יום ש' 17/11/2018 | 2:43
 
 
 
 
 > להיזכר בחורבן ולהיות שותף לבניין

מאת: הרב שי פירון

כשתשעה באב מתקרב, משהו באוויר משתנה. סוג של לאות, ועצב אמיתי. תחושה של העדר גדול, של חורבן, של חסר פנימי עמוק. מתורתו של מרן הרב קוק למדנו ש'כל זמן מאיר בתכונתו'. יש סגולה מיוחדת לזמן, ולא בכדי "חמישה דברים אירעו את אבותינו בט' באב". יש משהו באטמוספירה הרוחנית של היום הזה, כפי שבאותה מידה קיימת סגולה חיובית, הפוכה בחודש אדר שהוא זמן המסוגל לברכה גדולה, ובימי אלול ותשרי לתשובה וכך הלאה. לא בכדי בכל מועד אנו מברכים: "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". היינו, שהסגולה המיוחדת היא לא רק במה שאירע בעבר אלא בזמן הזה וביתר הדגשה בנוסח ברכת נרות חנוכה: "בימים ההם - בזמן הזה".

על רקע הקדמה זו ראוי לשים לב כי לימוד תורת המועדים אינו מהווה עיסוק היסטורי אלא הזדמנות לחידוש ורענון של הערכים הרוחניים והערכיים המאירים את חיינו, ומתוך כל להבחין בין שני מושגים שונים: אקטואליה ורלוונטיות. עלינו להישמר מאקטואליזציה זולה והעתקה של אירועי העבר בשיטת ה'גזור-הדבק' לדורנו. מאידך, בירור ערכיו של המועד תוך הבנת הרלוונטיות שלו ל'אני' הפרטי ול'אני'  הציבורי הינן חלק מהותי ממעגל הזמנים.

בפרשת השבוע משה מזכיר את 'איכה' באומרו: "איכה אשא לבדי". חז"ל במדרש הידוע ראו קשר בין כל שלושת המקומות והנביאים שהנבאו בשם "איכה": "שלושה נתנבאו בלשון 'איכה': משה, ישעיה וירמיה... אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין. אחד ראה בשלוותה ואחד ראה בפחזותה ואחד ראה בנוולותה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם, אמר: 'איכה אשא לבדי טרחכם'. ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה היתה לזונה' (ישעיה א', כ"א ). ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'איכה ישבה בדד' (איכה, א',א')" (איכה רבה א').

כבר בדורו של משה, נזרעו הזרעים הראשוניים לחורבן. אמנם שנאת החינם לא התגלתה במלוא עוזה בימיו, אולם לתהליכים רוחניים נשמתיים יש קצב ברור. אירועי דור החורבן החלו להתקבע בנשמת האומה כבר אז. מי שהיה מקשיב ל'מוזיקה' של חיי הדור ההוא, היה רואה את ניצני חורבן הבית. אולי בשל כך אנו קוראים את 'איכה' שבפרשת דברים בניגון של מגילת איכה. אנו יודעים שמעשה נורא של היחיד משפיע על נפשו. אנו יודעים שלכל מעשה יש השפעה על בנין הזהות של כל אחד. והנה, מתחדש לנו שגם בחייה של האומה, מעשים הנעשים על ידי האומה, אווירה כללית וצורת חיים - יוצרת השפעה נפשית פנימית לדורות רבים. היא נחרתת עמוק בתודעה הלאומית והשלכותיה נכרות בחלוף דורות.

כולנו מכירים את הביטוי "עבירה גוררת עבירה". אירועים היסטוריים אינם מתרחשים על בסיס חלל ריק. יש מה שמחולל אותם: רקע רוחני, תרבותי, סוציולוגי. למעשה החורבן הנורא המתואר על ידי ירמיהו יש שורשים קדומים: בדור המדבר, וכל עוד לא נבנה המקדש - לא תוקן היסוד הרוחני שהביא לחורבנו. לכן, פותחת הפרשה ב"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל", ומבאר ה'שפת אמת': "ונראה מאחר שכתוב 'אל כל ישראל', כי אותן החטאים היו פגם לכל הדורות עד ביאת משיח שיהיה תיקון גמור במהרה בימינו, לכן צריכים לעולם לשוב על אותם החטאים". זהו הרקע לדברי חז"ל כאילו כל דור שלא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו.

שתי מסקנות מרכזיות עולות למקרא הדברים:

הראשונה מחדדת את הבנת האחריות הלאומית שלנו בעת הזאת. אווירה ציבורית, התנהלות כללית, מעשים ומחשבות מכילים פוטנציאל השפעה ארוך טווח. גם להתנהלותנו בעת הזאת, השפעות מרחיקות לכת.  עלינו לקרוא את המציאות העכשווית גם בשפה עתידית: לאן מוליכים מעשינו? מה הן השלכותיהן על אורח החיים של הדורות הבאים?

המסקנה השניה, נוגעת לצורך העמוק לחפש את שורשי החורבן, שהרי טרם יתוקן שורש הקלקול לא יבנה הבית. לא בכדי, מטבע שטבעו חכמים בנוסח תפילת העמידה מתייחס לבנין ירושלים בלשון הווה: "בונה ירושלים". זוהי חובה ממשית, המחייבת אותנו ברגעים אלה ממש. יתכן, וזו הסיבה שעל כל אחד להשאיר בביתו חלק בלתי מסויד, זיכרון לחורבן ירושלים. החובה היא לא לזכור את החורבן ותו לא. החובה היא להיזכר בחורבן ולהתחייב להיות שותף לבנין!

ימי הזיכרון שלנו מאופיינים במבט העתידי שלהם.  בתשעה באב נולד המשיח. מבט מעמיק של אמת על החורבן, תוך הבנת שורשי החורבן ומשמעותו, הם התשתית הבלעדית לבנינו של המקדש. בדרך הבירור הנוקב שלנו, אנו מסוגלים להוליד מחדש את המשיח.

אילו זכינו, היה תשעה באב תופס את מקומו כיום של חשבון נפש לאומי. זה היום בו אנו בוחנים את אורחות חיינו הציבוריים ומקבלים על עצמנו בנין מחודש. אילו ימים של קבלת אחריות, אלו ימים של ניתוח הגורמים והשורשים לימים שהיו, לימי ההווה ולימי העתיד.

התנהלותה הציבורית של החברה הישראלית מכריחה הליך תשובה עמוק. מנהיגות לקויה, העדר צדק חברתי, פערים כלכליים בלתי ניתנים להשלמה, מערכת חינוך הדורשת תיקון גדול, מערכת ביטחון שעברה טלטלה גדולה, מבוכה רעיונית, ועוד כהנה וכהנה עניינים מחייבים אותנו לחשבון נפש מעמיק.

בצדם של כל אלה ניצב צימאון  אישי וציבורי אדיר להימנות על בוניה של ירושלים. תשעה באב הוא זמן ראוי ונכון לעיצובם של חיי הציבור בארץ. זה מתחיל  בקטן, אולם כל זה מוביל לבניינו של הבית הגדול והקדוש, שיבנה במהרה בימינו, אמן.

מתוך אתר ישיבת אורות שאול - כפר בתיה

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008