יום א' 25/10/2020 | 4:14
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > מה הוא מקומה הנכון של הטכנולוגיה בחינוך ובהוראה?
מאת: גלעד גולדשמיט

השאלה המוסרית שייכת לתורת החינוך ולמעשה החינוכי כדבר כמעט מובן מאליו. אם לא תמיד במעשה עצמו הרי שלפחות בכוונה, בתאוריה יש לשאלה המוסרית מקום מרכזי בכל תורה ומתודה חינוכית. איזה מקום תופסת הטכנולוגיה בקשר שבין חינוך למוסר? האם יש לה השפעה כל שהיא על המישור המוסרי בתהליך החינוכי? אם כן, איזו? עד כמה?
כביכול נמצאת הטכנולוגיה על עזריה השונים במקום ניטראלי, אובייקטיבי. מכשירים הנם רק מכשירים ואפשר לעשות בהם שימוש חינוכי ומוסרי ושימוש לא חינוכי ולא מוסרי. הדבר אינו תלוי במכשיר, אלא בשימוש שעושים בו. דוגמא מצוינת להלך מחשבה זה באה לידי ביטוי בעיסוק הבלתי נלאה בפורומים חינוכיים ואקדמיים בתכני הטלביזיה וההתעלמות הכמעט מגמתית מהשפעת הטלביזיה עצמה, כמדיה, כמכשיר על התפתחותו של הילד.
מהנאמר לעיל כבר ראינו שהדבר אינו מדויק ולטכנולוגיה מהות בפני עצמה ולכן גם השפעה מסוימת מאד על העושים בה שימוש. היא אינה אדישה, אובייקטיבית, אלא משפיעה מעצם מהותה, מעצבת ויוצרת מציאות, במיוחד עבור ילדים בגיל צעיר. הסביבה הטכנולוגית, העזרים הטכנולוגיים יוצרים ופועלים עבור האדם, במקום האדם, עושים עבורו, חוסכים למענו את הצורך להיות פעיל, נמרץ, יוצר. כך לגבי המכשור הבסיסי של חיי היום-יום, בתחום האלקטרוני (טלביזיה, מחשב, תקשורת אלקטרונית וכיו"ב) יוצרת הטכנולוגיה בנוסף עולם פנימי, שלם, מורכב, צבעוני ומלא וכך חוסכת מהאדם את הצורך ליצור בעצמו את עולמו הפנימי. עבור המבוגרים מהווה עובדה זו הקלה, מפנה זמן לדברים משמעותיים אחרים, אתגר גדול במקרים רבים, לעיתים שעשוע, הנאה או סתם בילוי של זמן; עבור הילדים זוהי כפי שראינו הדרך הטובה ביותר איך לא להכינם כראוי לחייהם בעתיד, להרפותם, להחלישם, לרוקן אותם מכל מאמץ וכוח פנימי וכל יכולת לגייסם בעתיד, ולהפכם לבסוף לעבדי הטכנולוגיה בהמשך חייהם.

המוסר קשור לכוחותיו העמוקים ביותר של האדם. למקום בו כוחותיו הפנימיים, העצמאיים והאישיים ביותר באים – או לא – לידי ביטוי. רגש וחוויה מוסריים, התנהגות מוסרית והכרעה מוסרית מופיעים מתוך ובתוך האלמנט האקטיבי באדם, במקום בו אנו חווים את מרכז ישותנו. וההפך, כאשר אדם נותן לאנשים אחרים, לסביבה, ליצרים ותשוקות ולכל זה שאינו ממש הוא עצמו לפעול ולהשפיע עליו, כאשר הוא פסיבי, חסר עצמיות מופיעה בדרך-כלל התנהגות לא מוסרית. נושא ההתמכרות מהווה דוגמא טובה לכך, בהשפעת אלכוהול, סמים או כל התמכרות חיצונית אחרת יכול האדם לעשות את הדברים הנוראיים ביותר, שוב ושוב, וכל פעם – כאשר הוא חוזר לעצמו – להצטער על כך מחדש.
חינוך שקשור למוסר חייב אם כן לנסות ולטפח את הכוחות הפנימיים, האינדיבידואליים, היוצרים של הילד. את יכולתו לעשות, לפעול, להיות פעיל פנימית וחיצונית, למצוא שוב ושוב את החיבור למרכז ישותו.
ההקשר לטכנולוגיה ברור, זו כפי שראינו אינה כלל וכלל אדישה, "רק מכשיר". היא יוצרת סביבה בה הילד אינו אקטיבי, אינו פעיל חיצונית ופנימית, בה הכל נעשה עבורו והוא פשוט צריך לפתוח את חושיו לצרוך באופן פסיבי את המובא לפניו. השפעת הטכנולוגיה מהווה את הניגוד הגמור לכל התפתחות מוסרית אפשרית של הילד המתהווה משום שהיא מחלישה אותו, מרוקנת אותו, הופכת אותו לתלותי ונגרר ובסופו של דבר מונעת מראש את יכולתו לפעול מתוך מרכז פנימי חזק ויציב.

