יום ו' 30/10/2020 | 0:26
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חינוך לאזרחות בחברה מתהווה

מאת: ד"ר מאיר ארליך וניסן נווה

דרך אחת להתבונן בחומר היא לנסות להבין את תמונת המצב המוצגת בממצאי המחקר
האמפירי מזוית ראייה של התפתחות מערכת החינוך בתחום החינוך לאזרחות. במרכז
עיונה מנתחת המחברת את דמות האזרח, כפי שמתגלה במחקר האמפירי, ומנסה לגזור
ממנה השלכות לקביעת מדייניות ודרכים בחינוך לאזרחות. לשם כך היא בונה מודל
המתאר את תפקיד האזרח בדמוקרטיה.
ד"ר איכילוב סבורה, שבני נוער בישראל מבינים את מושג האזרחות באופן "פוליטי",
"סיסמתי", "פסיבי", ונעדרים ראייה של האזרחות באפיונים לא פוליטיים, התנהגותיים
ואקטיביים. בני נוער בישראל מפחיתים מחשיבותה של מעורבות אישית אקטיבית בקהילה
ובחיים הפוליטיים.
"אחריותם" של המורים להתגבשותן של עמדות כאלה מתמצית בתפיסה שתופסים המורים
את אזרחותם הם ואת תפקידם בחינוך לאזרחות. המחברת מצביעה על דמיון רב בין
עמדות המורים לעמדות המתבגרים. אלה כמו אלה מחשיבים את חובת הנאמנות והציות
יותר מאשר את ההשתתפות הפעילה והבחירה בערכים. מן המחקר אמפירי עולה,
שמורים ותלמידים מייחסים חשיבות לפן הפסיבי של תפקיד האזרח, שכמרכזו ציות לרשות,
ומפחיתים מחשיבותן של יוזמה אישית, התנדבות, השתתפות וכו'.
בעזרת משפט מיפוי מורכב מתארת המחברת את הממדים (ההיבטים) המאפיינים את
תפיסת מהותה שלה האזרחות בדמוקרטיה. היא מונה עשרה ממדים, והמעניינים שהם
הם: תפיסה המתבטאת בתמיכה מילולית או בהתנהגות בפועל, עמדה המבוססת על רגש
לעומת עמדה המבוססת על הכרה, עמדה או התנהגות המושתת על הנעה פנימית לעומת
זו המושתת על דרישה חיצונית, התייחסות המבטאת הסכמה והזדהות לעומת אי הסכמה
ומחאה ובאה לידי ביטוי בפעילות בעלת אופי פוליטי לעומת פעילות בעלת אופי "אזרחי".
איכילוב בוחנת מהם מוקדי התוכן והאוריינטציות בדימוי האזרח הטוב:
האם במרכז האיפיון עומדת צורת היחסים של יחיד מול הרשות, כמו שמשתקפת במושג
"שומר חוק" או שמא צורת היחסים של יחיד מול יחיד, כמו למשל במושג "חבר טוב"?
האם במוקד התוכן עומד הערך צייתנות או שמא מוסריות, הגינות וכדומה? מתעוררת כאן
בעיה הקשורה בהמשגת "אזרחות". ייתכן שהמושג או הקטגוריה "אזרחות" מצד
המשמעויות המשוקעות בה או משתמעות ממנה בתרבותנו, אינם חובקים את המניפה
הרחבה של מוקדים או אוריינטציות שאותן מחפשת איכילוב בתודעת הנבדקים, מאחר
שאת הכללתם במונח אזרחות היא הניחה כנתון. כך, למשל, יתכן ש"חברות", "יחסי אב-
בניו" וכן "מוסריות" ו"הגינות" אינם תת- מושגים כפופים למושג "אזרחות"; יתכן שמושג ה
נוטה יותר לכיוונים של "תפקידים חברתיים" (יחיד מול רשות), מאשר לממד ה"פרסונה" –
לתחום הפרסונלי- אישי, האינדיוידואלי. המושג "אזרח" אינו חולש על כל מרחב
המשמעויות הנגזרות מן היחס 'יחיד מול אחרים', אלא רק על אותו תחום שיחיד נפגש
ברשות או בממסד וכן ביחסים בין "קבוצות" ("גזרות חברתיות").
לגבי מערכת החינוך מרחב תיחום משמעויות המושגים הוא רלבנטי מאד לגבי תכנון תכנית
הלימודים. מתברר, שתחומים הקשורים לאיכויות פעולה בממד האישי, אינם מתממשים
