יום ב' 22/10/2018 | 13:27
 
 
 
 
 > מגילת רות- הנוחות או הנכות

מאת: אסתר לחמן

זהו אחד הנושאים המצונזרים ביותר בכל התקהלות-משפחתית או חברתית-בתרבות שופעת ארועים  עמוסי אוכל ואדם. בכל מקום בו גרנו למדנו שאסור לדבר על זה- כדי חלילה לא לפגוע ביחסי שכנות וחברים, אך הפעם- לכבוד חג השבועות אני מעזה (טוב,באופן ווירטואלי) להעלות את הנושא הכאוב והרגיש לכולנו- כלים חד פעמיים...
אין לי רשימת חיות שנכחדו בעקבות שימוש בפלסטיק, או אפילו סיבות אקולוגיות לעניין- יש בידי רק את רות המואביה- שנגעה בשורש העמוק הטבוע בכולנו, המונע ומעכב אותנו מלפעול ולקרב גאולה- פנימית כחיצונית.
חז"ל שואלים על סיפור מגילת רות- “מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור  ולא היתר, ולמה נכתבה"? או בפשטות- סיפור מרגש, אבל מה הקטע??
חג השבועות מתקרב- זכינו לצאת שוב ממ"ט שערי הטומאה ולהתקדש לקראת מעמד הר-סיני, ספירת העומר השילה מעלינו קליפות ישנות-עד לחג הצמיחה-חג השבועות.מרגישים את השינוי באוויר? הכל נמשך כרגיל? התבוננו שוב:
בעלה של רות נפטר-ונעמי מבקשת מכלתה לחזור אל ביתה, משפט ההכרות הראשון שלנו עם רות הוא מהמוכרים ביותר- “כי אל אשר תלכי אלך,ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלקיי"...-אופי חלש או אמונה בטוב?
בתור אלמנה טריה היינו מצפים מרות לחפש קצת נחמה-וודאות וביטחון, המהלך שלה הוא הפוך- התמסרות מוחלטת לאי-וודאות, יציאה אל הלא-נודע. כמה כוחות צריך לזה?
בכל ארוע חברתי רווי כלים חד-פעמיים,אני זוכה לשמוע את בעלת השמחה מסבירה לעורכי השולחן כמה זה נוח הכלים האלו-”לא צריך לעמוד ולשטוף אחר-כך,פשוט לקפל עם הניילון וישר לפח"....כמה נוח!
רות הופכת לדמות משנה-בזמן שנעמי מנווטת את דרכה-שולחת אותה לשדה זר ללקט שיבולים בשמש הקופחת, לצד יהודים המתלחשים אודות המואביה הג'ינג'ית(-סבתא של דוד או לא?!)בועז מזהה ברות את אותה נקודה - “ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום,ישלם ה' את פועלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה'”....עונה בועז לרות כשהיא תוהה על החסדים שהוא עושה עימה.
לאחר עונת קציר קשה מביכה, מותשת  ועם ציפיה לא ממומשת מבועז, רות חוזרת לנעמי. ונעמי ברעיון יצירתי נוסף- שולחת את רות אל הגורן, גבר זר, מקום זר, ובקשה הזויה-לא נשמע נוח במיוחד.
נוחות היא לא דבר שלילי בפני עצמו- היא הופכת לבעיה כאשר זה הערך העליון שלנו כחברה- וזה מה שיכתיב את התנהלותנו היומיומית.
אזור הנוחות שלנו הם אותם מקומות,אנשים,רגשות ומחשבות מוכרות-אותם תבניות בהם אנו אוחזים בעיוורון שאינו מאפשר-שינוי,צמיחה ורשות לקרוא שוב את המציאות.
