יום ה' 14/12/2017 | 6:11
 
 
 
 
 > "פך שמן לא מצאנו", האמנם ?

מאת: הרב אהרון איזנטל - רמת הגולן

"בארץ ישראל" אמר פעם דוד בן גוריון, "כדי להיות ריאליסט יש להאמין בנסים". בשעה שחבריו שרו "נס לא קרה לנו / פך
שמן לא מצאנו", ידע בן גוריון, איש המעשה, שאין לזלזל בעולם הרוח ובהשפעתו על המציאות הריאלית.

בן גוריון לא היה, לחלוטין, אדם דתי, אבל הוא הכיר היטב את המרקסיזם וגם את ההיסטוריה. קרל מרקס, הוגה הקומוניזם, טען שעולם הרוח הוא בסך הכל ביטוי צדדי של יחסי כוחות חומריים. עולם התרבות והרעיונות, הוא בסך הכל ביטוי אחד מני רבים של "הבסיס הממשי", היינו - של עולם הכלכלה והאינטרס. חילוקי דעות אידיאולוגיים, טען מרקס, הם בסך הכל חיפוי עלוב למאבקי כח ושליטה. אבל בן גוריון הכיר, לפחות, את ההיסטוריה הקרובה, והוא ידע עד כמה מרקס טעה. עמידת הגבורה של הבריטים מול הגרמנים בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השניה נשענה אך ורק על העוצמה המוסרית שהפיח בהם צ'רצ'יל. הבריטים עמדו לבדם מול מכונת המלחמה האדירה של הנאצים, למרות שהאינטרס שלהם היה לחתום על חוזה שלום. הרוח כופפה את החומר.

אבל מה לנו ללכת אצל אומות העולם? הלא זו תמצית ההיסטוריה של עמנו, המחזיק בידו היסטוריוסופיה בת אלפי שנים. הבה ונבחן את הדברים לאורן של נרות החנוכה.

הרוח

כל מדינה עומדת על שלש רגלים - עם, ארץ ורוח. קיומה וחוסנה מותנה בשלושת גורמים אלה, דהיינו: כמות האוכלוסייה ויכולותיה הפיסיות, על גבי חבל ארץ שמאפשר את קיומה, ובתנאי שתהיה לה נקודה רוחנית פנימית הנותנת טעם לקיומה הנפרד כמדינה.

מדינות קורסות כאשר ניטל מהן אחד מהגורמים הללו. לרוב קורה הדבר כתוצאה ממלחמה הפוגעת באלמנט הפיסי. אולם יש ומדינות נעלמות כתוצאה מאיבוד הנקודה הרוחנית, או הדבק האידיאולוגי שעיצב אותן, כפי שקרה לברית המועצות שעם כל עוצמותיה התפוררה לפתע פתאום.

בעניין זה, מדינת היהודים אינה שונה עקרונית מאשר המדינות. אולם קיים הבדל יסודי ביחס שבין הגורמים המעצבים והקובעים. בעוד שאצל אומות העולם, גודלן והיכולות הפיסיות הינן בעלות הערך הדומיננטי בקיומן, הרי שאצל היהודים, תופסת הרוח מקום מרכזי. כשזו קיימת - יכולים שש מאות אלף איש לנצח במלחמה שבעה צבאות ערב, לקלוט מיליון עולים ולהתגבר על כל קושי כלכלי. כשרוח זו נעלמת - לא יעמוד צה"ל המודרני והמשוכלל מול כנופיות של נערים.

נתבונן על מרד החשמונאים. איזה סיכוי היה למתתיהו ולמשפחתו? יהודה הקטנטונת מבחינת המימדים הגיאוגרפיים, מבחינת העוצמה הפוליטית והחברתית ומבחינת מספרם המועט של היהודים, עומדת מול העוצמות האדירות של יוון. אינני מדבר על המאבק הפיסי , על ההתנגשות האלימה שהסתיימה בניצחון המכבים, אלא על הרוח שהניעה את המעשים, משום שהמאבק היה בעיקרו רוחני - תרבותי.

