יום ו' 30/10/2020 | 3:48
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > חינוך ילדים? - זה מה שלמדתי במשתלה.

מאת: בנימין ארדיטי

אני מגדל עציצים וילדים. במהלך השנים שמתי לב שכשאני מפנה את תשומת ליבי לגידול עציצים אני סומך על הטבע אך כשאני מפנה את תשומת ליבי לגידול הילדים אני מתמלא בספק כי מי אני שיכול לקום בוקר אחד ולומר דבר אמת מוחלט על חינוך ילדים, אני הרי, סביר להניח, מוגבל בראייתי ובתפיסתי ובנוסף, תמיד קיימת האפשרות שאתייחס או שאבנה את רעיונותי לגבי חינוך על בסיס ניסיוני הפרטי או על בסיס אירועים שהשפיעו עלי במיוחד.

שמתי לב גם שאין הרבה ספרים על גידול צמחים ושהכל מבוסס על אמונה וביטחון בטבע ואף על פי כן הצמחים גדלים כראוי. אך כשמדובר בגידול ילדים, יש אלפי ספרים, יש מזון משופר, שירותי בריאות מתקדמים ושיטות הוראה חדישות ואף על פי כן בני האדם לא גדלים כראוי.

אנחנו פונים לספרים שכתבו אנשים שמחליפים את דעותיהם תדיר ולא מצליח לנו ואילו הטבע, שפועל באותה שיטה כבר אלפי שנים, מצליח לו.

אצל בני האדם יש אלימות מילולית ופיזית, התקפות לב, מחלות, מתח ודיכאון וזוהי רק רשימה קטנה ממה שאנו רואים אצל בני אדם רבים אך בטבע, לא שמעתי על נמר שסובל מלחץ דם, או ג'ירפה שמרגישה לא נוח עם הגובה שלה.  

ממש במקביל אלינו מתנהל לו הטבע על מרכיביו הדוממים, החיים והצומחים. הטבע הזה יכול לשמש לנו כדוגמה קיימת המתפקדת בהצלחה במגוון שטחים רחב ולאורך זמן. מרכיביו של הטבע, שחלקם כמעט אנושיים, נוהגים על פי שיטה קבועה כבר אלפי שנים כל זאת בלי שנגרם נזק לאחד מהם. הטבע הוא ספר ההוראות המושלם לכל תחום ולכל מצב . הטבע יכול לשמש כדוגמה וכמשל. אפשר ללמוד מהחיות, מהעצים, מעונות השנה, ממזג האוויר וממערכת גוף האדם ולהסיק מהם על עצמנו, בני האדם.

כדי להעמיק בנושא הלכתי למשתלה וקניתי זרעי רקפת ושתלתי אותה באדנית.

לאורך כל התהליך הרגשתי ביטחון המבוסס על ידיעה פנימית שמזרע הרקפת תצמח רקפת, ורק רקפת, לא סביון ולא כלנית.

הרגשתי גם שהרקפת שתצמח תהייה רקפת מדהימה ביופייה. כל מה שהיה באדנית הוא זרע של רקפת הטמון עמוק באדמה אך אני כבר עמדתי ודמיינתי את חלון חדרי כשהוא מקושט בפרחי הרקפת הסגולים.

לא היה לי ספק בדבר יכולתם של זרעי הרקפת להתפתח לבד עד לשלב הסופי שבו אראה רקפת עם  עלים ירוקים ופרח סגול. לא דאגתי אפילו לרגע שמה העלים ייצאו במקרה מרובעים או שמה עלי הכותרת יגדלו הפוך. ידעתי שבזרע הרקפת טמון פוטנציאל הכולל את היכולת למימוש העצמי שלה, פוטנציאל שכולל את כל התוכנית, כולל כל השלבים, כולל לוח זמנים, כולל הצורה הסופית וכולל היכולת הפנימית לבצע את כל התוכנית לבדה.

המוכר בחנות היה גם הוא מלא ביטחון והסביר לי שכל מה שצריך הוא לשים את האדנית במקום מסוים ביחס לשמש, להוסיף מים כשהאדמה מתייבשת, לדשן פעם במספר חודשים וזהו, הכל יהיה בסדר. נשמע מוזר. שים את האדנית בשמש, תבדוק שהאדמה לחה והכל יהיה בסדר, אין מה לדאוג, רק שמש ומים, זו האנרגיה שצריכה הרקפת לצורך מימוש הפוטנציאל שלה.

אז כל מה שאני צריך לעשות זה לתת קצת תשומת לב לצרכיה האנרגטיים של הרקפת. אין צורך לבדוק האם העלים צומחים בהתאם לתמונה שבאנציקלופדיה, אין צורך לנסות ולשפר את תהליך יצירת הצבעים שבפרח ואין צורך לנסות ולזרז את תהליך הצמיחה. כל דבר מתבצע בעתו, בסדר קבוע, ידוע מראש ובאופן אוטומטי. הכל אוטומטי.

הביטחון שליווה אותי לכל אורך תהליך גדילתה של הרקפת הוא הביטחון בזרימתו התקינה של הטבע על כל שלביו ורכיביו.  

אם האדם הוא אחד מהרכיבים הכלולים בטבע, ממש כמו הרקפת, אז אפשר להסיק שבכל אדם טמון פוטנציאל של... אדם, ושהפוטנציאל הטמון באדם הוא חיובי, ושהוא גם יודע לגדול לבד ושכל מה שהוא צריך זה אנרגיה שמתאימה לבני אדם.

אור השמש, מים ודישון היא האנרגיה שצריכים הפרחים. חום, אהבה, מגע וקבלה היא האנרגיה שצריך בן האדם.

חמשת החושים יצרו אצלנו אשליה של שליטה. כך הפכנו לאינדיווידואליים, למתנשאים ול-"יודעי כל", אבל, הנזק הגדול ביותר של אשליית השליטה הוא ההתרחקות מהטבע, מספר ההוראות המופלא הזה שפתוח כאן לפנינו כל הזמן.

כל מה שצריך הוא לרדת מתחושת העליונות שלנו, להתחיל להרפות, להניח לשליטה ולהתחיל לבטוח במערכת הטבע שהילד הוא חלק ממנה. יש לסמוך על מערכת הטבע בעיניים עצומות. אין טעם בלדחוף את הילד לקרא בגיל חמש, לשחות בגיל אפס וללמוד שפה זרה שנייה בגיל שנתיים, לא לדחוף את הילד להיות רופא, ולא מהנדס או מנהל עסקים ואין טעם בלבחור לילד את בגדיו ואת חבריו. כמו שאנחנו לא צועקים על הרקפת "תהיי רקפת, שמעת?", "אם לא תהיי יפה אני אזרוק אותך מהבית" כך אין צורך לצעוק על הילדים, לא לבקר אותם כל הזמן ולא לאיים עליהם בהרחקה.

ברגע שנגדל את הילדים שלנו כמו שאנחנו מגדלים את הפרחים שלנו, עם אהבה, עם תשומת לב, עם ידיעה מרגיעה שהם חלק ממערכת הטבע, עם ביטחון שמהם ייצא רק טוב ועם ידיעה שבתוכם טמון פוטנציאל שהוא רק חיובי, רק אז יחול שיפור. בלי ביקורת, בלי לזרז, בלי לדחוף, בלי כעסים ובלי עונשים, רק עם חום, רק עם שימת לב לצרכיו של הילד ורק עם הכוונה אל עבר הפוטנציאל האישי של הילד.

אני יודע שהילדים שלנו הם ממש ממש מיוחדים, אבל, בל נשכח שבאיזה שהוא מקום הם גם ...פרחים.

מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008