך השנים בהיבחן החינוך המקצועי בעולם ובארץ:
1 . ההשכלה הכללית שרכשו התלמידים הלומדים במסגרת החינוך המקצועי 13 אינה עומדת במבחן הזמן,
ועקב כך מהווה חסם להמשך לימודים אקדמיים.
כאן באו לידי ביטוי יחסי הגומלין בין המדינה לבין החינוך הטכנולוגי.
מתייחס בדרך כלל למגוון המקצועות הנחשבים בעולם המודרני כ– .Low tech
בחינה מחודשת של בית הספר העל–יסודי המקצועי הטכנולוגי: אידאולוגיה, מדיניות ומודלים

2 . החינוך המקצועי נכפה על תלמידים משכבות סוציו–אקונומיות נמוכות ומאזורים גאוגרפיים מסוימים, ובכך
תרם לשימור הפער המעמדי. ניכר שתופעה זו שנקראת הסללה הייתה נפוצה גם בישראל, בעיקר בשנות
החמישים והשישים, בהן שובצו ללימודים מקצועיים בעיקר בני שכבות חלשות, עולים חדשים ובני עדות
המזרח.
במטרה להתמודד עם שתי הבעיות הללו, ובעיקר עם עובדת היות תחום לימודים זה תחום לימודי מסליל, ערכו מדינות רבות בעולם, ובכלל זה גם מדינת ישראל, שינויים בתחום החינוך המקצועי הטכנולוגי. רפורמות חינוכיות וארגוניות נבנו ויושמו בתחום זה במהלך השנים, במטרה למנוע הסללה מחד ובמטרה להגדיל את ההשכלה הכללית של התלמידים הלומדים במסלולים אלו מאידך. חלק משמעותי מן הרפורמות שפותחו התייחסו להיבטים תוכניים בתכניות הלימודים עצמה, זאת בשל החידושים התכופים בעולם הטכנולוגיה והתפתחות התעשיות והמשקים, וכן בשל השאיפה למנוע הסללה ולאפשר במקומה בחירה.
במהלך ארבעים השנים האחרונות בחרו קובעי המדיניות בישראל להתמודד עם הבעיות שצוינו לעיל בשני צירים:
1 . העדפת השכלה כללית עיונית לכל תלמיד. לפיכך כל התלמידים במדינת ישראל מיועדים ללמוד ולסיים
את לימודיהם בתום 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות עיונית.
2 . לתלמידים שבכל זאת מגיעים לנתיב הלימודים הטכנולוגי ברמותיו השונות פותחו תכניות לימודים שונות
במהלך השנים )על פי ובעקבות הרפורמות שצוינו לעיל(, בכדי לנסות למצוא איזון בין חינוך מקצועי
לרכישת השכלה רחבה.
בעיות העבר וקיצוצים תקציביים, יחד עם המדיניות שעיקר שאיפתה ללמד את כל ילדי ישראל לקראת תעודת בגרות
עיונית, מתגו את החינוך המקצועי הטכנולוגי כבעל דימוי חברתי נמוך, כך שכיום אנו עדים לנתונים הבאים:
1 . מספר הלומדים בחינוך הטכנולוגי נמוך )בשנת 2008 רק כ– 37% מכלל תלמידי החטיבה העליונה לומדים
במגמות טכנולוגיות(.
2 . קיימת תופעה של נשירה גלויה וסמויה של תלמידים ממערכת החינוך )כ– 8% נשירה גלויה, ורבה יותר
הנשירה הסמויה, שעליה אין נתונים רשמיים(.
3 . תלמידים לומדים במערכת החינוך בפיקוח משרד התמ”ת, כשאין קשר פדגוגי בין מערכת פיקוח זו
למשרד החינוך.
הדימוי הנמוך שדבק בחינוך המקצועי הטכנולוגי מהווה מכשול משמעותי מאוד בפני כל ניסיון לשפר ולקדם אותו. תלמידים רבים שאינם בעלי כישורים המתאימים לחינוך זה )מקצועי/טכנולוגי( מושלכים )“נזרקים”( אליו באין מענה ראוי ומכובד אחר בתוך מערכת החינוך. לעומתם, תלמידים בעלי חוזקות בתחום זה, וכאלו שיכולים להתפתח, להשכיל ולהתקדם באמצעותו, מוצאים עצמם נאבקים להשגת תעודת בגרות עיונית, שאינה מעניקה בהכרח מענה מתאים לצרכיהם האישיים–הפדגוגיים.
לאור הנאמר לעיל, מטרתנו להציע חלופות והמלצות ליישום בתחום החינוך המקצועי הטכנולוגי, כחלק ראוי ממערכת
החינוך בכלל. המודלים מתבססים על העיון הביקורתי בדבר הקשר והמחויבות הערכית שבין מערכת החינוך והחברה ובדבר עמדות, ערכים חברתיים והדרך להתמודד אתם.


מקור המאמר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008