יום ש' 15/12/2018 | 4:33
 
 
 
 
 > החסד שבאחדות

מאת: ד"ר יחיאל שרמן

בפרשת אחרי מות שבספר ויקרא כתוב: "והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו" (ט"ז, ו')

ביום הכיפורים הכהן הגדול מכפר בעדו ובעד ביתו, היינו וידוי הכהן הגדול על ביתו שלו הפרטי, על חטאיו שלו ושל אשתו, והוידוי השני על חטאי הכהנים ובהמשך על חטאי כלל ישראל.

הרב נבנצאל בפרושו לפרשה זו מבהיר לנו חשיבות היחס ובקשת הסליחה לעצמו אך גם ובאותה מידה לחבריו הסובבים אותו ולכל עם ישראל.

אנו לומדים עקרון חשוב זה ביהדות, חשיבות ה"לב האוהב", כאשר הוא קיים ובא לידי ביטוי בהלכה למעשה הרי נוצרת "אחדות".

בכך אנו לומדים מהעומד בראש הכהונה תכונה חשובה של אחדות עם הזולת, כאשר שוררת אהבה בין אנשים, כאשר כל אחד חש באמת, בכל נימי נפשו את אהבתו לזולת או אז השמחה וטוב הלב גולשות כלפי חוץ.

לא בכדי כתוב לנו בתורתנו "ואהבת לרעך כמוך", נקיים עולם נפלא, מרתק ומעולה אם כל אחד מאיתנו יאהב את חברו באותה עוצמה שהוא אוהב את עצמו.

משה רבנו סרב לקבל עליו תפקיד המנהיגות של עמ"י שמא הדבר יפגע קשה באהרון אחיו - המבוגר ממנו - אהרון שהיה במשך עשרות שנים בקרב עמ"י בהיותם עבדים, נאנק עימם בכאבם, יפגע אם משה שבא מבית פרעה יקבל עליו התפקיד הרם והמרשים של מנהיג עמ"י ביציאתם ממצרים והפיכתם לבני חורין, מתוך אהבתו את אחיו ואת עמ"י כולו חשש משה מפגיעה באחיו ומדוגמא רעה לאחרים.

אך בורא עולם הבהיר למשה ע"פ "שמות רבה" שיש צורך להתאים את תפקיד המנהיג למתאים ביותר, ללא קשר לוותק, לגיל ולתפקיד הקודם.

אך ליבו של אהרון מאז ומתמיד היה של אדם שמח ומאושר, כנה וותרן. הבין הוא בכל נימי נפשו כי שמחת הזולת היא גם שמחתו שלו, כך חש אהרון שעמד גם הוא במנהיגותו של עמ"י.

בכך הפגין אהרון לדורו ולכל אורך ההיסטוריה של העם היהודי חשיבות האחדות של עמ"י, אהרון הפגין כלל עבורנו באהבת האדם ובאחריות כלפי הזולת, כי הכהן הגדול אינו רק אדם פרטי, אלא נושא הוא על גבו אחריות לכל עמ"י, כך יוצרים אחדות, כך במקרה הוידוי וכך בויתור שלו למשה אחיו הצעיר ממנו - כמנהיג עמ"י.

לכהן הגדול העומד בראש העם סגולה מיוחדת כפי שמציין הרב נבנצאל - "אחדות חובקת כל"

כאשר מצוין בהמשך הפרשה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו') - הרי כל ישראל נחשבים לכהנים ביחס לשאר העמים, כאשר קיימת שיתופיות בין האנשים - נוצרת אחדות ועבודת צוות אמיתית ואיתנה, זו משימה אפשרית לאהוב את חברך באותה עוצמה שהינך אוהב את עצמך .

כפי שידוע הסיפור על הצדיק ר' אריה לוין שביקר אצל הרופא עם אשתו שחשה כאבים, הבהיר ר' אריה לוין לרופא כי "הרגל שלנו כואבת", זו אחדות ממשית.

חינוך האדם לאחדות דורשת עמל רב ממושך ורב פעלים במהלך חיי הילד, בניית תכונה זו דורשת פעילויות ערכיות לאורך זמן - כדי להטמיע אהבת הזולת בנפשו של כל אדם.

הדרך להפנמת האחדות איטית, קשה, איתנה וממושכת, כאשר היא נעשית בנחישות, באומץ לב ובעוצמה, בדרך איטית וחווייתית הרי התכונה מוקנית עמוק.

