יום ש' 24/10/2020 | 20:29
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חינוך לאחריות ציבורית כבסיס לאזרחות

מאת: אסף מצקין - אורי ארבל גנץ - מיכאל מירו

"אזרחות" היא מושג המחבר בין הפרט, האדם היחיד, ובין המדינה. "אזרח" הוא מי שנמנה על בני
המדינה, ובמדינה דמוקרטית אף יותר מכך הוא מ"בעלי המניות" של המדינה. הוא המשאיל לנבחריו את –
המנדט לתקופות קצובות מבחירות לבחירות. חוקות דמוקרטיות לא רק שמגדירות את חירויות הפרט ואת
זכויותיו אלא מכוננות את הרשויות השלטון ומעגנות את כפיפותן לאזרחי המדינה.
מכאן ניתן גם להבין מדוע במרבית המדינות הדמוקרטיות לומדים תלמידי התיכון את לימודי הדמוקרטיה
(Democracy Studies) במובנם הרחב והמהותי ולא רק לימודי אזרחות (Citizenship) . שהרי
"אזרחות" היא חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה, היא נובעת ממנה ואף מקיימת ומבטאת אותה.
במדינת ישראל נבחנים תלמידי התיכון במקצוע האזרחות כמו גם במקצועות רבים נוספים. הגם שאין
חולק אשר לחשיבות הידע כחולייה חשובה בפיתוח הזיקה של הנוער אל המדינה והחברה.
הרי שאין מנוס מן השאלה: האם הלימודים הפורמאליים, אכן משיגים את מטרתם?
האם די במתכונת הנוכחית כדי לתרום לפיתוח אזרחות טובה ולהתפתחותם של אזרחים "טובים"
ומועילים לחברה?
נדמה כי במתכונת הלימודים הקיימת, אין די השקעה בטיפוח חשיבה ביקורתית ובחינוך למעורבות
אזרחית כבסיס למנהיגות ומצביעי העתיד.
פיתוח אזרחות טובה, שבמרכזה כבוד האדם וכיבוד הזולת בחירויותיו ובזכויותיו, אינם יכולים להסתכם
בלימודים במתכונתם המתקיימת כיום במערכת החינוך. בתוכניות לימודים שונות כלולים תכנים
ופעילויות רבים ומגוונים, הבוחנים את הדמוקרטיה בעיקר בהיבטים פורמאליים, פחות מכך בהיבטים
מהותיים. נושא יסודי כאחריות ציבורית אינו מצוי כלל לא במקצוע האזרחות ולא ביתר מקצועות -
הלימוד.
ליבת העיסוק בחינוך לאזרחות צריך להיות מנוסח כחינוך לאחריות ציבורית. אינכם יכולים להיות
אזרחים טובים אם אינכם נושאים באחריות ציבורית רחבה.
לא זו, גם זו: בעוד שהיבטים טכניים של האזרחות והדמוקרטיה הישראלית ניתן וצריך ללמד בגיל
הבגרות והתיכון חינוך לאחריות ציבורית יכול וצריך ללוות את הילדים כבר מן הכיתות הנמוכות בבית –
הספר היסודי אף קודם לכך בגן ולהימשך גם במסגרת הלימודים להשכלה גבוהה. - -
 
