יום ב' 23/09/2019 | 19:18
 
 
 
 
 > חופש הביטוי של המורה בכיתה

שאלה נפרדת היא אם מורה זכאי לחופש ביטוי מוחלט בשיעוריו או בשעה שהוא עוסק בכל פעילות
חינוכית אחרת עם תלמידיו. בהקשר זה עולות שלוש טענות התומכות בהגבלת זכותו של המורה להביע
את עמדותיו הפוליטיות האישיות בפני תלמידיו, מן ההיבט המוסדי, מן ההיבט החינוכי ומן ההיבט
הדמוקרטי.

מן ההיבט המוסדי עולה הטענה שהמחנך לא מגיע לתפקידו כמנהיג טבעי בחברה שהוא יושב בה אלא
ממונה לתפקיד על ידי הממסד. הממסד נתן לו מנדט לחנך, אך לא לעשות שימוש בתפקידו לשם -
אינדוקטרינציה  של עמדותיו האישיות.
טענה שונה במקצת היא שהכנסת פוליטיקה למערכת החינוך עלולה להפוך את מערכת החינוך
הממלכתית ל"זירת התגוששות פוליטית" ולזרוע פלגנות ופירוד בין התלמידים.

מן ההיבט החינוכי עולה הטענה שמלאכת החינוך נועדה להצמיח "לומדים עצמאיים", אנשים חושבים
שמגבשים דעה משלהם על בסיס מחקר יסודי של נתונים ועובדות, ולא מתפקידו של המחנך "לבוא אל
תלמידיו עם 'בשורה'". לפי תפיסה זו, זכותו וחובתו של המחנך להביע את דעותיו בפני התלמידים, אך
רק כשותף לדיון, שאינו כופה את רצונו, שכן אחרת הוא חוטא לחינוך.
ואולם תפיסה זו שנויה במחלוקת; מחנכים רבים סבורים שגם בעידן פוסט מודרני, ואולי דווקא בעידן -
זה, "בית הספר, אסור שישמש ראי לחוליי החברה )ניכור, פער עדתי, אנוכיות ונהנתנות(. נהפוך הוא!

לחנך לערכים מחייבים", הסכימו לכך ש"הצורך הפסיכולוגי של חניכים בביטחון פנימי מקשה על
המחנכים להימנע מחינוך לערכים אלה".

מן ההיבט הדמוקרטי יש הטוענים שתפיסה דמוקרטית שלמה מבוססת על גיבוש עמדה פוליטית
בבחירה חופשית מתוך "שוק חופשי" של דעות, שבו ניתנת לכל עמדה הזדמנות שווה להישמע ולשכנע.
במובן זה השמעת עמדה פוליטית של מחנך פוגעת במידת מה בשוק החופשי, שכן התלמידים הם "קהל
שבוי", שאינו מסוגל "להצביע ברגליו" ולפרוש כאשר הוא שומע עמדה שאינה מתיישבת עם השקפת
עולמו. זה קהל התלוי, במידה רבה, במורה שמביע את העמדה ומערכת החינוך נותנת בידיו זמן
ומשאבים כדי לגרום לתלמידיו להאמין בו ולהעריך את עמדותיו. על כן הטוענים כך סבורים כי השמעת
עמדה פוליטית מפי מחנך מעצימה בצורה בלתי הוגנת את השפעתה של עמדה זו בחברה הכללית.

מתוך אתר הכנסת

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008