בחינוך לאזרחות, אלא דורשים מאמץ חינוכי קוריקולארי לעצמם.
המודל לניתוח תפקידי האזרח משמש את המחברת גם כמכשיר להבנת החינוך לאזרחות
בפרספקטיבה הסטורית. השאלה המרכזית היא מהי דמות האזרח, שמיקדה אליה את
מאמצי החינוך, החל מתכנון לימודים, הפקת חומרי למידה ועד הפעלת תלמידים במרחב
הקוריקולרי והחוץ קוריקולרי, והתשובה שהמחברת מוצאת היא שכל המאמץ החינוכי, כולל
היסודות של טיפוח הילד הגדל, היו משועבדים למטרות החינוך לציונית.
החינוך לאזרחות ציונית התאפיין בהדגשת היסוד הרגשי והחוויתי, ואילו יסוד החשיבה
הבקורתית צומצם. התלמיד חונך לבטא הסכמה והזדהות ולהתעלם מן הבעייתי ומעורר
המחלוקת. בית הספר לא פרס בפני תלמידיו דימוי רחב של תפקיד האזרח וממילא לא
הוכשרו התלמידים לחשיבה אוטונומית לבחירה ולהכרעה בי אלטרנטיבות.
התמורה שמצביעה עליה המחברת, חלה במעבר מתקופת היישוב לתקופת המדינה
והתבטאה בהפחתת היסוד החגיגי, הרגשי- חוויתי- קולקטיביסטי ומנגד הדגשת ערכים כמו
סובלנות, פלורליזם, שונות וכדומה. לעומת מערכת חינוך המושתתת על תכנים שמקורם
אידיאולוגי בתקופת היישוב פיתחה מערכת החינוך בתקופת המדינה יסודות מקצועיים
מעוגנים במושגים ובגישות מתחום מדעי החברה.
המחברת עומדת על חיזוק מגמת האינדיוידואליזציה במקום המרכיב של הקרבה טוטאלית
למען הכלל.
המחברת מציגה בספרה מערכת ראיות, והקורא רשאי לגבש על פי תפיסתו לכעין "כתב
אישום", או לחילופין "כתב זיכוי", על מערכת החינוך לאזרחות. דומה שנטיתה של
המחברת היא לחיזוק הכיוון הביקורתי. על רקע הניתוח ההסטורי, הבוחן קווי מדיניות
עקרונות, דרכים ואמצעים, עשוי הקורא לתהות על משמעות ה"מצב" החינוכי בהווה: ירידה
ברמת המחוייבות הערכית, ירידה בתפיסת המחוייבות לכלל, ירידה בנכונות להקרבה,
ירידה בזיקה למערכות סמלים וטקסים מלכדות.
המחברת מצביעה על תמורות במגמות ובנהלים בתחום החינוך לאזרחות בכוון של
אינטלקטואליזציה ואקדמיזציה על חשבון היסוד הריגושי חברתי.
חשיבות ספרה של אורית איכילוב בכך שהוא שופך אור על מאמצי החינוך לאזרחות על פני
עשרות שנים, ובוחן מערכת מורכבת של פעולות חברתיות ופוליטיות מכוונות – החל
מקביעת מדיניות, דרך פיתוח תכנ"ל, עיצוב התכניות, הכשרת המורים ובניית סביבה
לחינוך הלא פורמלי וכלה בפועלות הערכה, שכולן מגוייסות בהתאמה לעיצובו של תפקיד
האזרח.
המתודולוגיה, ששימשה את איכילוב לצורכי חקר העבר וריכוז מידע על תפיסת דמות
האזרח בהווה, שבמרכזה מודל תפקידי האזרח בדמוקרטיה, עשויה וצריכה לשמש מכשיר
לתכנון לניתוח ולביקורת דמות החינוך.
לכאורה, מעיד הספר על "שליטת החינוך" מכוחה של תפיסה כגון זו של ריגר – "בית הספר
הוא משתלה של חברת העתיד". האמנם כך הוא?
חשוב לציין שהמחברת בוחנת את הכוחות במרחב הפוליטי- חברתי- תרבותי, המחוללים
תוצאות חינוכיות, ואשר בית הספר "נסחף" לשרתם.
קריאה בספר מעוררת לתהיות בדבר כוחם או חולשתם של בית הספר ומערכת החינוך
בניווט ובהכוונת דמות החברה: האם בכוחו של בית הספר לעמוד מול לחצים חיצוניים
גורפים אלה?

מתוך אתר ארגון המורים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008