חובה עלינו ללמד הכלים והדרכים כדי ללמוד להקנות אחדות, כאשר אדם חש כי חבריו וידידיו הם כחלק ממנו, מעצמותיו, מבשרו, הרי הוא לא יפגע בו במאומה, שהרי אדם לעולם לא יעניש את ידו הימנית שפגעה במקרה בידו השמאלית.

ניתן ואפשר להגשים משימת על זו ע"י שינון והעמקה מעשית ולא רק לימוד תאורתי של חשיבות האחדות.

כלי חינוכי - ערכי חשוב ביותר להטביע תכונת האחדות היא הנתינה, הנתינה לאחר יוצרת תחילת התחברות לאחר - "כגוף אחד".

היהדות מדגישה חשיבות התפתחותו של כל אדם בהתאם ליכולתו ולכישוריו שלו, למצות כל היכולת הטמונה בכל אחד ואחד, אך יחד עם זאת להתחשב ולהתייחס לזולת. כאשר אדם מוכשר הופך לעשיר - לבעל אמצעים, עליו להפריש עשירית מכל נכסיו, רכושו ועושרו לאחר - לעני. כך גם בעל השדה צריך להשאיר לקט, פאה ושכחה. הנתינה המעשית מחדירה לכל אדם תחושת אחדות - אמיתית ואיתנה.


 

לאחרונה פורסם מאמר בעיתון מעריב על מחקר שנערך בארה"ב שבו הובהר כי אנשים הנותנים 5 דולר (כ- 20 ש"ח) מידי יום לצדקה לאחר, הם מאושרים ועשירים, היינו הצדקה- נתינה לאחר- היא סוד האושר והעושר- כותרת זו שהופיעה בעיתון.

חובה עלינו, על כל אחד מאיתנו, ללמד כל הזמן על מהות האחדות, לאתר רעיונות יצירתיים וחדשנים כדי ליישם הלכה למעשה הנתינה המביאה לאחדות ובעיקר מורים והורים חייבים כל הזמן לחנך הילדים להתפתחות אישית המשולבת עם התחשבות בזולת ואהבת האדם.

משה רבנו שקיבל עליו המנהיגות על כל עמ"י הפעיל במנהיגותו כמה תכונות חשובות ועקרונות במנהיגות - שבו אמנם הוא המנהיג המוביל, המשפיע, הוא העומד בראש העם, אך המשלב ענוה, רוגע, הקשבה, לא להתנשא, לא לבייש, לתת תחושה טובה לסובב אותך, לא לתת תחושת עליונות, לפתח -אופטימיות, חכמה, זקיפות קומה, והכל מתוך דוגמא אישית חיובית וערכית.

חובה על המנהיג בכל תחום לטפח נתינה המביאה לשיתופיות ולאחדות, ההורים בביתם שלהם, המשפחות בקרב השכנים, כלל התושבים בקהילה, כך בבית הכנסת - ההצלחה הראויה לציון נובעת מהפיכתו של בית כנסת למרכז קהילתי, ממקום בו באים אנשים "רק" לתפילה אישית, למקום בו מתקיימת כמובן תפילה במניין בו כל אחד תורם ונתרם, ככל שבבית הכנסת קיימת יותר ויותר נתינה, האחדות והקהילתיות פורחים מעלה.

שיעורי תורה, קביעת עיתים לתורה יתקיימו בעוצמה וברוב עם במקומות בהם קיימים נתינה, שיתופיות, אחדות ואהבה ללא סוף.

לא בכדי מדגישה התורה את חשיבות המושגים: "והגדת לבנך" "ללמוד וללמד" "ושיננתם לבניך"...

כל שהינך רוכש, לומד, משכיל, מחכים, ראוי לנדב חוכמתך זו לאחרים, לא בכדי מבהירים חז"ל חשיבות הלימוד בחברותא - בו כל אחד נותן משלו ומקבל מחברו, הנתינה הגשמית והרוחנית חייבת להיות בהתמדה, בנאמנות, ביושר ובהגינות ללא כוונה טובה אישית.

לימוד חכמה, בינה ודעת הנעשית מתוך התייחסות והתחשבות באחר, בחבר, יוצרת כאמור אחדות ואהבת אדם ובכך יוצרים חברה מלוכדת, איתנה ומעולה.

מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008