מדוע "אחריות ציבורית"?
התנהגות אחראית היא זו אשר נעשית מתוך מחויבויות שאדם נטל על עצמו ותוך הימנעות מעשיית
מעשים אסורים. התפיסות אודות "מותר" ו"האסור" משתנות מחברה לחברה, מזמן לזמן, והם נקבעים
מתוקף חוקים כמו גם מנורמות חברתיות. מכאן גם ההקשר בין האחריות הציבורית של אדם ובין
המעטפת החברתית המקיפה אותו: אדם אחראי מתנהג בדרך המוסרית והאתית המוגדרת על ידי החברה
במסגרת ההוראות, הכללים, הנורמות והערכים המאפיינים אותה והנהוגים בה.
ככל שמדובר במדינה דמוקרטית, למרות שלא נקבע באופן רשמי סרגל לאחריות ציבורית, הרי שכלליו
מוגדרים תחת המטרייה הרחבה של עקרונות השוויון, החירות וכבוד האדם. ממסגרת זו עולה כי יש
דברים שאדם אחראי לא יבצעם מאחר ואינם עומדים בדרישות היסוד, או התנהגויות שאין להתנהג בהן
ולו בגלל שאין זה מקובל לעשותם, גם אם אין חוק אשר מעגן את האיסור באופן רשמי. אדם אחראי ימנע
ככל יכולתו, דרך משל, מלעמוד במצב של ניגוד עניינים אשר עלול להביא אותו לפשרות העלולות לפגוע
בשלמות או בהגשמת העניין עצמו. אדם הנושא בתפקיד ימנע מלהטיל אחריות לכישלון מעשיו על אדם
אחר ורבות אינספור הדוגמאות.
מתוך הדיון הדמוקרטי הבסיסי וערך השוויון המכונן אותו ניתן לגזור כי התנהגות אחראית מבחינה
ציבורית היא זו הנמנעת מלפגוע בזולת, וקודם לכל - ביסודות החלשים בחברה. התנהגות אחראית
מבחינה ציבורית היא התנהגות של יחיד או קבוצה הפועלים לשיפור מצבם של החלשים בחברה, מחד
גיסא. ומאידך, מתנגדת לכל תופעה של שחיתות, עבריינות או אלימות. יתרה מכך, חינוך לאחריות
ציבורית יוביל לצמצום תופעות שליליות אלו שהשתרשו ברחבה הישראלית. גניבת בחינת הבגרות,
הדלפתה, הפצתה והשימוש שנעשה בה, אינם עדות למעשה קונדס אלא ביטוי לחוסר אחריות. מעיד הדבר
יותר מאלף מילים על שחיקת הנורמות והיעדר אחריות ציבורית במקומותינו. אין ספק כי האחראים
למעשה צריכים להיענש בחומרה אך כדי שלא יישנו מעשים מסוג זה, אין להטיל את התפקיד על גורמי
אכיפת החוק. מניעה תעשה אך ורק על-ידי חינוך לאחריות ציבורית.
במדינת ישראל, מעבר לעובדה כי אין סרגל לאחריות ציבורית, קיימות תופעות של התעלמות הממשל
ונציגיו מעקרונות של אחריות ציבורית ובשל כך, החברה הישראלית יודעת לא מעט תופעות שכאלה
המכרסמות לאורך זמן במרקם הדמוקרטי שבה, ביציבותה, בחוסנה ובלכידותה. אמון הציבור במוסדות
הדמוקרטיים נשחק והולך בין היתר עקב חוסר אחריותם של העוסקים בפוליטיקה, אך לא פחות חוסר
אחריותו של הציבור שאינו מביע די את אכזבתו מהתנהלות צרת אינטרסים של נבחריו ובכיריו.
מדינות דמוקרטיות חלוקות ביניהן באשר למידת ההתערבות של הממשל להגנה על החלשים ומידת
הרגולציה שניתן להשית על החברה. המחיר הציבורי שהחברה נדרשת לשלם עבור הסיוע לחלש אינו
בהכרח זוכה לתמיכה בחברה שהכלכלה החופשית מרכזית בה והערך המרכזי בה הוא הישגיות חומרית.
מאידך, המשבר הכלכלי העולמי בשנת 9002 וקריסתם של תאגידי הענק בעיקר בארה"ב הגבירו את
הקריאות לחיזוק המרקם החברתי, לצמצום פערים בין קבוצות ולהרחבת רשת הביטחון מפני מנגנוני
השוק החופשי. זאת לצד מגמות שונות בעולם המערבי המצביעות מזה שלושה עשורים כי החברה
האזרחית מרחיבה את פעילותה ההתנדבותית, את ההתארגנות של קהילות ושל קבוצות לצד התארגנות
השוק ו/או המדינה. בישראל, הגם שהשפעות המשבר הכלכלי היו פחותות מכפי שנרשמו במדינות
אחרות, הדיון הציבורי סביב שאלת מעורבותה של המדינה ודרכי התערבותה שריר, בריר וקיים. מחד, יש
שקוראים להרחבתה של הכלכלה החופשית; מאידך רבים התומכים רבים התומכים בהרחבתה של רשת -
הביטחון החברתית. אולם, אלה גם אלה משמיעים קולם בדבר חשיבותה של היושרה הציבורית, ככל
הנראה מתוך אכזבה על היעדרה מן המרחב הציבורי. הייתה יאמרו הוותיקים ואיננה עוד. ובאין מלך - -
אחראי בישראל איש הישר בעיניו יעשה: זה יבנה את מגדלי הולילנד, אחר יטה וייקח מקופת העמותה -
עליה הוא אחראי, שלישי ימסור את הרכב לאשתו ויטען כי הוא זה שנהג ורביעי, ידליף בשוגג או שלא
את בחינת הבגרות. איש הישר בעיניו יעשה וזעקת הציבור אינה נשמעת, בעיקר מפאת חוסר ההבנה כי
מעשים אלו פגיעתם רבה במרקם העדין של החברה.