מחוץ ומעבר לכל הנאמר לעיל, שמתייחס באופן כללי להשפעה הא-מוסרית של הטכנולוגיה כמדיה, כאמצעי ללא קשר לתכניה וללא התייחסות למכשיר זה או אחר ניתן לומר כמה מילים גם על אחד המישורים הטכנולוגיים הרלוונטיים ביותר לילדים בתקופתנו, על טכנולוגית המסך למיניה (טלביזיה, מחשב משחקי מולטי מדיה וכיו"ב):
זאת יוצרת מציאות וירטואלית, ז. א. זו אינה מציאות אמיתית אלא "כמו אמיתית", חיקוי של המציאות האמיתית ופיתוחה לכיוונים מסוימים. עבור המבוגר שכבר פיתח את יחס מודע ויציב למציאות סביבו זהו חידוש מעניין בעל פוטנציאל להנאה ובילוי; עבור הילד זהו במובן הפנימי-מוסרי בלבול מוחלט. הילד הקטן (לפחות עד גיל ההתבגרות) עדיין לא פיתח יחס קבוע, מודע ויציב למציאות סביבו. קשרו לטבע, לחבריו, למשפחתו, נקודות ההתייחסות, ההבנות, השיפוטים כל אלה עדיין גמישים, נתונים לשינוי, מצויים ההתפתחות ובזרימה. כך גם ערכיו המוסריים. אלה נשענים ונבנים הרי מתוך הקשר למציאות ולחברה. החוויה הוירטואלית שיוצרת הטלביזיה, שיוצרים משחקי המולטי מדיה יוצרת עיוות בתפיסת המציאות ולא מאפשרת למעשה לילד - וככל שהוא צעיר יותר כך הדבר יותר משמעותי – ליצור לעצמו תפיסה מגובשת, מודעת ויציבה של המציאות. בזמן המשמעותי היותר לעיצוב היחס והקשר למציאות, שהערכים הפנימיים מתגבשים ומתעצבים מבלה הילד שעות במציאות בה למשל יש לו כוח עצום להכות, להרוג ולחסל אויבים אימתנים ללא כל מאמץ, או לנסוע במהירויות עצומות ולהשיג מכוניות מרוץ ועוד ועוד. העולם הוירטואלי משפיע כך בצורה עמוקה וארוכת טווח וספק אם ניתנת לתיקון.
לתפיסת המציאות קשר גם לתפיסת הזמן. לעולם הוירטואלי יש קצב משלו, שאינו קשור כלל לקצב הפנימי של האדם או למציאות מחוץ למסך. בו מתרחשים הדברים מהר. תהליכים שבמציאות מתנהלים במשך שעות או ימים מתרחשים על המסך במשך שניות. הצורך לעניין ולרתק את הצופה מחייב את עושי הסרטים, התוכניות ויוצרי המשחקים לקצר תהליכים, לנתק במקרים רבים בין סיבה ותוצאה ובסופו של דבר לעוות את הזמן. בסרטי טבע פורחים הפרחים בשניות, החיות מוצגות תמיד בשיא פעילותן המעניינת ביותר: ציד, אכילה, תנועה וחיי האדם מתקצרים בדרמות לדקות: אנשים מתים, נולדים, מתאהבים, נפרדים ונפגשים והכל בכמה דקות קצרות. דומה הדבר במשחקי המחשב לילדים, בכל מחזור משחק שיכול להמשך לכל היותר כמה דקות יכולים למות עשרות דמויות אנושיות, להתפוצץ עשרות גורדי שחקים, להיהרס עשרות מכוניות, לעוף מאות טילים וכו'.
שוב, עבור המבוגר שכבר ניחן בתפיסת זמן מגובשת אין בכך אולי כל בעיה והדבר יכול להביא לבילוי מהנה של הזמן; עבור הילד יוצר הדבר לאורך זמן – וילדים רבים חשופים למדיית המסך במשך זמן ארוך מידי יום – חוויה מעוותת לגמרי של הזמן. זוהי למעשה חוויה של אין זמן, חוויה שמבוססת על סיפוק מיידי, על ריגוש אחר ריגוש, חוויה שאינה יודעת את ההמתנה, הסבלנות, ההבשלה האיטית לקראת משהו חדש. זהו חינוך לחוסר יכולת לחוות תהליך שלם, של התחלה – אמצע – סוף, של שאלה – המתנה – תשובה, תהליך של החיים עצמם ושל לימוד אמיתי.
ההקשר לליקויי למידה רבים ומגוונים, להתנהגות חברתית ילדותית ולכוחות מוסריים לא מפותחים נראה מובן מאליו. 

חלק מתוך מאמר של גלעד גולדשמידט 

מתוך אתר חינוך ולדורף

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008