יום ו' 20/07/2018 | 5:40
 
 
 
 
 > הערבות ההדדית - בסיס קיומנו

מאת: ד"ר יחיאל שרמן

היהדות מדגישה בתורה שבכתב ושבע"פ חשיבות העזרה לזולת, התחשבות באחר, בשונה, בנצרך. הערבות ההדדית היא הבסיס, היא המסד עליו ניתן לבנות הבית. כאשר לבניין, ויהא המפואר ביותר, יש קרקע רעועה, תשתית קלוקלת, רוח מצויה, ענן חולף יכול להרוס כל מבנה.

פיתוח האדם הבודד הינו יעד מרכזי בתפיסה היהודית והחינוכית. עיצוב דמותו של כל אדם בהתאם ליכולתו מהווה את העיקר. תפילה במניין חשובה, כך בזימון, אך קיים צורך של תפילתו האישית של כל אדם. תפילה בעשרה אנשים מאפשרת לכל אדם לתת את הביטוי האישי שלו מתוך חברותא.

הקב"ה ברא כל אדם וכישוריו שלו. לכל אדם פוטנציאל חבוי, טמון בתוכו. עלינו להוציא מן הכוח אל הפועל כל אש חבוי במעמקי נפשו של אדם. היכולת קיימת – עלינו להביא לידי ביטוי ואצר בלום זה. כל אדם חייב במצוות. כל אחד מישראל צריך לשמור שבת, לברך, להתפלל וללמוד תורה. כל אחד צריך לקבוע עתים לתורה, "והגית בו יומם ולילה". לכל אחד, לכל אדם, לכל יצור אנושי. כאשר שומעים הרצאות, כאשר לומדים בכיתה, המרצה, המורה המלמד קבוצה מתכוון הוא כי כל בודד בקבוצה יקליט, ילמד ויפנים את הנאמר. מיצוי כישוריו של כל אדם בהתאם הוא המוקד בעשייה. יש תלמיד בעל יכולת מתמטית, אחר – אורייני, ויש שהמוסיקה, האמנות והמדע הם המאפיינים את הילד.

מנהלת בית ספר יסודי ממ"ד בשכונת מורשה בפתח תקווה, הגב' דרורית כהן, הבהירה לנו בביקורנו במוסד החינוכי שלושה עקרונות בסיסיים בחינוך, בעיצוב דמותם של הילדים:

אמון, מקצועיות, התמדה.

האמון – הבהירה המנהלת, הוא ההרגל, כפי שאומר הרמב"ם, כדי להטמיע תחום הישגי לימודי, ערכי, חברתי, התנהגותי, יש צורך באמון מתמיד. הצורך החיוני בגיוון האמצעים הנלמדים כדי שהאמון יהווה אתגר ולא שעמום, שהיא תמריץ ערבות הדדית להוסיף להגדיל תורה ולהאדירה. 

המקצוענות – היא אולי העיקרון החשוב ביותר בהצלחה. מורה מקצוען, ידען בהשכלתו, מתחדש כל הזמן. רק הוא יכול להעביר, להקנות הידע והמיומנויות לתלמידים. ההשתלמות של המורה צריכה להיות גבוהה וממושכת. 

ההתמדה – חשובה להפנמה וליישום לתחומים אחרים. ההתמדה המצליחה גורמת לתחושות טובות של הלומד, לאושר נפשי, רגשי ואינטלקטואלי.

כדי לחלוף משלב לימודי מסוים לשלב גבוה יותר, לרמה נוספת, יש צורך קודם כל בהחדרת שלושת התחומים, אמון, מקצוענות והתמדה, ורק אז להוסיף משהו, לשנות, להגביה עוף, ואז שוב משהו חדש – דרך אמון, מקצוענות והתמדה. דרך פיתוח היחיד הבודד בהתאם לרצונו, כישוריו, חייבת להתחשב בסביבה.

היהדות מבוססת על קידומו האינטלקטואלי, הדתי, הערכי של כל יחיד מתוך ראייה חברתית, מתוך זימון, מניין וקהילה.

הרב סולובייצ'יק מדגיש מאוד במאמרו הנפלא על הקהילה חשיבות האדם החי מתך קהילה, עם מחויבות לסביבה, לקהילה. הערבות ההדדית, ההתחשבות בזולת, העזרה לנזקק, לחבר, מהווים את הבסיס החברתי שלנו.

מציין הרב סולובייצ'יק כי לחברה, לקהילה יש מחויבות לקידומו ולפיתוחו של כל יחיד בקהילה. החברה צריכה לדאוג לפרטים שבחבורה.

