יום א' 25/10/2020 | 4:12
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > על מחויבות אישית וגמילות חסד

מאת: ד"ר יחיאל שרמן

הישגים אישיים
, מימוש עצמי, פיתוח ה"אני", "להתקדם", אקדמיזציה, "עליה בסולם הדרגות", "לשאוף לעוד". מושגים אלו - תוצרי התרבות ההישגית, הפכו לחלק אינטגרלי של השפה המדוברת. זו בעצם תוצאה מפילוסופיית ה"אני במרכז" של המאה הנוכחית. 

טיפוח הפרט היא אכן אחת המשימות החינוכיות החשובות ביותר של מערכת החינוך. אינני בז לה וחלילה, אינני שולל אותה. להיפך! מימוש עצמי גורם לאדם להיות שבע רצון מעצמו ומהישגיו. אדם המרגיש מרוצה, אדם שמח ומאושר ובעיקר-מצליח, יכול ליטול על עצמו משימות נוספות, לקדם בכך את עצמו ולתרום עוד ועוד לסביבתו. בכך, יש בעשייתו של האדם משום שותפות למעשה בראשית. ואכן, הרב סולביצ'יק אומר כי, "האדם היוצר" הוא שותף לקב"ה בבריאת העולם.

 מדי בוקר, בתפילת שחרית, אנו אומרים: "המחדש בטובו כל יום תמיד מעשה בראשית".

השמש הרי מתמידה בזריחתה ועל כך - אנו באמת מודים, אך ההתחדשות העיקרית היא של האדם היוצר. לפיכך, פיתוח היצירתיות והמקוריות היא משימה חינוכית מן המעלה הראשונה. 

אני מאמין שיש לעודד צמיחה אישית והישגיות. אנו גם יודעים שצמיחה אישית מתחוללת כשהחינוך לכך בא מתוך אהבה, כבוד, יחס אישי, עידוד, והמון אופטימיות ובא בשיתוף התלמיד ומתוך דיאלוג אמיתי עמו.

היהדות מאמינה באמיתות אלו ומחייבת פיתוח אישי בכל תחום. 

באותה עוצמה, ואף ביתר שאת, מדגישה היהדות את היחס לזולת. יסודות איתנים ביהדות הם לפיכך הנתינה, גמילות החסד, הערבות ההדדית, אהבת הרע, כבוד האדם, תמיכה בחלשים שבחברה - דוגמת הגר, היתום והאלמנה וכד'. 

עפ"י היהדות - אין מקום לעולם שאין בו חסד, שנאמר "עולם - חסד יבנה". ועוד נאמר: "על שלושה דברים העולם עומד..." אחת הרגלים עליהן עומד העולם היא "גמילות חסדים". 

יהא אדם משכיל ביותר, חכם ביותר ובעל מעמד - אם אין הוא שותף לחברו בצרתו, אם אין הוא תורם לקהילה, יש בו חסר ענק!

המימוש העצמי חייב, לפיכך, להיות משולב - עפ"י היהדות - בנתינה ובגמילות חסדים.

 כדי ליצור חברה גומלת חסדים, תומכת זה בזה כנאמר "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק! " כדי ליצור חברה בריאה ואיכותית עלינו לחנך לעשיית הטוב כבר מגיל צעיר. 

ניתן היה לחשוב שהנתינה נתונה לשיקול דעתו של היחיד. אך לא! היא דורשת חינוך ותרגול מתמיד. לכן ישנה חשיבות מרכזית למושג שהוטבע ע"י משרד החינוך, החינוך החברתי, "מחויבת אישית". לא בכדי נקבע שם הפרוייקט: "מחויבות אישית". יש לחנך להכרה במחויבות היחיד לתת ולתרום.

 אומר הרב סולבצ'יק במאמרו: "קול דודי דופק" כי: "חסד פירושו התמזגות עם הזולת, הזדהות עם כאבו והרגשת אחריות לגורלו". 

הרב אליהו דסלר ב"מכתב מאליהו" מגדיר את בעל החסד" כזה "שרודף אחר החסד, זה השואף לחסד. אדם שאינו זקוק למניעים חיצוניים בעשיית החסד, אלא אדם שהחסד (מצוי בפנימיותיו עד שרואה בכל חייו רק הזדמנות לחסד) " מידת החסד אומר הרב דסלר, "היא אהבת עצם הנתינה. יש לאהוב את הנתינה. ממש לאהוב!".

 הגמרא במסכת סוכה ובעקבותיה, בעל התניא, מדגישים את ההבדל בין גמילות חסדים לצדקה. גמילות החסד עולה על הצדקה. צדקה היא רק בממון. גמילות חסד ניתן לעשות עם כולם - עניים ועשירים ובכל דרך - בגוף ובממון, במישרין או בעקיפין!

 מצוות ו"אהבת לרעך כמוך". המופיעה בספר ויקרא, מקבלת משמעות אדירה. אני מצווה לאהוב את הזולת כמוני! כפי שאני אוהב את עצמי! זוהי דרגה גבוהה ביותר של נתינה ומחויבות אישית.לא כתוב "ואהבתם" בלשון רבים, כמו הרבה מצוות נוספות הכתובות בלשון זו, אלא "ואהבת" בלשון יחיד ובדיבור ישיר. מכאן, שעל כל אדם לקבל על עצמו באופן אישי את האהבה לזולת, את הנתינה ואת עשיית החסד.

 מתוך אתר מאמרים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008