חינוך לאחריות ציבורית
למערכת החינוך תפקיד מהותי בטיפוחה והטמעתה של אחריות ציבורית, בהקנייתה של ערבות הדדית בין
יחידים ובין קבוצות, בדאגה לסיוע ותמיכה בחלשים, לשיח מכבד ומכובד בכל זירה, לפיתרון בעיות
באופן לא אלים ולא מתלהם, לאחריות מצד נבחרי ציבור ולמעורבות אזרחית פוליטית. -
חינוך למעורבות ואחריות ציבורית מהגיל הרך ועד לגיל מבוגר בכלל מוסדות החינוך הפורמאליים -
והבלתי פורמאליים הוא הכביש המהיר והבטוח להתנהגות אחראית של אזרחים. -
מעבר ליצירת אקלים שבמהותו האחריות הציבורית, תפקידם של המורים והמחנכים להבטיח שנושא
האחריות הציבורית בדגש על אחריות נושאי המשרות הציבוריות יעלה על סדר היום. כאמור, המטרה -
בכך היא כפולה:
א. חינוך לדור העתיד של המנהיגים חינוך לאחריות ציבורית הוא חלק מתכנית ארוכת טווח ובראיה -
עתידית. כיום, מצב הדברים הוא שנושא האחריות הציבורית ובעיקר נשיאה באחריות, מוטלת לפתחה של
המערכת המשפטית. התלמידים של היום הם מנהיגי העתיד בכלל המגזרים. חינוך לאחריות ציבורית מגיל
הגן, דרך מערכת החינוך וכולל מערכת ההשכלה הגבוהה, יעגנו במודעות את נושא האחריות הציבורית.
ב. חינוך לאזרחות פעילה בסיס הידע הוא התנאי ההכרחי להשתתפות פוליטית רציונאלית ומושכלת. -
סקרים ומחקרים רבים מלמדים כי מרבית האזרחים אינם מוטרדים מרמת השחיתות או חוסר התפקוד של
נציגיהם. לעתים אפילו להפך. למערכת החינוך תפקיד מרכזי בהקניית ידע פוליטי ובמודעות לעובדה כי
חוסר אחריות ציבורית מצד נבחרי ועובדי ציבור מסכנת את הדמוקרטיה ופוגעת באזרחי המדינה.
נושא זה אמור להוות מקור לדאגה במדינה דמוקרטית ומצריך התייחסות חינוכית פדגוגית. -
לסיכום, חשוב לציין כי עסקינן בחינוך לאחריות ציבורית ולא בלימודי אחריות ציבורית. חינוך זו הגישה
הנחוצה למתן הכלים לכל אחד מאזרחי המדינה להגדיר את החבות שלו כלפי עצמו וכלפי הסובב אותו,
לקראת קהילה המבוססת על סולידאריות וחזון משותף בחברה רב תרבותית. -
הכותבים הם מקימי "השדולה לחינוך ואחריות ציבורית

מתוך אתר

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008