יום ו' 30/10/2020 | 3:16
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > החיים בגטו

יאן קרסקי היה נציג הממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון. הוא שהה שנה אחת בורשה. הוא הוגנב לגטו למשך כמה שעות. שנים לאחר מכן, והוא פרופסור באוניברסיטה בארצות הברית, ראיין אותו לנצמן בסרט "שואה". האיש בכה, אמר שאינו מסוגל להיזכר במה שראה, ולבסוף מסר את עדותו. הוא מתאר אנשים גוססים, רחובות צפופים ומזוהמים, אנשים המוכרים את המעט שנותר להם כדי לשרוד. לקריאת המסמך בהרחבה, לחץ כאן:
רחובות הגטו, יאן קרסקי
הגטו בעיניים של פולני
 


יהודים מוכרים את רכושם

                 


"ביולעטין", גיליון 6 (16), מאי 1941,מתוך: עיתונות המחתרת, כרך ב', עמ' 260-259

היוקר משתולל, ואין לתאר את המחסור. התמותה עלתה בצורה מחרידה. אנשים נופלים ברחובות. הבריות מוכרות את הכותנות שלעורן ואת הכר שלמראשותיהן. ליד כל שער סוחרים בסוכריות ב- 5 וב- 10 גרוש. כאשר הלחם היה לדבר שבמותרות, מרמים את הרעב בסוכרייה. אין מספר לפושטי היד.
הרעב הוליד מקצוע חדש: "חוטפים". בסחבות בלויות ומזוהמות, בלתי מסופרים ובלתי מגולחים, הפנים שטופי דם ומלאי חבורות, אורבים ה"חוטפים" לחבילה, לתרמיל, לכיכר לחם, ללחמנייה ולראש סלק מתוך סל המוכר.
החולים בבתי החולים היהודיים סובלים חרפת רעב. אין לתאר את סבל הילדים. לעוללים אין חלב. גדל קציר השחפת. מחסור נורא ואכזרי שורר בקרב המון היהודים. מוסדות הסעד היהודיים מנסים לרוקן את התהום העמוקה של ייסורים ושל רעב בכפית.
הספסרים הקשוחים, שאבד להם צלם אדם, פושטים את עורם של השלדים. הרעב והמחסור שמביא ההיטלריזם העקוב מדם על ראשיהם של מיליוני עבדים באירופה מלווים אותנו 24 שעות ביממה.
על הרעב נוספה מכת החטיפה לעבודה. השוחד משגשג. בני העשירים פודים את נפשם, והמשטרה היהודית סוחרת באנשים תמורת כמה זלוטי.
ואף על פי כן לא יחניק אותנו הרפש ההיטלריסטי המנוול והבזוי של "המשטר החדש", על משרתי "הגטו" היהודים שלו. אנו מאמינים, כי יום הדין אינו רחוק.

עזרה הדדית ושמירה על צלם האדם

זקנים וילדים, שתש כוחם לנוע, היו שוכבים ברחובות ומתים מרעב . בכל גוש בתים הופעל ועד סיעוד, כדי לעזור לנפגעים ביותר. הופעלו בתי-תמחוי עממיים, שחילקו חינם ארוחות קלות לעניים. בתי-ספר פעלו בחשאי. ישיבות למדו בחשאי. נתפרסמו שבועונים ועלונים בעברית, ביידיש ובפולנית. על כך ברשימתו של מרטין גילברט, (מסע אחרון, עמוד 87-88):
הרעב והמחלה היו קללת הגטו. זקנים וילדים, שתש כוחם לנוע, היו שוכבים ברחובות ומתים. כדי למנוע אפשרות להבריח מזון מבחוץ הודיעו הגרמנים באוקטובר 1941, כי כל היוצא את הגטו ללא רשיון, יומת בירייה. בחודשים הראשונים של 1941 מתו יותר מאיש אחד מכל עשרה. 40,000 נפש היו מורעבים למוות לאט ובעקיבות, לכודים בין חומות בעיר שבשלטון הנאצים, בארץ כבושה, באירופה שנבצר ממנה לקום על רצונם של הגרמנים.
על-אף הדיכוי והבידוד המחריד נאבקו יהודי ורשה, תוך הרעב והמחלה, על ניהול אורח-חיים הוגן, תרבותי. בכל גוש בתים הופעל ועד סיעוד, כדי לעזור לנפגעים ביותר. היו ערבי מוסיקה, הרצאות וקבוצות קריאה. עזרה כספית מיהודי אמריקה, שעדיין הייתה ניטרלית, איפשרה להפעיל בתי-תמחוי עממיים, שחילקו חינם ארוחות קלות לעניים. בתי-ספר פעלו בחשאי במסווה בתי-תמחוי. נוסד ארכיון חשאי, שבו נשמרו בקפדנות מסמכי הגטו. קבוצת רופאים סירבו להסכים כי הרשע בלבד ישרור בתנאים אלה ופתחו במחקר קפדני של "מחלת הרעב", שתכליתו לאפשר לפחות לרופאי העתיד לזכות במשהו מהעדר-האנושיות שבתת-התזונה שבגטו. ישיבות למדו בחשאי. התארגנו קבוצות התנגדות, ואף-על-פי שלא היה להם נשק, הייתה החלטתם נחרצת שלא להיכנע. נתפרסמו שבועונים ועלונים בעברית, ביידיש ובפולנית.
בית ספר במחבוא דוכן עיתונים
כרטיסי מזון של הגרמנים

הקשיים והמחסור גרמו להקמת מערכות עזרה רחבות היקף. עזרה במזון, בלבוש, בדאגה לילדים שנותרו לבדם:
העזרה העצמית בורשה

טיפול רפואי בגטו

        

איבוד צלם האדם

היו גם תופעות הפוכות. בצד העוני המנוול, היו גם עשירים בגטו. והיו כאלה שהתעלמו מצרכי אחרים, ואטמו את ליבם מזעקת העניים.
תמונה כזאת מתוארת בזיכרונותיו של הרב שמעון הוברבאנד (קידוש השם, תשכ"ט, 115)

עושר מול עוני בגטו
בלכתי ברחוב בימי הכפור הגדול של דצמבר 1941 ראיתי במו עיני כיצד ברחוב כרצליצקה-נובוליפקי, מוטל על המדרכה נער כבן 16, על ידו שכבו 3 ילדים קטנים, אחד קטן מהשני. שלושתם היו כמעט ערומים לגמרי. עשרות אנשים עברו על פניהם, אך לעתים רחוקות הושיט להם מישהו נדבה. את תשומת לבי משך צעיר שהלך שלוב זרוע עם שתי נערות. כולם היו לבושים הדר. עקבתי אחריהם מרחוק. האנשים הצעירים נעצרו על ידי הילדים האומללים. סבור הייתי כי הנה יפתחו ארנקיהם וצרורות ה"דברים הטובים" שהם מחזיקים בידיהם, ומשהו יושט גם לילדים. אולם, הצעירים שהו זמן מה כשאחת הנערות מנערת את הצעיר מפעם לפעם, עד שפרצו בצחוק והמשיכו בדרכם.
...
במועדוני לילה נערכות אפילו תחרויות ריקודים, כבימים הטובים. נשים ונערות יהודיות, גברים יהודים רוקדים בתחרויות הללו, ואפילו זוכים בפרסים. על כך מפרסם גם עלון מחתרתי אנדקי (מפלגה פולנית, ימנית ואנטישמית), מאמר בשם "ריקוד בין מתים". בין היתר כותב

מאמר נלקח מאתר: http://warsaw.daat.ac.il/i.htm

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008