  חגי ישראל כולם מאופיינים ביחסו של כל פרט, של כל אדם לאופי המועד, אך הכול מתוך הכלל, עם חברים למניין. כל יחיד מתפלל בראש השנה וביום כיפור, אך תפילתו במניין, בציבור. חייב כל אדם לרכוש לעצו ארבע מינים, אך נטילתם בבית הכנסת. אדם בונה סוכה, אך שוהה בה עם משפחתו, ועליו להזמין אושפיזין מדי יום. מעות חנוכה והדלקת נרות בחוג המשפחה. בפורים חייב אדם במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים. דאגת היחיד לציבור, ערבות הדדית במיטבה. המגילה נקראת בציבור. פסח, ליל הסדר חג המשפחה. ברוב החגים ממוקדת תשומת הלב לדור הצעיר, להמשך, להקנות תורה לדור הבא, לטפח ולחנך את ילדינו כדי שהמה יגדלו בעלי השכלה ומידות.

לא בכדי אנו מאמצים אמרת חז"ל "או חברותא או מיתותא". החברות, יצירת חיי חברה והשקעה בכך היא יסוד עקרוני ביהדות. האלטרנטיבה לחברותא היא מוות. אדם הוא יצור חברתי, חיי חברה מאריכים חיי אדם. חייב אדם להשקיע משלו לאחרים, כפי שכתוב בפרקי אבות "קנה לך חבר", קנייה ממש בדמים ובמעשים. 
 

הנצי"ב מסביר, כי ה"אחווה", העזרה ההדדית והסיוע לנזקק אינו בדיעבד, אלא הוא מפרטי צורת האדם, שתהא אחווה שוררת בין אישיה החובות החברתיות היא מלכתחילה, חלקן ממהות האדם.

החפץ חיים בהקדמתו לספרו אהבת חסד מסביר, כי ללכת בדרכיו של הקב"ה היא עשיית חסד לזולת. על האדם להלך אחר מידותיו של הקב"ה. התורה מנחה אותנו לקיים חיי חברה ורעות. ההתנזרות מאנשים אינה מדרכה של תורתנו. בית המקדש השני חרב למרות שהיו יגיעים בתורה וזהירים במצוות, אלא שהיו שונאים אלו לאלו שנאת חינם. העזרה והסיוע שהאדם זקוק אינה רק בתחום החומר. האדם, החבר, הרע זקוק גם לעזרה בתחום הרוח. לצריך לעזור מבלי שתהפוך את האדם ליצור נתמך. צריך לסייע לאדם לעמוד על רגליו מבחינה חומרית ורוחנית. המלמדים, נותני השיעורים המשקיעים מזמנם החופשי הרבה להכנת הלימוד עושים הם מצווה חשובה – באותה ערבות הדדית, באותה אדרת של ישראל ערבין זה בזה. המה משקיעין באחרים, בזולת – רוחניות.

דווקא בתקופה זו, בעידן בו יש משפחות המתקשות לפרנס ילדיהן, צריכים כולנו להתגייס ולקיים מצוות הערבות ההדדית הלכה למעשה. 

הנני מכיר מנהל בית ספר תיכון וראש מכינה קדם-צבאית אשר מפרישים מעשר – עשירית ממשכורתם שלהם ושל רעיותיהם מוקדש לזולת, לנצרכים. המה מקיימים שתי המצוות בערבות ההדדית.

סיוע כספי, חומרי, במזון, באוכל, בספרים, במחברות ובלבוש, ובאותה עוצמה בעזרה בלימודים, בקידומם ההשכלתי, התורני, הלימודי, כדי להכשירם לעמידה איתנה בזקיפות קומה ובגאווה בראש הטור. המה צריכים לקבל סיוע נפשי כדי שיאמינו בעצמם וביכולתם האישית, כדי שיהיו הם בעתיד גומלי החסד.

כפי שסיפר אותו מנהל בית ספר תיכון על תלמידו המצטיין שהשיב לשאלת המנהל כי בתום לימודיו בתיכון יהא "נהג בוס" בצבא. מדוע, שאל, הרי אתה מצטיין ותוכל להיות "בוס"? ראה, השיב התלמיד, אבי וסבי היו נהגי בוס וכך גם אני. למחרת הקיש התלמיד על דלתו של המנהל וסיפר כי הרעיון שלו שיהא בוס התקבל בשמחה בבית.

כיום, שנתיים מאז השיחה שומר הבוס-הקצין המצוין על קשר הדוק מאוד עם המנהל. הוא, בעשייתו כבוס, מספר הקצין מקדם אחרים למעלה ההר.

מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008