 בתקופה שלימדתי בכלא באר-שבע שמעתי שיר אותו שרו לכל מי שהשתחרר או יצא לחופשה-”עדיף מוכר וגרוע, מאשר חדש ולא ידוע...”(לחן חופשי). עד כמה שזה מוזר ,כולנו שרים את הפזמון הזה בראשנו בסיטואציות מסוימות-” להזמין את החדשים שהגיעו לשכונה?עזוב,תזמין את לוי.”
"שננסה את אבקת הכביסה הזו?בשביל מה,כבר התרגלתי לריח"
"אולי נתפלל השבת בספרדי?הפעם באמת הגזמת!!”
בגיל כל כך צעיר אנו נאלצים להגדיר את עצמנו ואת עיסוקנו-ומזדהים לחלוטין עם העיסוק החיצוני שלנו-תארו לכם שרות היתה מתקבעת בתפקיד האלמנה הצעירה, דורשת מזונות וחוזרת אל מואב,אל כפר ילדותה.
אותו מקום שנותן לנו בטחון וזהות, הופך במהרה לאזור הנכות שלנו! למגבלה בשרות הנוחות המדומה.
כלואים בתוך שגרה מחשבתית, מוגדרים כבר בפני משפחה וחברים, מה יגרום לנו לנסות להעיז ולשנות??? רק משיח, או אולי- הסבתא שלו...
רות המואביה-נטולה כל זהות,שייכות,אולי אפילו אופי-נענית לכל ציווי של חמותה-נשלחת באישון ליל לסיטואציה הזויה ונועזת- למרחב אחר, לא מוכר,לאיש זר.
כשהיא חוזרת שאלתה של נעמי מלמדת אותנו עד כמה היתה גמישה לשינויים-”ותבוא אל חמותה, ותאמר- מי את בתי?”
 רות בוחרת במודע- להרשות לעצמה להשתנות,רות מסמלת יציאה מאזור הנוחות המוכר והידוע, חוסר וודאות וקריאת המציאות מחדש בכל רגע- נתונים הכרחיים לאורח חיים ידידותי לאדם ולסביבה.
ובחזרה אלינו- אני יודעת כמה זה נוח, וכמה ההתחממות הגלובלית לא רלוונטית בעיניך, אני לא מבקשת שתשטפי כלים-יש כל כך הרבה פתרונות יצירתיים לאורח חיים סביבתי ואיכותי, יש כלים מתירס, מסויה, גם חד-פעמי וגם אקולוגי. מה שלא תרצי- אבל זו לא הנקודה.
השאלה האמיתית היא עד כמה אנחנו מרשים לעצמנו לשנות דפוסים ישנים? כמה זמן אנחנו מחזיקות מעמד במרחב לא מוכר- כמה אנרגיה יש לי לבדוק ולנסות מוצרים בעלי ערך נוסף מעבר לנוחות?? וכמה ענווה עברה בגנים שלנו מרות המואביה-כדי שנרשה לעצמנו לוותר ולהשתנות, ומי יודע איזה צמח דוד יצמח בתוכנו.
התשובה שחז"ל נותנים לטעם מגילת רות-
"ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"- התשובה הפשוטה הזו טומנת בחובה מפתח עמוק לתפיסת עולם מופלאה- אותה חיה רות המואביה. זוהי תפיסה סביבתית שלמה-הרואה ערך נוסף מעבר לנוחות הפרטית. זוהי תפיסה יהודית-סביבתית.

חסד הוא מה שנמצא מעבר- מה שלא ניתן בצדק או בדין-נתינה היא יציאה מעצמי לאחר
יציאה מאזור הנכות או הנוחות שלנו- היא בהכרח גמילות חסדים לעצמנו-ולסביבה שלנו.
רק כך נלמד "כמה שכר טוב לגומלי חסדים"-ונברך על כל הבעיות שהן ההזדמנויות המאפשרות לנו לתרגל גמילות חסדים.

חג השבועות מאופיין בחסד-קבלת התורה, הצבע הלבן, מאכלי החלב-ואולי השנה גם הכלים של סעודת החג.

חג-שמח!

מתוך אתר טבע עברי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008