התרבות ההלניסטית הגיעה להישגים עצומים במדעים, באדריכלות, באמנות, בתיאטרון. התרבות הזו השפיעה על כל התרבות העולמית, ומשפיעה עד היום הזה. המרחב התרבותי העצום שלה השתרע מקרתגו הפיניקית במערב, יוון וכל אגן הים התיכון ועד הודו במזרח. זהו מרחב תרבותי אחיד של דעות, סגנונות אדריכלות, שפה שלטת. כל מרחב תרבותי הוא אבן שואבת לקבוצת מיעוט שונה וחריגה, ולכן התרבות ההלניסטית העמידה את יהודה - כיחידה אוטונומית, דתית, משפטית ותרבותית - בלחץ עצום. לפיכך התגברה ביהודה הנטייה והתחושה שמוכרחים להשתלב במרחב התרבותי הזה שהטמיע בתוכו את ההישגים של התרבויות העתיקות עם התרבות היוונית, וגיבש מסר בעל עוצמה רבה מאד. החל תהליך של התייוונות.

החדירה האיטית הזו, שלא הייתה בכפיה, נעצרה במודיעין כשהיוונים הכריחו את ראשי הציבור היהודי להקריב קרבן לאליל. למרות שממלכת החשמונאים הידרדרה בסופו של דבר והייתה לממלכה מתייוונת, הרי שהמרד המדיני- דתי הבליט את התהום התרבותית-ערכית שבין היהדות המונותאיסטית לבין התרבות ההלניסטית שהייתה אלילית מובהקת. התברר שאי אפשר להטמיע או לשבור את המסר היהודי המיוחד במינו. אדרבא, המסרים של התרבות היהודית הם שפוררו לבסוף את ההלניזם מבפנים. לעוצמה של הבשורה של ערכי היהדות לא היה להלניזם מענה. אמנם התהליך של המהפכה התרבותית נוצר בפועל על ידי הנצרות והאיסלם, אבל ברור שיכולתן נבעה, בין היתר, מפני שהן היו בנות-דת של היהדות. התרבות המערבית הנוצרית היא תוצאה של החיכוך בין הרוח היוונית והרוח העברית.

ימי החנוכה

מידי שנה אנו חוגגים את ההתנגשות הזו ואת הניצחון. מלבד אכילת סופגניות ולביבות, ואימון במשחקי סביבון, מה אנו מציינים בימי החנוכה? וכאן אנו מוצאים, כמו בשאר הנושאים, מחנות מחנות. יש המבקשים להדגיש את מימד הנס בלבד, זה של פך השמן שהיה בו כדי להדליק את מנורת המקדש ליום אחד, ודלק שמונה ימים. נוח להם להתעלם מהעובדה שמתתיהו ובניו מהווים מופת ליהודים ששמו נפשם בכפם, נטלו חרב בידם ויצאו להלחם. מהעבר האחר עומדים אלו המבקשים להזכיר רק את נצחונו של יהודה המכבי, הגיבור, המצביא. לגביהם, תחיית ישראל בדורנו מהווה המשך ישיר לפעלם של המכבים. היכולת להלחם נגד אויבים חזקים מאתנו, העיסוק בצבא ובמדיניות, התיקונים החברתיים. אולם גם לאלו נוח להתעלם ממקור הכח החשמונאי – מתביעת הקדושה. סוף סוף, המרד החל במודיעין במאבק עם מקריבי החזיר. שיאו ומרכזו - טיהור המקדש.

המציאות, כידוע, מורכבת. אמת, בלא סיוע משמים לא היו המעטים מנצחים את הרבים, אולם בלי נטילת יזמה, בלי הנחישות והגבורה של החשמונאים - לא ברור כיצד, ואם בכלל היתה מופיעה הישועה.

"פך השמן" שהאיר לדורות המייסדים של מדינת ישראל - חזון התחיה הלאומית - הוא שהניע את המעשה הגדול מאז ועד היום. אם חפצי חיים אנו, נשוב ונמלאנו בשמן כתית!


מתוך אתר מרכז ישיבות בני עקיבא

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008